כי האדם עץ השדה

פעם כשעוד היה פה גשם, ט"ו בשבט היה מביא עִמו את תחילתה של העונה הקסומה ביותר בשנה. האוויר היה הופך צלול, השמים היו מתבהרים וקרני השמש היו חודרות מבעד לצמרות העצים. החורף כמעט חלף והאביב נראה בפתח. כל התנאים בשלים להתפתחות חדשה, וזהו תחילתו של תהליך ארוך ומופלא שבסופו יניב האילן פירות.
ט"ו בשבט - ראש השנה לאילנות - מסמל עבורנו הזדמנות להתפתחות חדשה.
כדי שהאילן (האדם) יתפתח, עלינו לבחור לו תחילה סביבה מתאימה, אשר תתמוך בהתפתחותו. אצלנו, הסביבה שמשפיעה על חיינו, היא הרחוב בו אנו גרים, חוג המכרים שלנו, וגם המקורות שמהם אנו מושפעים, כמו ספרים, אינטרנט, טלוויזיה, רדיו ועיתונים. סביבה זו מעצבת את צורת החשיבה שלנו.
עוד מילדות, אנחנו סופגים השפעות וערכים רבים מהסביבה שבה אנו גדלים. כל אלה הטביעו בנו גם רצונות, שאיפות, דפוסי התנהגות, וגם דעות קדומות. לפעמים אנחנו פוגשים ספקות, ואפילו נתקלים בחוסר אמונה ביכולת שלנו. כמה פעמים הדהדו בראשכם קולות מן העבר או מן ההווה, תפיסות שגויות, שאמרו לכם שאתם משוגעים, שאתם הוזים, שבוודאי לא תצליחו? לא יודעת מה איתכם, אבל אני נתקלתי בלא מעט תגובות ואמירות על הדרך שבחרתי.
כדי שהאילן יוכל להניב פירות מתוקים וראויים למאכל, יש לחתוך ממנו את כל הענפים היבשים שעדיין תלויים עליו ומעכבים את גדילת הפירות. אנחנו נצטרך לבחור מכל הרצונות והמחשבות שלנו רק את אלה שמועילים להתפתחותנו ולהפטר מ"ענפים יבשים", שתוקעים ומעכבים אותנו.


אם נסתכל על חיינו, נראה שהשאיפות שלנו משתנות ללא הרף: מה שהיה הפרי של אתמול מתחלף היום במטרה אחרת. הדברים שכבר השגנו, טובים ככל שיהיו, אינם מספקים אותנו, ויש דבר מה בתוכנו שאינו נותן לנו מנוח, אלא דוחף אותנו לחפש בכל רגע פרי גדול ונעלה יותר.
כדי להתקדם, נצטרך להשאיר מאחור את המדרגה שכבר כבשנו, ולהמשיך לטפס הלאה. זוהי הדרך היחידה עבורנו לעלות בסולם שמביא למטרת החיים.
צמיחתו של האילן תלויה בקרקע שבה הוא גדל. על מנת שהגרעין יוכל לנבוט ובהמשך גם להכות שורשים, יש להכשיר את הקרקע, לדשן, להפוך ולעדור אותה. כך גם ההתפתחות שלנו כבני אדם תלויה בחקירתנו את תכלית חיינו. לשם איזו מטרה באתי לעולם הזה?
כפי שענף שהתייבש על העץ אינו יכול להניב פרי וצריך להסירו מהעץ, כך גם אנחנו לומדים איך להסיר מעצמנו בהדרגתיות, את מה שמעכב אותנו מלהבין את המשמעות האמיתית של חיינו.


בט"ו בשבט אפשר לטעת עץ, ואפשר גם לעצור רגע ולהסתכל על עץ. להסתכל ולהבין, ששינויים משמעותיים, התפתחות משמעותית, ריפוי אמיתי ועמוק הם תולדה של תהליך. הם לא מתרחשים בין לילה. בשביל ליהנות מפרי מתוק ועסיסי נדרשת מידה של סבלנות, הבשלה, התמסרות לתהליך. אל תאמינו בקסמים. הם אינם אלא אחיזת עיניים.