מכשיר אדים ולגיונלה

בסביבות סוף אפריל נתקלתי בפייסבוק בפוסט על תינוק בן כחודשיים וחצי שאושפז בטיפול נמרץ בגלל זיהום חריף בדרכי הנשימה.

לקח לא מעט זמן עד שהבינו בכלל בבית בחולים במה המדובר, ואנחנו, החברים בפייסבוק התבקשנו שוב ושוב להתפלל לשלומו של התינוק ולשלוח עבורו בקשות לרפואה שלימה.

הסתבר, שהתינוק חלה עקב זיהום של חיידק הליגיונלה, תופעה נדירה המתחברת בדרך כלל למערכות מים עומדים.

התינוק הזה ניצל בנס. היום, אחרי אישפוז ארוך מאד שנמשך מספר חודשים והחלמה ארוכה בבית, הוא חזר לעצמו ומרגיש טוב.

הרופאים בבית החולים חיברו את המקרה הזה למקרים דומים אחרים שקרו לאחרונה, והבינו את המכנה המשותף- בכל המקרים בהם חלו הילדים במחלת הליגיונלה היה שימוש בחדרם במכשיר אדים!

אני מניחה שתחזוקה טובה ושותפת של המכשיר תמנע את שגשוג החיידק, אבל בכל זאת, חשוב לדעת.

ודבר נוסף- קראתי תגובה של אמא, שאמרה, שאצלם בבית יש הבדל מאד גדול באיכות השינה בין לילות בהם המכשיר עובד, ובין לילות שהם שוכחים להפעילו.

בעניין הזה חשוב לי להדגיש, שאם, מידי פעם, כאשר הילד מצונן ודרכי הנשימה גדושות משתמשים במכשיר, אין בזה עניין גדול.

אבל, אם הילד שלכם במצב שבו המכשיר נדרש כדרך קבע,
שאיכות השינה נפגעת כאשר הוא אינו פועל, כמו שכתבה אותה אמא. 
אם דרכי הנשימה של הילד שלכם גדושות ומליאות ליחה כדרך קבע או לעיתים קרובות, זה סימן שהילד שלכם אינו בריא והוא זקוק לטיפול הומיאופתי.

אל תסתפקו בשימוש "מקל" או מדכא במקרה כזה.

מצרפת לכם קישור לכתבה חשובה מאד שהתפרסמה בynet בעקבות המקרה.

לשימושכם וידיעתכם.

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4463536,00.html

 

בואו נדבר קצת על פוליו

בימים האחרונים קיבלתי המון פניות של אנשים, שביקשו לדעת מה אני ממליצה לעשות בעניין חיסון הפוליו.

אז אני אפתח ואומר, שפרט להיותי הומיאופתית, אני גם אמא, וגם אני עמדתי מול השאלה – מה משמעות החיסון, והאם לתת או לא.

אני מבקשת לשתף אתכם בדילמה שלי, בתהליך שאני עברתי עד לקבלת ההחלטה, ופחות ב"עשה" ו"אל תעשה". באופן כללי אני פחות מאמינה בשיטת ה"עשה" ו"אל תעשה", ודוגלת יותר בשיטת ה"צא ולמד".

מי שהתייעץ בי בעבר בעניין חיסונים כבר יודע, שהקו המנחה שלי בנושא, הוא לקבל החלטה מושכלת. ללכת לקרוא, ללמוד, להבין. כך שאם החלטת לחסן, תדע למה החלטת את זה. ואם החלטת לא לחסן, תדעי למה החלטת את זה.

לא כי מישהו אמר. לא כי משרד הבריאות הורה, ולא כי ככה עושים כולם.

בתי הבכורה,חן, נולדה כשהייתי סטודנטית שנה א' להומיאופתיה. באותה תקופה עבדתי במשרד נסיעות קטן, שעבד עם המגזר העסקי הגבוה.

סביבת העבודה היתה מאד לחוצה ואינטנסיבית.. לקוחות שרוצים תשובה אתמול, שצריכים מענה כאן ועכשיו לכל עניין. שנמצאים בסין, וצריכים בעוד שעה להיות בארצות הברית, והטיסות מלאות. לקוחות שהאופציה "לא", "עוד מעט" או "מחר" אינה קיימת אצלם.

במילים פשוטות- בהיריון הזה הייתי פקעת עצבים.   

כולם מסביב אמרו לי שלהיות עצבנית בהריון זה לא טוב לתינוק. (איך הם ידעו את זה? הם למדו הומיאופתיה???)

חן נולדה אחרי לידה לחוצה, בהתאמה למצב הנפשי שלי, והיא הייתה תמונת מראה מושלמת למצב הזה.

