קרוב לשנה שאני כותבת את הבלוג שלי. זה קרוב לשנה, שאתם מקבלים ממני פוסט חדש כמעט בכל שבוע. מי שעוקב אחריי וקורא את מה שאני כותבת, יכול ללמוד הרבה על חיי המקצועיים, על השקפת עולמי, על מה שאני חושבת כגורם או זרז מחלות, ועל מה שאני תופשת כמייצר ותומך בריאות. מי שעוקב אחריי וקורא את מה שאני כותבת, יכול ללמוד המון על כל אלה, כמו גם על חיי הפרטיים, למרות שלכאורה אני לא כותבת את הכול בצורה גלויה לחלוטין.
ובכל זאת, חדי העין יכולים להבחין מבעד ובין השורות, כמעט בכל מה שמתרחש בחיי במישור האישי.
לפני קצת יותר מ-11 שנים, כשהייתי בחופשת לידה, הייתי צופה סדרתית של תכנית הבוקר של אודטה.
זה, כנראה, אחד מהדברים שנשים בחופשת לידה עושות.
באחת מהתכניות האלה, אודטה אמרה משהו, שנשאר איתי מאז. עם השנים, כאשר השקפת העולם שלי השתנתה והתרחבה, הבנתי שיש לי אמנם הרבה מה להגיד על מה שאמרה אודטה, אבל בכל זאת, אני לא שוכחת את מה שאמרה, ועד היום יש לזה השפעה גדולה עליי.
לכל אחד מאיתנו ניתן זמן חיים. אף אחד מאיתנו לא יודע כמה זמן ניתן לו, ומתי יגיע זמנו ללכת.
אתה לא יודע אם יש לך רק עוד יום, שבוע, שנה או 40 שנים.
ההחלטה על זה התקבלה איפה שהוא שם למעלה, אצל מקבלי ההחלטות, הכוכבים, הגורל או איך שלא תקראו לזה, ולנו, אין שום יכולת להשפיע על זה ולקבוע מתי זה יקרה.
אבל על מה שאתה עושה עם הזמן שניתן לך, על זה יש לך השפעה מלאה ומוחלטת.
איך אתה חי את הזמן הזה? איזה תוכן אתה יוצק לתוכו? האם אתה אוהב? האם אתה כועס? האם אתה שמח? האם אתה חי את חייך בתסכול מתמשך?
על זה יש לך שליטה מלאה, וכדאי לך לבחור לנצל את הזמן הזה היטב.
כי כשיגיע הרגע, זה כבר לא יוכל להיות בידיך.
לא תוכל לשנות, או לתקן, או להחזיר את הגלגל לאחור.
הייתה לי שיחה לאחרונה עם ידיד משפחה, שאמר שכל אחד אומר "טוב, אני אוכל אוכל גרוע, אני אעשן, אני אעשה ככה וככה... מה זה משנה? מקסימום, בסוף אני אמות!".
והידיד הזה אמר, בחוכמה רבה, שאנשים שוכחים את מה שקורה בין הזמן שאתה חי לבין הזמן שאתה מת.
מה קורה שם בדרך? איך אתה מגיע לשם? האם אתה מגיע לשם אדם מלא, בריא ושמח, שחי את חייו, מיצה אותם ונהנה מהם, או שאתה מגיע לשם מפונצ'ר לגמרי, חלש, חולה ואחרי שסבלת סבל רב? מה קורה לך בין לבין?
כשאתה צעיר ובריא, אתה לא נותן את הדעת על זה. אתה חושב "אה, ממילא כולם מתים בסוף..."
אני חושבת, שזו מהות העניין כולו. וכאן גם ה fine tuning שלי למה שאמרה אודטה.
לאורח החיים שלנו יש השפעה עצומה על מה שיקרה לנו בעתיד. על איך שנגיע לגיל המבוגר ולערוב ימינו.
למה שאנחנו אוכלים, לתרופות שאנחנו לוקחים- שמחלישות את כוח החיות שלנו- וגורמות לחולי ללכת ולהסתבך, למה שאנחנו יוצקים לחיינו: האם אנחנו חיים בכעס מתמיד, או בתסכול מתמשך, או שאנחנו מתרכזים בצד החיובי, היפה, המצחיק, הטוב של היקום הזה. האם אתה חי חיים של משמעות? האם אתה חי חיים שיש בהם ערך, גם עבורך וגם עבור הסובבים אותך?
דבר ידוע הוא, שאדם שאין לא בשביל מה לקום בבוקר, כנראה לא יאריך ימים. גם אדם שחי בכעס מתמיד, צפוי לחלות יותר. ולהיפך: חיים בעלי משמעות ואורח חיים בריא, אלה הם הדברים שייקבעו גם את איכות חייך בהווה, אבל גם את איכות חייך בעתיד, ואולי ישפיעו גם על משכם, מי יודע.
לי נראה ששווה לנסות. זה בכל מקרה יותר נעים ככה.
מצרפת לכם מצגת די מוכרת, אבל היא נראית לי מתאימה פה במיוחד. תהנו.
אנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו יותר טובים אחרי שנתחתן. אחרי שיהיו לנו ילדים.
אנו מתוסכלים כי הילדים אינם מספיק גדולים, ושנהיה מאושרים יותר כשהם יגדלו. אחר כך אנחנו מתוסכלים כי הם מתבגרים וקשה איתם. אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר לאחר שהם יעברו את השלב הזה.
אנחנו אומרים לעצמנו שחיינו יהיו טובים יותר כשבן/בת הזוג שלנו יצליח יותר, כשתהיה לנו מכונית טובה יותר או בית יותר גדול, כשנוכל לנסוע לנופש, כשנהיה בפנסיה.
האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים מ"עכשיו", אם לא עכשיו אז מתי?
החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים. עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה.
מישהו פעם אמר:"במשך הרבה זמן היה נדמה לי ש"החיים האמיתיים" היו אמורים להתחיל עוד מעט, אך תמיד היה מכשול אחר. בעיה שעליי להתמודד איתה, חוב שצריך לשלם.
עד שהבנתי שהמכשולים האלה הם הם החיים שלי.
הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר, האושר הוא הדרך.
יהיה טוב אם תשמור כל רגע שיש לך לבד או עם מישהו מספיק מיוחד ששווה לבלות את זמנך איתו כי תזכור, הזמן לא מחכה לאף אחד.
לכן הפסק לחכות עד סוף הלימודים, עד שתרד במשקל, עד שתתחתן, עד שהילדים שלך יעזבו את הבית, עד שתתגרש, עד יום שישי בערב או יום ראשון בבוקר, עד הקיץ, עד הסתיו, עד החורף או האביב או עד שתמות כדי להחליט שאין זמן יותר טוב להיות מאושר.
האושר הוא דרך, לא גורל.
"תעבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך ותרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותך"
בריאות שלמה,
ורד.
