יום שבת, 29 בינואר 2011

אישיותה של כלנית

לפני כמה ימים השתתפתי בסמינר בן יומיים , שהתקיים בתל השומר, ואשר הועבר ע"י הומיאופת הולנדי, שנחשב לאחד מגדולי ההומיאופתים בעולם. לנסוע לתל השומר בשעות הבוקר המוקדמות זה אומר להיות ה-ר-בההה זמן באוטו. יותר משעתיים של רדיו ללא הפסקה. בין היתר, שמעתי תשדיר שמזמין את כולנו לבקר בדרום. בתקופה זו של השנה הוא מתכסה כולו במרבדי ענק של אדום כלניות מרהיב. בארץ שלנו אין הרבה פרחי בר אדומים, ואולי זו הסיבה שהכלנית גורמת למין ריגוש שכזה כשפוגשים בה.
הכלנית היא פרח מוכר ואהוב. השם כלנית בא מהמילה כַּלָּה, מכיוון שהכלנית יפהפייה כמו כלה ביום חתונתה.

יום רביעי, 19 בינואר 2011

כי האדם עץ השדה




פעם כשעוד היה פה גשם, ט"ו בשבט היה מביא עִמו את תחילתה של העונה הקסומה ביותר בשנה. האוויר היה הופך צלול, השמים היו מתבהרים וקרני השמש היו חודרות מבעד לצמרות העצים. החורף כמעט חלף והאביב נראה בפתח. כל התנאים בשלים להתפתחות חדשה, וזהו תחילתו של תהליך ארוך ומופלא שבסופו יניב האילן פירות.
ט"ו בשבט - ראש השנה לאילנות - מסמל עבורנו הזדמנות להתפתחות חדשה.
כדי שהאילן (האדם) יתפתח, עלינו לבחור לו תחילה סביבה מתאימה, אשר תתמוך בהתפתחותו. אצלנו, הסביבה שמשפיעה על חיינו, היא הרחוב בו אנו גרים, חוג המכרים שלנו, וגם המקורות שמהם אנו מושפעים, כמו ספרים, אינטרנט, טלוויזיה, רדיו ועיתונים. סביבה זו מעצבת את צורת החשיבה שלנו.
עוד מילדות, אנחנו סופגים השפעות וערכים רבים מהסביבה שבה אנו גדלים. כל אלה הטביעו בנו גם רצונות, שאיפות, דפוסי התנהגות, וגם דעות קדומות. לפעמים אנחנו פוגשים ספקות, ואפילו נתקלים בחוסר אמונה ביכולת שלנו. כמה פעמים הדהדו בראשכם קולות מן העבר או מן ההווה, תפיסות שגויות, שאמרו לכם שאתם משוגעים, שאתם הוזים, שבוודאי לא תצליחו? לא יודעת מה איתכם, אבל אני נתקלתי בלא מעט תגובות ואמירות על הדרך שבחרתי.
כדי שהאילן יוכל להניב פירות מתוקים וראויים למאכל, יש לחתוך ממנו את כל הענפים היבשים שעדיין תלויים עליו ומעכבים את גדילת הפירות. אנחנו נצטרך לבחור מכל הרצונות והמחשבות שלנו רק את אלה שמועילים להתפתחותנו ולהפטר מ"ענפים יבשים", שתוקעים ומעכבים אותנו.


אם נסתכל על חיינו, נראה שהשאיפות שלנו משתנות ללא הרף: מה שהיה הפרי של אתמול מתחלף היום במטרה אחרת. הדברים שכבר השגנו, טובים ככל שיהיו, אינם מספקים אותנו, ויש דבר מה בתוכנו שאינו נותן לנו מנוח, אלא דוחף אותנו לחפש בכל רגע פרי גדול ונעלה יותר.
כדי להתקדם, נצטרך להשאיר מאחור את המדרגה שכבר כבשנו, ולהמשיך לטפס הלאה. זוהי הדרך היחידה עבורנו לעלות בסולם שמביא למטרת החיים.
צמיחתו של האילן תלויה בקרקע שבה הוא גדל. על מנת שהגרעין יוכל לנבוט ובהמשך גם להכות שורשים, יש להכשיר את הקרקע, לדשן, להפוך ולעדור אותה. כך גם ההתפתחות שלנו כבני אדם תלויה בחקירתנו את תכלית חיינו. לשם איזו מטרה באתי לעולם הזה?
כפי שענף שהתייבש על העץ אינו יכול להניב פרי וצריך להסירו מהעץ, כך גם אנחנו לומדים איך להסיר מעצמנו בהדרגתיות, את מה שמעכב אותנו מלהבין את המשמעות האמיתית של חיינו.