היא הייתה בוכה (יותר נכון צורחת) המון, רוב הזמן.

כדי שהיא תירדם היינו צריכים לנער אותה במשך שעות, וכשהיא כבר הייתה נרדמת, אנחנו היינו מפסיקים לנשום, כי כל רחש העיר אותה, וסאגת הניעורים הייתה מתחילה מהתחלה.

לא יכולנו לערסל או לחבק אותה. היא הייתה מוכנה שנחזיק אותה רק כשפניה היפות מופנות כלפי חוץ.

כשהייתה בת חודשיים, הבנתי שצריך לעשות משהו, ולקחתי אותה להומיאופת.

התוצאה לא איחרה לבוא.

יומיים אחרי שהתחלנו את הרמדי פתאום היא איפשרה לנו לחבק ולערסל אותה. זה היה השינוי הראשון שראינו. אחריו באו שינויים נפלאים נוספים.

ההבנה הוהמיאופתית שלי אז הייתה בחיתוליה, וכמו מרבית ההורים התלבטתי האם ונגד מה לחסן.

חיכינו עם החיסונים לאחרי גיל שנה, כדי שמערכת העצבים תבשיל, ואני ישבתי שעות ולמדתי כל חיסון וכל תרופה. קראתי בעד ונגד- למה עלול לגרום החיסון? למה עלולה לגרום המחלה? האם יש מה לעשות במקרה של פגיעה מהחיסון? האם יש מה לעשות במקרה של פגיעה מהמחלה?

בחרתי אילו חיסונים לתת, והחיסון המומת נגד פוליו היה אחד מהם. היא קיבלה את הזריקה, ואחריה, היא לא הפסיקה לבכות במשך 24 שעות. בספרות המקצועית זה נקרא brain cry, כיוון שיש לו קשר למערכת העצבים.

אחרי שחלפו יומיים, ראינו שההתנהגות העצבנית שהכרנו מגיל חודש-חודשיים הופיעה שוב, ואני הבנתי, שהחיסון "זרק" אותה למה שהיה טרום הטיפול ההומיאופתי.

מאד התלבטתי איך והאם להמשיך עם החיסונים.

יצרתי קשר עם רופא שהוא גם הומיאופת, ואמרתי לו, שאני לא פונה אל המורים שלי ההומיאופתים, כיוון שדעתם וההמלצה שלהם ידועה וברורה לי מראש. ביקשתי ממנו, שייתן לי המלצה תחת כובע הרופא, שגם מבין הומיאופתיה.

לאור תיאור המקרה של חן, הוא אמר לי חד משמעית- "אל תתני לילדה חיסונים נוספים".


הסיפור הזה סגר את הגולל על כל ההתלבטות האימהית שלי בענייני חיסונים מאז ועד היום.

אחיותיה של חן כבר לא חוסנו בכלל...


כשקיבלתי את ההחלטה לא לחסן, החיסון המוחלש נגד פוליו עדיין המשיך להינתן. ההחלטה שלי לא הייתה תלויה במה שקורה אצל ילדים אחרים. אם הם כן מקבלים חיסון או לא מקבלים חיסון.

אני הבנתי משהו, וזה היה התוקף היחידי שניתן להחלטה שלי. בלי קשר או תלות חיצונית אחרת.

עם הזמן הוצא החיסון המוחלש מהמערכת, ואני מוכרחה לומר שאפילו לא הייתי מודעת למתי בדיוק, למרות שכבר הייתה לי תינוקת נוספת, שבאה כנראה במגע עם ילדים שכן או לא חוסנו. אין לי מושג.

עכשיו החזירו את החיסון המוחלש, והילדות שלי לא מחוסנות. הן אמנם לא בגיל של חיתולים, אבל הן באות במגע בבית הספר עם ילדים שקיבלו/יקבלו את הטיפות. הן משתמשות בשירותים בבית הספר, או פוגשות אריזות של חטיפים שילדים פותחים ומחלקים לכולם.

ושוב הייתי צריכה להחליט מה אני עושה. החלטתי לדבוק בקו שהנחה אותי אז, ולהן הסברתי את המצב, ואת חשיבות השמירה היתרה על היגיינה בשבועות ובחודשים הקרובים.

הילדות שלי מעולם לא קיבלו תרופה כלשהי. לא אקמול, לא אנטיביוטיקה, לא גליכול ולא טראומיל.
יש להן מערכת חיסונית חזקה, וכשהן מפתחות חום או סימפטום אחר, אני מאפשרת לגוף שלהן להתגבר לבד.

