חשבתם שנפטרתם מזה, מה?

חודשיים של שקט ועדנה הסתיימו להם זה לא מכבר.

לכל מי שהיה באופוריה, ששכח, שהדחיק- המציאות טופחת עכשיו על פניו.

חשבתם שנפטרתם מזה, מה? סיפרתם לכל מי שמכיר אתכם שדווקא עכשיו הכל בסדר. שיש הקלה, ואתם מרגישים טוב...

שכחתם, מה? שכחתם שכל שנה זה חוזר?! שכחתם שאי אפשר לטאטא את זה מתחת לשטיח, וגם אם יש לכם הפוגה של כמה שבועות, זה יחזור עם השרב הראשון?! עם משב הרוח המלא אבק וחלקיקים?! הדחקתם את זה, מה?!

לא יעזור לכם. האלרגיה שלכם כאן. היא כאן ועכשיו, במלוא עוצמתה, כמו כל שנה בסתיו. כמו כל שנה באביב. לא תוכלו לברוח מזה.

אתם יכולים עכשיו לרוץ לרופא, ולחזור לקחת את כול מערך התרופות שאתם מכירים, שממילא לא ממש עוזרים לכם. אתם יכולים לחתום קבע על כול סוגי הטישיו שקיימים בסופר פארם. אתם יכולים גם לחזור לקטר.

לא יעזור לכם. כי אם לא תטפלו באלרגיה שלכם מהשורש, היא תמשיך לרדוף אתכם. להציק, לדגדג באף, לשרוף בעיניים, למצמץ, לעלף, לעצבן. לגרום לכם לאי נוחות, לאי שקט.

אז מה שאתם רוצים. תבחרו. להתעלם ולסבול, או לקחת החלטה ולנסות להתגבר על זה, לטפל בזה מהשורש?

אני יכולה רק להציע. הבחירה- אצלכם.

אני מציעה לכם שתי הצעות, שלא תוכלו לסרב להן. אם תרצו, כמובן. אני לא אכריח אף אחד מכם לעשות שינוי ולהחליט שהגיע הזמן להרגיש יותר טוב...

שתי ההצעות שלי לא יעלו לכם אפילו לא אגורה אחת. הכי גרוע שיקרה לכם אם תיקחו אותן- זה שהן עלולות, או עשויות, באמת לשפר את מצבכם. איך שאתם רוצים.

הראשונה- זה להוריד את המדריך החינמי שלי, שמספר את הסיפור האישי של עם אלרגיות, ואשר יחשוף אתכם לאפשרות המדהימה והעוצמתית להשתמש בהומיאופתיה קלאסית ככלי ריפויי לאלרגיות שלכם.

זה ממש כאן, בקישור הבא:

גלה את הדרך לחיים בלי אלרגיות

השנייה, זה להצטרף אליי ביום חמישי, ה- 10.11, לשיחה אינטרנטית מרתקת, שבה אני מארחת את ג'וד וילדר, נטורופתית מהמעלה הראשונה ומטפלת בצמחי מרפא. ג'וד ואני נסביר את הגישה הטבעית לטיפול באלרגיות, ונענה על כול השאלות שלכם בשידור חי.

כל הפרטים על הוובינר- בפוסט הבא.

יש למה לחכות!!!

להשתמע,

ורד.

הבריאות היא יותר מהעדר החולי

לכינוי "חג החירות" זכה חג הפסח, אבל האמת היא, שהחירות האמיתית קשורה דווקא לחג הסוכות.

במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר ישבו בני ישראל במבנים ארעיים וניידים, הלא הן הסוכות.

המילה 'סוכה' לקוחה מן המקום הראשון בו חנו בני ישראל בצאתם ממצרים, אשר נקרא "סוכות". "ויסעו בני ישראל מרעמסס, ויחנו בסוכות" (במדבר ל"ג, 6).

סוכה היא ניגוד מוחלט לעיר בצורה. הגרים בעיר בצורה חיים בפחד מתמיד מפני פלישה של אויב, והם זקוקים לחומות וקירות חיצוניים כדי לקבל את תחושת הביטחון שלא ניתן לשרוד בלעדיה.

הסוכה, לעומת זאת, מבטאת הרגשה פנימית של ביטחון וחירות. מי שיושב בסוכה, אינו ירא משודדים ואויבים. אמנם קיימת סכנה אמיתית ואובייקטיבית למי שגר בסוכה, אבל למרות זאת הוא מרשה לעצמו לנדוד ממקום למקום כשהוא חשוף לחלוטין, משום שבפנים הוא חש בטוח לגמרי.