בט"ו בשבט אפשר לטעת עץ, ואפשר גם לעצור רגע ולהסתכל על עץ. להסתכל ולהבין, ששינויים משמעותיים, התפתחות משמעותית, ריפוי אמיתי ועמוק הם תולדה של תהליך. הם לא מתרחשים בין לילה. בשביל ליהנות מפרי מתוק ועסיסי נדרשת מידה של סבלנות, הבשלה, התמסרות לתהליך. אל תאמינו בקסמים. הם אינם אלא אחיזת עיניים.



יום חמישי, 13 בינואר 2011

מתי ואיך הכל התחיל?



"ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור, וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים. ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, על כן קרא שמה מרה. וילנו העם על משה לאמור מה נשתה. ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו" (פרשת השבוע- "בשלח"- שמות טו, כב-כה).

לאחר הליכה בת שלושה ימים במדבר במהלכה לא מצאו מים, מגיעים היהודים אל מרה שם הם מוצאים מים. אך השמחה מוקדמת מידי: המים מרים ולא ניתנים לשתייה. העם מתלונן למשה. הוא צועק אל אלוהים שמורה לו להשליך עץ מסויים אל המים. העץ ממתיק את המים המרים.

פרשנים רבים ניסו להבין את מה שאירע במרה.

ישנה פרשנות האומרת, שלא המים היו מרים, אלא העם שהגיע אל המים. עם יוצא מבית עבדים, שבו הורגל לקבל את כל צרכיו, גם אם בצורה אכזרית. בוודאי לא חש שם מעולם בחסרון המים. הם בורחים מפרעה הרודף אחריהם ורואים את הים נקרע לעיניהם. מיד אחר כך חוזרים ללב המדבר הזר להם כל כך. פתאום נחשף אותו עם עבדים לאפרוריותו של יום חול במדבר. כל מי שטייל במדבר יודע שהאיום המרכזי הוא העדר המים. להולכי מדבריות אין שמחה גדולה יותר ממפגש עם מקור מים חיים. לעם שיצא משפעת הנילוס העדר המים הוא דבר נורא. הם מבינים בבת אחת את הפער בין החיים נטולי הדאגה של העבדים לבין דאגת הקיום של בן חורין.
המרירות שלהם נובעת מפחד עמוק של עם היוצא לקראת עצמאותו. המים המרים יכולים היו להיות מתוקים אם היו באים אליהם במצב נפשי אחר.

רבן שמעון בן גמליאל טען (על פי דרכי הרפואה שהכיר), שהריפוי הזה מיוחד לדרכו של ה', בשונה מכל הרופאים: "בוא וראה כמה מופרשין דרכי הקדוש ברוך הוא מדרכי בשר ודם, בשר ודם במתוק מרפא את המר, אבל הקדוש ברוך הוא מרפא את המר במר. הא כיצד? נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל כדי לעשות בו נס".
את הסוד הזה גילתה הרפואה ההומיאופתית, שפועלת למגר מחלה על ידי התסמין עצמו - זה בדיוק "נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל".

איך אפשר לתקן משהו מר ע"י משהו מר? ברור שהתיקון הוא לא ברמת החומר. תיקון ברמת החומר משמעותו לעמוד ולשפוך טונות של ממתיק כלשהו (בהנחה היפותטית שהיה להם דבר כזה), ולראות אם זה עוזר. כמה טונות של סוכר נדרשים היו כדי להמתיק את המעיין? זה נשמע בכלל דבר הגיוני או אפשרי? ברור, שהתיקון פה לא היה ברמה החומרית, אלא תיקון ברמה גבוהה יותר, כנראה ברמה הרוחנית.

לסיכום, ההומיאופתיה התגלתה "רק" לפני 250 שנה, אבל מסתבר שהייתה פה עוד הרבה קודם. למעשה, ההומיאופת הראשון בהיסטוריה האנושית היה משה רבנו.

יום שבת, 8 בינואר 2011

פלטינה ושמה דנה



כולם אומרים שזה נמוך, שזה בזבוז זמן, שזה ריקני. שרשורים שלמים  של כן או לא לטעמך רצים בכל פינה ברשת. הקונצנזוס קבע שזו סתם מציצנות זולה. אבל מכיוון שכבר מזמן הבנתי שאני מחוץ לקונבנציה, החלטתי לא להסתיר את זה יותר, ולשים את זה על השולחן.