וכאן האמירה המאד ברורה שלי, והקשר ל"חיים חופשיים מתרופות" שאני כל הזמן מדברת עליו.

הרבה פעמים אנשים חושבים שכשאני אומרת "חיים חופשיים מתרופות" אני מתכוונת לזה שלא להיות תלוי בתרופות כרוניות.

אבל הכוונה היא הרבה יותר מזה.

כשאתם נותנים לילד תרופות "להקלה", כדי שהוא לא "יסבול", אתם מחלישים את המערכת החיסונית שלו.

בכל פעם שאתם מורחים משחה על הפריחה כדי שהיא לא תגרד, או לא תיראה כל כך נורא, אתם מקלקלים עוד קצת מיכולת הריפוי הטבעית של הגוף.

בכל פעם שאתם נותנים אקמול כדי להקל, אתם משדרים לכוח החיות מסר "אתה לא יכול לבד. אתה חייב עזרה".

הורים שנותנים לילדים שלהם תרופות כאילו בכדי להקל עליהם לא עושים להם טובה בזה שהם עושים זאת. מה שהם באמת עושים, זה להחליש את המערכת של הילדים. ואז, כשמגיע גורם מחליש, הילדים האלה הרבה יותר "מועדים לפורענות", ויש להם הרבה פחות סיכוי שכוח החיות שלהם יהיה מסוגל להתמודד ולהתגבר.

 האם לחסן או לא? בעניין הזה כל אחד מכם צריך לעשות שיעורי בית, לשבת לקרוא, ללמוד את הנושא, להבין אותו, ולהחליט מה הכי נכון לו ולילדיו.

ההמלצה שלי היא אחת – חזקו את המערכת החיסונית של הילדים! חזקו את כוח החיות שלהם!

זה נכון שאין תעודת ביטוח (גם לא למי שחוסן, אגב), אבל לילד עם כוח חיות חזק, שכוחות הריפוי הטבעיים שלו עובדים ביעילות, שהמערכת החיסונית שלו תקינה וטובה, יש סיכוי הרבה יותר טוב וגבוה להתגבר.

 זו המשמעות האמיתית של להיות חופשי מתרופות.

מצרפת קישור חשוב מאד שקיבלתי השבוע מאת העמותה למתן מידע על חיסונים עם מידע חשוב ורלוונטי בנושא  הפוליו והחיסון.

לקריאת המאמר לחץ כאן

ימים טובים ונפלאים לכולכם,

שמחים וחופשיים מתרופות.

שנה טובה

מחשב מסלול מחדש

 רק לא מזמן הוצאתי פוסט על תחילת החופש הגדול, עזרה ראשונה והפעלות לילדים,

והנה- כהרף עין, עוד רגע- והוא חולף.

 הילדים תיכף חוזרים למסגרות המוכרות, או נכנסים למסגרת חדשה.

 שינויים ומעברים הם "מטלטלי כוח חיות".

 השינוי מביא איתו מצב של רגישות יתר פנימית, של צורך ב"קריאה מחודשת" של המצב,

הבנת המצב החדש.

 כמו ווייז, או ג'י פי אס.    

 כשאתה כותב בווייז כתובת מסויימת, הוא יודע להראות לך מראש את כל הנתיב. מה בא אחרי מה, איפה יש עיקול, לאן פונים, אפילו אם יש בדרך שוטר, תאונה או מכמונת מהירות.

 אבל מה קורה אם אתה פתאום טועה, או לוקח דרך אחרת?

 

פתאום רואים את הגלגל הזה של הטעינה מסתובב, שומעים איזה צליל, והוא "מחשב מסלול מחדש".
 

 

בדיוק אותו הדבר קורה גם אצל הילדים.

 

ישנה שיגרת חופש, או שיגרת מסגרת ידועה, או רוטינת חיים מסויימת,

ואז אנחנו שמים את הילד על נתיב חדש.

 גם אצלו, כמו בווייז, הגלגלים צריכים להבין מחדש לאן כל זה הולך.

ללמוד לקרוא את המפה מחדש.

 

וגם הוא "טוען" ו"משמיע צליל".

רק שאצלו זה ייראה בצורת פריחה "יישמע" בצורת חום, שלשול או דלקת.

 

הסימפטומים האלה הם "חישוב המסלול מחדש" של כוח החיות,

והם בעצם מעידים על בריאות....

 

לפני שנתיים עשיתי יחד עם חברה וקולגה-

שרון קסטן שפירא,

וובינר מאד מעניין בנושא.

 

שרון היא play therapist ומדריכת הורים מדהימה.