סוכות הייתה התחנה הראשונה שבה בני ישראל הרגישו מהי חירות, לאחר ארבע מאות שנה של עבדות.

חג הסוכות חל בעונת הסתיו. כל שנה אנחנו עמלים על הכנת קישוטים, יושבים עם הילדים, גוזרים, משדכים, מדביקים. ואז בא הגשם, ומקבצ'ץ את הכול.

לא יכלו לקבוע את החג הזה לאביב, כשכבר נהיה נעים בחוץ ואין יותר גשם?

אז האמת היא שלא.

יש לישיבה בסוכה דווקא בעונה הזו משמעות רבה. 

השהייה בסוכה כשכבר קריר ורטוב בחוץ באה להזכיר לנו, שלא בקלות בא להם, לבני ישראל, החופש הזה. היה שם מסע ארוך, סבוך ומייגע, והיה צורך בדור שלם שיתחלף, כדי לקנות אותו.

יש בה, בישיבה בסוכה, ביטוי לחופש, עם נימה מסויימת של אי נוחות, כדי שלא נשכח כמה מאתגר להגיע למצב הזה, של ביטחון פנימי.

גם אנחנו, כדי להגיע לביטחון פנימי, לחופש פנימי, נדרשים לעמוד בדרך בפני אתגרים רבים, מחסומים, קירות. לעבור פעמים רבות בורות ומהמורות, שיכולים להראות לנו בהתחלה כבלתי אפשריים.

בכותרת הבלוג שלי כתוב המשפט:

הבריאות היא יותר מאשר העדר החולי, בריאות היא חופש.

הבריאות היא יותר מאשר העדר החולי. ברפואה המערבית, אם יש לילד חום, או דלקת גרון, קוראים לזה 'מחלה', והטיפול הנדרש הוא לסלק אותה באופן מיידי.

ההומיאופתיה מסתכלת על היכולת להעלות חום או לפתח דלקת דווקא כעל מצב שמצביע על בריאות. על כך שלגוף יש יכולת להלחם בווירוס הפולש, או בחיידק, או להסתגל למצב הסביבתי החדש שבו נמצא הילד או האדם הבוגר.

באותו אופן, דווקא ילדים שלעולם אינם חולים, לעולם אינם מעלים חום, דווקא הם אלה שמדאיגים את ההומיאופת. דווקא העדר החולי עלול להצביע על כוח חיות חלש... הרי לא ייתכן שילדים אלה אינם פוגשים בחייהם גורמים מחלישים... איך זה שהם אינם מעלים חום, או מפתחים דלקת, או פריחה, או משהו?

 (לקריאה על כוח החיות מומלץ להכנס לפוסט הבא   כוח החיות והיכולת להתגבר על מחלות).

כשהילד בריא וכוח החיות שלו חזק, כאשר האדם הבוגר בריא וכוח החיות שלו חזק, הרי שאז יש לו יכולת להתמודד עם כל מה שיבוא. זוהי הבריאות האמיתית. זהו החופש המוחלט. 

באופן הכי סימבולי ומרגש שיכול להיות, גלעד שליט מגיע הביתה בחג הזה. חג סוכות. חג המבטא את החופש הפנימי, הביטחון והחירות. סוף סוף, אחרי יותר מחמש שנים של חושך, אי וודאות ופחד- כל מה שיש בהעדר החופש, הוא יחזור הביתה, למקום שכל כך רוצה לתת לו את כל מה שהוא צריך, ולעטוף אותו בחום אנושי, קירבה ואהבה.

אני מאחלת לו, וגם לנו,  שתמצא בתוכנו  תחושת החופש במהרה, ושולחת לו, למשפחתו ולאמא שלו חיבוק גדול ומתרגש.

מה זה השטויות האלה- הומיאופתיה?

 אני לא אדם דתי. גם לא מסורתי. לא שומרת שבת, וגם לא מקפידה מי יודע מה על כשרות.

אני מגדירה את עצמי כ"חילונית מאמינה". זה לא שאני חושבת שאלוהים ברא את כל מה שיש פה בשישה ימים ושהמפץ הגדול כלל לא התרחש.

