כישוף וקשקוש לכבוד פורים

פורים 2013.

מפגש BNI שגרתי בקיסריה.

איך מעבירים מסר רציני עם קצת צבע והומור? 

ולמי מכם שמעדיף לקרוא, או שרצה לחזור לפוסט שכתבתי בפורים לפני שנתיים על ה"מסכות" שאנחנו לובשים, לא רק בפורים אלא כל השנה, הנה הקישור.

מסיכות אנושיות

שיהיה שמח ומבדח בפורים הזה ובכל השנה,
ורד

תפקיד הילד הבכור

כמעט בכל משפחה האחים מתקוטטים ביניהם. זה יכול להיות ריב על צעצוע, או על איזו מוסיקה לשמוע, או באיזו תכנית לצפות בטלוויזיה, ועל מי יישב בצד ימין של הספה.  

בפוסט הראשון שלי, בנושא "תפקיד הילד הבכור", הזכרתי את נושא הרצון של הילד הבכור להתפתח בקו הייחודי שלו.

הנושא הזה מקבל משנה תוקף כאשר מצטרף למשפחה ילד נוסף.

כאשר ההורים מבינים, שההתנהגות של הילד היא לא בהכרח התמרדות, או שהוא עושה להם "דווקא", אלא הבעת רצון ללכת על קו ההתפתחות הייחודי שלו, והם מצליחים לאפשר לו את ההתפתחות הזו, אז הילד יהיה שמח ומרוצה.

ברוב הבתים, הורים לילד ראשון לא מבינים את המקום של הילד בהתפתחות של הבית.

ואל תחשבו שאני כזו גאונה בתחום, או שאני אלופה ביישום הרעיון. גם אני לא הייתי מודעת לזה, עד שנחשפתי לידע הזה (=פיסיקה משפחתית). עשיתי, ואני עדיין עושה, אין סוף טעויות עם הבכורה שלי. לפעמים אני נזכרת איך לעשות אחרת, ואז פתאום הכול מסתדר, כאילו שפיזרתי אבקת קסמים. ואז, שוב אני שוכחת, ושוב יש קונפליקטים ועצבים וכל הבית כמרקחה.

הבכורים שלנו הם בדרך כלל ילדים מאד טובים. רציניים, שקולים, אחראים, כאלה שאפשר לסמוך עליהם. אבל הם גם אלה שמאתגרים אותנו, ומפגישים אותנו עם דילמות פנימיות מאד גדולות.

"מכת בכורות", אני קוראת לזה.

כאילו שהם אף פעם לא מרוצים עד הסוף. יש בהם איזו חוסר מרוצות בסיסית. מכירים את זה?

אנחנו, ההורים, לא תמיד מבינים את התפקיד העצום שיש לילד הבכור בבניית ההתפתחות של הבית כולו, ולא את המקום שלנו כמי שאמורים לתמוך בקו ההתפתחות של הילד הזה.

לא רק שאנחנו לא תומכים בקו שלו, אנחנו בהמון מקרים ממש מפריעים לו ללכת על הקו הזה. וזה כמובן בלי להתכוון. זה משהו שעובר בתקשורת המילולית והבלתי מילולית שלנו מולו.

כשהילד לא רואה את הקו שלו באופן ברור, אז הוא נמצא למעשה באיזה מין תוהו ובוהו פנימי. יש בו אי שקט, התנהגות בלתי צפויה, יש את חוסר המרוצות שהזכרתי קודם, המון תלונות כלפינו, אולי אפילו חוצפה. במצב הזה לא ברור לילד מה הוא צריך לעשות, לאן הוא רוצה להגיע, וקשה לו מאד להעסיק את עצמו.

כשאני חושבת בהקשר הזה על הילדות הפרטיות שלי, אני ממש יכולה לראות הבדלים בין הבכורה, שכתינוקת לא ידעה להעסיק את עצמה בכלל, והייתה צמודה אליי וחסרת שקט, לבין השנייה ובוודאי השלישית, שהיו משחקות פרקי זמן ארוכים, ומוצאות לעצמן כל הזמן דברים שהעסיקו ועניינו אותן, ולא נזקקו לי כ"מפעילה".

אי שקט, חוסר וודאות, חוסר מרוצות, בלבול- אלו הם דברים אשר גורמים להיחלשות של כוח החיות, ולנטייה לחלות, או להיות באופן כללי במצב של מערכת חיסון ירודה יותר.

זוכרים שבפוסטים הקודמים כתבתי על בריאות וחולי? על כך, שהעדר סימפטומים אינו מעיד על מצב של בריאות? (למי שלא קרא, ממליצה לעשות זאת).

כשאדם נמצא במצב פנימי של דיס הרמוניה, הוא נמצא במצב שאינו בריא.

אצל מי שכוח החיות שלו חזק יותר- נראה מחלות אקוטיות (העלאת חום, דלקות, פריחות). אצל מי שכוח החיות חלש יותר, יש סיכוי שלא נראה אפילו את זה, ואז יש אפילו עוד יותר סיבה לדאגה, כי זה אומר שהמצב הרגשי עוד יותר סבוך ועמוק, ולכוח החיות אין בכלל כוח להוציא החוצה.

על מה קורה כשמגיע הילד השני- בפוסט הבא.