טיפול שיניים ודילמה אמהית

לילדה שלי יש  ארבע שיני חלב שקועות.

באחת מהן השקיעה הוגדרה כ"חמורה", ולפי ההסבר שנתנו לנו, ככל שהילדה גדלה ועצמות הגולגולת  גדלות יחד איתה, כך השן כאילו הולכת ונכנסת עוד ועוד לתוך החניכיים.

במצבים קיצוניים מהסוג הזה נדרש לעיתים ניתוח חניכיים לשליפת השן החוצה.

בצילום פנורמי שעשינו הסתבר, שהשיניים הקבועות נמצאות בחניכיים, ולכן רק ה"חמורה" דרשה טיפול מיידי בדמות עקירת שתי שיני חלב והתקנת "שומר מקום" לשן הקבועה.

הילדה שלי, שלא מצוייה בתחום הרפואה בכלל וזריקות בפרט, הייתה כצפוי מפוחדת מאד.

היא ביקשה חומר מאלחש (בטעם מסטיק) כדי לא להרגיש את הזריקה, וסיכמה עם הרופאה שכל פעם שכואב, יד שמאל עולה, והרופאה מפסיקה.

השן הראשונה יצאה בקלות.

עברנו לסרבנית הצמיחה. שם כבר הייתה הרבה יותר עבודה. הסרבנית הייתה עמוק בפנים, וקשה היה להגיע אליה ולתפוס אותה.

יד עולה, יד יורדת, רגליים רועדות מפחד. שוב יד עולה, ושוב יורדת....

יצאה.   

 שני תפרים נדרשו כדי לסגור את המקום.

שלב א' מאחורינו, ועכשיו- לדילמה:

הרופאה ממליצה על אנטיביוטיקה, כדי שהמקום לא יתנפח.

וגם על משככי כאבים.

אצלי תקועה בראש האנטיביוטיקה הזו, שהיא אמרה לקחת, ושאני לא רוצה לתת...

אני מבררת עם הרופאה מה האפשרויות שלי, כמה זמן יש לי כדי לדעת אם מתפתח זיהום, האם אני חייבת לתת מייד או שאפשר לחכות.

בסופו של דבר סיכמנו, שמחכים יומיים. ואם לא יתנפח, לא ניתן.

בדרך הביתה הילדה מבקשת שפיית השיניים תביא לה מתנה. "הפייה מביאה רק על שיניים שנשרו באופן טבעי", אני אומרת. "אם את רוצה, אני אקנה לך מתנה".

קנינו.  

בשלוש השעות הראשונות החלפנו המון גזות ספוגות בדם, ושטפנו פעם או פעמיים במי מלח.

הקפדנו רק על אוכל רך עד לארוחת הערב וליתר ביטחון נתתי גם רמדי הומיאופתית.

ובמקום משכך הכאבים בחרנו בטלויזיה, שיש לה, כידוע, השפעה דומה...

באיזו רמדי בחרתי? הנה טיפ בשבילכם:

מכיוון שהייתה הרבה התעסקות וחפירה בחניכיים, (שלא כמו בניתוח שם יש חתך) ועל השן הסרבנית (שכמובן לקחנו איתנו לקופסת השיניים) ראיתי גם פיסת בשר קטנה שכנראה נקרעה מהמקום, החלטתי לתת רמדי שהזיקה שלה היא לפציעה שיש בה פגיעה עצבית.

הרמדי נקראת HIPERICUM, וכדאי להחזיק אותה בבית כעזרה ראשונה.

היא טובה למשל, לפציעה שנגרמת לאצבע שנסגרת עליה הדלת של המכונית.

איך משתמשים?

שמים 3 גלובולים בבקבוק מים מינרלים קטן, וכל פעם מנערים היטב ולוקחים שלוק. עד להטבה משמעותית.

למחרת היא הלכה לבית הספר כרגיל, וכלום לא התנפח.

בהמשך היום ראיתי, שמתחילה להיווצר במקום מוגלה, ויש כאב קל כשנוגעים בלחי.

למרות שבדרך כלל אני די "קולית" בדברים האלה, ולא נלחצת, הפעם, עם כל עניין האנטיביוטיקה, וזה שזו הייתה עקירה מסובכת, והרופאה שנראתה קצת מודאגת- הכל ביחד תרם למפלס הלחץ שלי לעלות.

נזכרתי, שיש לנו בבית תכשיר אנטיספטי לשטיפת פה.

חשבתי, שזה הזמן להיעזר בקצת גורמים חיצוניים, ונתתי לה לשטוף בזה את המקום.

משם והלאה המוגלה הלכה ונעלמה, וגם הכאב, ואני חזרתי לנשום.

אז מה בעצם אני רוצה להגיד?

שבהמון מקרים אנחנו מקבלים החלטה להשתמש בתרופות, בגלל שברגע קבלת ההחלטה אנחנו מאד לחוצים ודואגים.

הרופאים, כדי להיות בטוחים במאה אחוז שנתנו את כל הכיסוי האפשרי, מספרים לנו על התפתחויות נוראיות שעלולות להתרחש, והאמת היא שאני לא מאשימה אותם. הם עובדים על פי דוקטרינה מסויימת, ואותה הם מכירים.

אבל האמת היא, שבמרבית המקרים אין צורך אמיתי בתרופה, והגוף מסוגל להתגבר ולרפא את עצמו.

נכון שדאגתי, אבל בחרתי לחכות רגע, להסתכל איך הילדה מגיבה, לראות אם היא מצליחה להתגבר לבד, ולא מיהרתי לתת תרופה שפוגעת בפלורת המעיים, מורידה את החיסוניות של מערכת החיסון ומחלישה את כוח החיות.

כשראיתי שצריך קצת עזרה התערבתי עם מי השטיפה, ולמען האמת, בכלל לא בטוח שהיה בהם צורך. גם כאן, סף הלחץ והדאגה שלי הוא שהכתיב את המהלך, ולא הילדה.

וכך עברנו את העניין בדרך חופשייה מתרופות (כמעט).

יש לכם תגובות, הארות ו/או שאלות?

בשביל זה יש את תיבת התגובות מתחת לפוסט.

תשתמשו בה!

בריאות חופשייה מתרופות לכולכם,

ורד