כאמא לילדים, שכבר התנפצו אצלה במטבח יותר מכוס או צלחת אחת, אני יודעת, שמטבעם של דברים, שכשהם מתנפצים, הם עושים רעש גדול, לכלוך, והמון המון בלגן. לא כל שכן שני גרמי שמיים אדירים שנתקלו זה בזה, או איך שזה לא התרחש. מה שבטוח זה, שהיה פה בלגן לא נורמלי... מים, ושמים, וחושך על פני תהום...

ואיכשהו, נעשה פה סדר מופתי.

תסתכלו על גוף האדם, ה"מכונה שלא תיאמן". מכונה שנוצרת מתא אחד בודד, שהולך ומתחלק למאות אלפי, מיליוני תאים, שלכל אחד מהם יש מקום ברור מאד ומוגדר מאד, ותפקיד ברור מאד ומוגדר מאד, וכל תא ותא יודע בדיוק לאן הוא צריך ללכת, ומה לעשות ומתי, עד רמת דיוק כזו, שהשיבוש הכי קטן גורם לנזק עצום, שאפילו אנחנו: הגדולים, החכמים, הטכנולוגיים המתקדמים, אפילו אנחנו, הרבה פעמים לא יודעים איך לתקן.

החוקיות הברורה והאמונה, שכל המתרחש ביקום הוא בעל כללים ברורים ואינו מתנהל במקריות עומדת גם בבסיסו של המדע המודרני. (שהרי אין טעם לחקור דבר מה שמשתנה כל הזמן באקראיות מוחלטת).

מצד שני, המדע מוגבל לעסוק רק בדברים שמהם ניתן לקבל עדות מוחשית וגבולותיו של המדע נקבעים על-פי רמת הטכנולוגיה שבידנו. ישנם דברים שיישארו תמיד מחוץ לגבולות האלה ומחוץ להישג ידו של המדע.

האם כל הסדר הזה הוא מקרי לחלוטין? אבולוציה סטטיסטית? או שיש איזה כוח עליון, אנרגיית על, שיודעת להניח את הדברים בדיוק במקומם?

אני עוסקת בהומיאופתיה, שהמקטרגים עליה אומרים, שהיא אינה אלא בליל של שטויות, משום שלא ניתן להוכיח דבר וחצי דבר ממנה במעבדה.

ובכן, זה נכון.

באמת אי אפשר להכניס את ההומיאופתיה למעבדה ולהוכיח משהו ממנה שם.

למעבדה אפשר להכניס חומרים. תאים. למדוד כמויות, למדוד משקלים. להתחקות אחרי תהליכים ביו-כימיים.

אבל ההומיאופתיה לא עובדת באף אחד מהמישורים האלה. היא לא עובדת על התאים, ולא גורמת לשום תהליך ביו-כימי כזה או אחר להתרחש.

היא עובדת ברמות האלה, שאותן יותר קשה לנו להבין, כי אנחנו לא יכולים לראות או להריח, ואפילו לא למדוד או לכמת.

הכוח העצום שלה הוא בהמרצת כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף. בהמרצת אנרגיית החיים. מותר כבר להגיד את המילה הזו, 'אנרגיה'?

אני מאמינה שמישהו, או משהו, עושה סדר בכל הבלגן, ושיש איזון בין כל החלקים- שמרכיבים את הכדור הזה לשלם אחד גדול ובין כול החלקים שמרכיבים אותנו, כל אחד ואחד מאיתנו, לאדם אחד שלם.

ביישוב קטן כמו זה שבו אני גרה, בתי הכנסת מאד קרובים זה לזה. וכשאתה עומד במפגש רחובות, אתה יכול לשמוע את הקולות והשירה עולים מכל הכיוונים. ובאמת, לא צריך להיות אדם דתי, כדי שהקולות יחדרו אליך ואפילו ירגשו אותך.     

לא מעט מהתפילה אני לא מבינה,  אבל ישנם משפטים מסויימים, שכל פעם מחדש מהממים אותי בחוכמתה של היהדות, שחובקת בתוכה את כל חוכמת העולם כולו.

מתוך הטקסט של אתמול- אני מאחלת לכם ולי

שיתבטלו מעלינו גזירות קשות ומחשבות שונאינו,

שימחלו לנו כל עוונותינו

שנחתם לחיים טובים של חן, וחסד ורחמים

וכדי שלא נשב פסיביים ונחכה שכל זה יקרה-

ננצור לשונינו מרע ושפתינו מדבר מרמה,

ונזכור שסוף מעשה במחשבה תחילה.