אני מאד אוהבת את אופן ההתייחסות שלה לדברים, את הפרשנות,

וגם את הרעיונות המאד פרקטיים והגיוניים שהיא מציעה לפתרון.

 

הגישה שלה מאד מאד מתחברת לגישה ההוליסטית שאני מאמינה בה.

 

הוובינר עסק בשינויים התנהגותיים ובריאותיים שמתרחשים אצל הילדים בעקבות כל מיני שינויים בחיים-

הולדת אח חדש,

גירושים,

כניסה לכיתה א',

מעבר מ"ילד צעיר" בגן ל"בוגר"

וכל שינוי אחר שילד יכול לחוות.

 

הבנו יחד מה זה בכלל שינוי, מה קורה לילד שנתון בתהליך של שינוי,

ובעקר דיברנו על איך אנחנו ההורים מזהים אם מדובר במצב שדורש התייחסות,

ואיך ניתן לעזור לילד להסתגל ביתר קלות.

 

לקראת תחילת השנה העליתי את הקלטת הוובינר לאתר שלי,

ואני מזמינה אתכם לשוב ולצפות בו.

 לצפייה בוובינר לחצו כאן

שתהיה לכולכם תחילת שנה מוצלחת וחופשייה מתרופות,

ורד.

מה עשיתי כשלילדה שלי עלה החום

אני לא מודדת חום עם מדחום, ולמען האמת, אני בכלל לא בטוחה שיש לי אחד תקין בבית, חוץ מאיזה מדחום כספית, שזרוק באיזו מגירה...

כשאני רוצה לדעת אם יש לילדות חום, אני פשוט נוגעת בהן. ואז הן יכולות להיות "חמימות", או "חמות כמו לביבה", או "בוערות". האמת היא, שלא ממש משנה לי אם זה 38.8, או 39.1 או 37.9  

מה שחשוב לי, זה איך הן נראות, איך הן  מרגישות. אני קוראת לזה " מדד השִימְחָמוֹמֶטֶר".

ככל שהן מרגישות יותר חמות, כך הן פחות עולצות, כשבמצב הכי חם הן בדרך כלל ישנות, וקמות מידי פעם לשירותים או לשתות.

במצב הזה, אני לא מצפה שיבקשו לאכול, ובדרך כלל גם לא יותר מידי מציעה, מתוך מחשבה, שכרגע, כל מה שהן צריכות זה נוזלים ושינה. האנרגיה צריכה להיות מתועלת לחיסול הגורם הפולש= הווירוס, ולא לעיכול (עיכול זו פעולה שדורשת השקעת אנרגיה אדירה. בגלל זה המון אנשים אחרי האוכל מרגישים שבא להם לישון, או לשכב ולנוח).

כמה ימים לפני תום שנת הלימודים הצטרפו אל כרמל, הבת הצעירה שלי, נזלת ושיעול ליחתי. התקררות כזו, שיש לילדים.

אחרי כמה ימים של נזלת, אפצ'יקים רועמים ורטובים ושיעול, היא הגיעה מבית הספר עם עיניים מבריקות ועור פנים חיוור. מה שאמהות מכנות "מבשלת משהו".

לקראת הערב עלה החום.

החום עולה תמיד לקראת הערב. איזה חכם הגוף. כאילו הוא יודע, ששעת השינה מתקרבת, ועכשיו אפשר לתת פול גז. להפעיל את המנוע על טורבו, ולתת עבודה משמעותית בכיוון של ריפוי.

למחרת היא לא הלכה לבית ספר. בשעות הראשונות של הבוקר היא דיברה והסתובבה בבית, אבל בהמשך הבוקר היה צורך להפעיל את ה pain killer והמרפא האלטרנטיבי האולטימטיבי= מכשיר הטלוויזיה.

הן לא צופות כאן הרבה בטלוויזיה, לא כי הן לא רוצות, אלא כי אמא מגבילה את הזמן שניתן לצפות בכל יום. אבל כשלא מרגישים טוב, או כשמשהו כואב- אין על המכשיר הזה. קוסם.

אז כמה תכניות קצרות בטלוויזיה, החום טיפל'ה טיפס, ואז היא נרדמה. על הספה. הכי כייף על הספה. ככה אני גם רואה אותה, ולא צריכה לגשת לחדר כל הזמן, לראות שהכל בסדר.

היא ישנה וישנה וישנה,












ואז, כשהיא התעוררה, היא אכלה,

ושיחקה ושיחקה,

בזמן שאני סיימתי לעבוד על מקרה שהיה אצלי יום קודם בקליניקה.