כן כן, אני צופה באח הגדול.                

כשמגיע אדם לטיפול הומיאופתי, מנסה ההומיאופת להבין כיצד אותו אדם חווה את העולם. בדרך כלל, הדברים הכי עמוקים שלנו באים לידי ביטוי כשאנחנו נמצאים בסיטואציית קצה. כלומר, אירוע כלשהו שהוא הרבה מחוץ לשגרה עבורנו. בבית של האח הגדול, הדיירים נמצאים בנקודת קצה לוחצת, ולכן, מגיע שלב שבו הם כבר לא יכולים להסתיר את הפנימיות האמיתית שלהם. כשהתוך נחשף, אני מנסה להבין איזה מין טיפוס הוא כל אחד מהמשתתפים. או במילים אחרות, אם הם היו מגיעים אליי לקליניקה, איזו רמדי (תרופה הומיאופתית) הייתי מתאימה לכל אחד מהם.
הטסט קייס הראשון שלי היא דנה.           

אם דנה הייתה מגיעה אליי לטיפול הומיאופתי, (לצורך העניין פחות חשוב בגלל איזה סימפטום), מאד ייתכן שהיא הייתה מקבלת רמדי שמופקת מהמתכת- פלטינה.    
                                               




פלטינה היא מתכת טהורה, היקרה ביותר מבין המתכות. שייכת לקבוצת המתכות האצילות. היא נחשבת ליסוד אדיש יחסית וכמעט אינה יוצרת תרכובות בטבע.
אם חשבת להשקיע בטבעת לכל החיים הפלטינה היא התשובה עבורך. טבעת פלטינה נקראת "מלכת המתכות" מכיוון שמדובר במתכת ייחודית ונדירה ביחס לשאר המתכות בהם משתמשים בעיצוב תכשיטים. מחירה גבוה ועולה לפעמים עד פי 2 ממחירו של זהב, כך שהתכשיטים המיוצרים מפלטינה הם מהיקרים בעולם.
                                                               
 טבעות פלטינה הן ה-פתרון הרומנטי לטבעת נישואין או אירוסין.
איכויותיה וערכה הגבוה גרמו לכך שהפכה להיות סמל ליוקרה, למשל: בסיווג של כרטיסי אשראי משתמשים בה להגדרת הכרטיסים החזקים ביותר, כמו-כן משתמשים בשמה בעולם המוסיקה להגדרת פרס למכירות הרבות ביותר של תקליטים.
היא לא מתערבבת, לא יוצרת קשרים (כימיים) עם מתכות או מינרלים אחרים. היא נחשבת ליוקרתית, בעלת עליונות.
כיצד נראית המהות הזו באנשים מטיפוס פלטינה?
בדרך כלל מדובר בנשים רגישות. כשם שהמתכת מתאימה במיוחד בנסיבות רומנטיות- כך אישה מטיפוס פלטינה היא רומנטיקנית, ורוצה שהקשר ימלא אותה מבחינה רגשית. על פי רוב קשה לצד השני למלא את הצרכים הגבוהים שלה. היא מתאכזבת, ועוברת ממערכת יחסים אחת לאחרת שוב ושוב, בניסיון למלא את מאווייה. ריבוי האכזבות יוצר מצב של מרירות, נקמנות, קרירות והרגשה שישנה חומה שלא מאפשרת להתקרב אליה.
יש לה אגו גדול מאד, חשיבות עצמית רבה, הרגשה שהיא נעלה מהסובבים אותה, ויכולה להיות גם יהירה ושחצנית (בדיוק כמו המתכת- שהיא יוקרתית ובעלת עליונות). היא מרגישה ייחודית ומיוחדת, ושאחרים, שיש להם יכולות רגשיות נחותות משלה, לא מבינים אותה.
לעיתים הרגישות הגדולה שלה באה לידי ביטוי כלפי חוץ באינטליגנציה גבוהה או אפילו רמה רוחנית גבוהה. היהירות הפנימית יכולה להיות בוז לעולם, ולכן יכולה להימנע מלהיקלע לשיחות חברתיות (כפי שהמתכת לא מתחברת ליסודות אחרים).
בסרטון המצורף אספתי קטעים שונים מתוך התכנית, בהם אפשר לראות את דנה מספרת על עצמה, ודיירים אחרים מדברים עליה, כפי שהם חווים אותה. פלטינה, או לא?