תוך כדי משחק היא רצתה להשתעשע במדידת חום. מצאנו את מדחום הכספית, והסברתי לה איך שמים מתחת ללשון. המדחום הראה חום שלא עבר את ה 38.

גם למחרת היא נשארה בבית. וביום שלאחר  מכן הלכה שמחה לבית הספר.

אם כן, הפעם זה היה מקרה של התקררות קלה עם חום נמוך, אבל הבנתי שזה חשוב להראות לאנשים איך אנחנו מתמודדים אצלנו בבית עם מצבים שונים שבהן הילדות לא מרגישות טוב.

נקודה חשובה נוספת היא, שזה לא ממש מקרי שה"מחלה" של כרמל לא התפתחה יותר מידי, כיוון שהיא מעולם לא קיבלה שום תרופה- לא משככי כאבים, לא תרופות להורדת החום, ולא אנטיביוטיקה.

העובדה הזו החלק הכי חשוב בכל הסיפור.

ככל שמרבים להשתמש בתרופות להקלה זמנית- כפי שאני שומעת את ההורים אומרים: "למה לא להקל עליו? למה שיסבול?", כך כוח החיות של הילד נפגע ונחלש, והוא נעשה רגיש יותר ו"פרוץ" יותר להשפעה של גורמים מחלישים.

הורים שרוצים לבנות אצל הילד מערכת חיסון חזקה, וחשוב מזה- כוח חיות חזק, "ישלמו" את המחיר הזמני הכרוך באי הנוחות שיש בהעלאת חום או התפתחות של דלקת, ויאפשרו לגוף של הילד להשלים את מהלך המחלה. ילד שכך נוהגים בו, יפתח, בדרך כלל, פחות מצבי חולי חריפים.

מצבים כאלה יתרחשו אצלו  לעיתים יותר רחוקות, לגופו יהיו יותר כלים להתמודד, ומהלך המחלה, גם אם סוער, בדרך כלל יהיה קצר יותר.

מאחלת לכם המשך חופשה חופשי מתרופות :-)

הצילו!!!! החופש הגדול!

שלום לכולם,

 איזה כייף!!!

 

כל השנה חיכיתי לו, לחופש הגדול. 

 

בשלב מסויים אפילו הייתה לי טבלת

 

ייאוש סמויה בראש,

שלא סיפרתי עליה לאף אחד,

שבה חישבתי את הימים.

משהו בסגנון " יום ראשון האחרון של

 

שנת הלימודים. יום שני האחרון של

 

שנת הלימודים, יום שלישי......."

 

אני יודעת, לא כולם שותפים לשיגעון הזה שלי.

 פעם שמעתי מישהי שקראה לו "העונש הגדול".

 להרבה הורים זה עונש, ובצדק.

 ימי החופש שלנו שהתאדו להם באחת,

גבולות נפרצים, חשבונות בנק מתרוקנים, ילדים משועממים משתוללים ומוציאים

 

את כל הקריזה שלהם על האחים שלהם ועלינו, ההורים.

וחם. כל כך חם.

 

הילדים רצים בחוץ, בשמש.

 

פה הם נופלים,    

ושם פוגשת אותם איזו דבורה עצבנית,

ולזה מתנפחת העין מהבריכה,

ולהוא דווקא עכשיו, כשכבר תיכננו לקחת אותם ליום

 

כייף בלונה פארק עלה החום.

 

לפני שנה בדיוק התארחתי בתכנית טלוויזיה אינטרנטית של חברה וקולגה-

גלית גולדנברג אורן.

 

גלית היא מפתחת וממציאת משחקי חשיבה.

מומחית לפיתוח היצירתיות והדמיון אצל ילדים.

 

בתוכנית שעשינו יחד, גלית לימדה  כיצד להיערך לחופש הגדול, לתכנן אותו יחד

עם הילדים, והראתה שפע של הפעלות שיכולות לעזור להורים להעסיק את הילדים בפעילות משמעותית.

 

אני נתתי המון טיפים וכלים מהתחום של עזרה ראשונה הומיאופתית לקיץ-

מה כדאי שיהיה בבית, מתי ואיך משתמשים?

עקיצות, חבלות, עיניים שורפות מהבריכה, הנזק שבכלור ומה אפשר לעשות,

 

תכשירי הגנה מומלצים ועוד.. 

 

למי שצפה ולא זוכר, ולמי שלא צפה בכלל,

הנה שוב הקישור להקלטה של התכנית.

 

המון טיפים ורעיונות נפלאים וחשובים שכדאי לכל הורה לדעת.

 

קיץ חופשי מתרופות לכולכם,

 

ורד

לצפייה בתוכנית לחצו כאן