איך לעזור לילדים בתקופה של מעברים ושינויים- וובינר מרתק וחד פעמי שבו אני מארחת את שרון קסטן שפירא

שלום לכולכם,

תחת "חובת ההתחדשות" לקראת השנה החדשה, ומתוך רצון עז לחדש לכם, ולהביא לכם תכנים מעניינים,

שיביאו לכם תועלת רבה אני מאד מאד מתרגשת להזמין אתכם לוובינר הראשון שלי!!!

הנושא, אין לי ספק, יעניין כל הורה לילדים צעירים, בגילאי גן ובית ספר.

פה אני גם זקוקה לעזרתכם.

מדובר באמת בתוכן איכותי ומרתק, ובהזדמנות חד פעמית, כיוון שהוובינר יועבר בשידור חי! אעריך מאד אם תעביר מייל זה הלאה, להורים נוספים שיש להם ילדים בגילאים הרלוונטים, כדי שיצטרפו אלינו גם הם לשיחה מרתקת זו.

אתם מוזמנים גם לעשות שיתוף לפייסבוק שלכם.


נושא הוובינר:



איך לעזור לילד להסתגל לשינויים משמעותיים בלי התפרצויות זעם ובכי, בלי מחלות, ובלי התנהגות קיצונית.



בזמנים של מעברים ושינויים כשהכל יוצא מאיזון, נפגמת השיגרה ויש חוסר וודאות בבית ובראש.

אנחנו חשים מבולבלים, מהססים ולא בטוחים. הילדים מרגישים וחווים את המצב הזה בעוצמות אפילו גבוהות יותר,

וגם הם מתבלבלים, ומתקשים לנהל סדר יום ברור.

במצב כזה נוכל לראות אצלם התנהגויות קיצוניות כמו התקפי בכי או זעם, קשיים בשינה, ותלות מועצמת במבוגרים שבסביבתם עד כדי מחלות חום ואחרות.



איך בכל זאת נוכל אנחנו ההורים, לשמור על יציבות, ביטחון ובריאות בתקופה מאתגרת זו?

בוובינר מרתק וחד פעמי נדבר אנכי, ורד טילן, הומיאופתית קלאסית, מומחית ברפואה טבעית לילדים,

ושרון קסטן שפירא play therapist, מומחית לטיפול רגשי בילדים בשילוב הדרכת הורים

על:

·        מה מגדיר מעברים ושינויים בחייו של ילד?
·        מהם שלושת הפרמטרים העיקריים שיש להביא בחשבון כמשפיעים ביותר על הילד בהסתגלות     למעבר?
·        האם וכיצד מעבר משפיע על הילד מבחינה בריאותית?
·        איך נזהה מתי הילד זקוק לעזרתינו?
·        מהם הסממנים או הרמזים שיכולים לעזור לנו כהורים בזיהוי הקושי של הילד?
·        איך אנחנו כהורים יכולים להשפיע ולעזור לילד להתמודד ביתר קלות עם המעבר?

הוובינר יועבר בשידור חי.

ההשתתפות בו אינה כרוכה בתשלום (!)

כל שעליכם לעשות הוא להירשם בקישור הבא, ומייד תקבלו לתיבת המייל קישור נוסף עם גישה ישירה להרצאה.

הנה הקישור לרישום לוובינר:

http://homeopathy.mypages.co.il/pages/3418

מתי כל זה קורה?

ביום שני, ה-3.10.11 בשעה 21:00

איפה?

אצלכם בבית, במקום שהכי נוח לכם, עם או בלי כוס קפה.

כמה זה עולה?

אדגיש שוב, ההשתתפות בוובינר הינה ללא תשלום!

הנה שוב הקישור:

http://homeopathy.mypages.co.il/pages/3418


להשתמע,

ורד 

שנה טובה לכולכם. כל שנבקש- לו יהי!

אני כותבת את הפוסט של היום בהרגשה חגיגית. תחילתה של שנה חדשה הוא משהו מיוחד. אתה לא צריך להיות ילד בגן כדי להרגיש את ההתרגשות הזו, של משהו חדש. זה פשוט נמצא באויר ובכל מקום.

למשל, בחנות הנעליים השבוע הייתה אמא שקנתה לילדות שלה נעליים חגיגיות לחג, וגם אנחנו, בבית- בודקים בארונות שלכולם יש משהו חגיגי מספיק ללבוש בערב החג או שאולי צריך לקנות משהו חדש. 

התחלה חדשה טומנת בחובה ים של רגשות ותחושות.

אתה אמנם כבר כל כולך בתוך ההתרגשות החדשה, אך עדיין אתה יכול לחוש שאריות מרירות של מה שהיה קודם ונגמר, ובאותה העת לחוש גם את טעמה המתקתק של ההתרגשות לקראת הבאות.

זה כמו להגיע ביום הראשון למקום עבודה חדש, כשאתה לא מכיר אף אחד, נבוך, מהסס, ויחד עם זאת מלא ציפייה, התרגשות ותקוות חדשות.

את אותה תחושה בדיוק מרגיש ילד שנכנס בפעם הראשונה לגן חדש, לחדר או לכיתה שמלאה בילדים חדשים שהוא עדיין לא מכיר.

ערב רב של רגשות. בלבול, מועקה, שמחה, התרגשות, ציפייה, געגוע. הכל שם. באחד הפוסטים הקודמים שלי דיברתי על איך מעברים מהסוג הזה יכולים להשפיע על הבריאות שלנו ושל ילדינו. למי שלא קרא, מומלץ להיכנס לקישור הבא, לקרוא, וגם להגיב.

http://veredtilanblog.blogspot.com/2011/09/blog-post.html

עבורי, ראש השנה מייצג את כל מה שיש בהתחלה חדשה. ראש השנה הוא חג משאלות הלב. ראש השנה הוא חג התקווה.  

ראש השנה הוא הזדמנות לכל אחד ואחת לבדוק את מעשיו, את חייו,
ולחשוב- מה טוב לי בחיים שלי, על מה אני מוקיר תודה, ואת מה הייתי רוצה לשנות ולשפר.

זיכרו תמיד, שהכוח ליצור את החיים שהייתם רוצים שיהיו לכם נמצא אך ורק אצלכם! ולעולם תקבלו את מה שאתם חושבים ומאמינים בו.

אם אתם חיים למשל בתחושה, שהכול אצלכם הולך קשה, תת המודע שלכם מבין שאצלכם הכול הולך קשה, וזה מה שתמשיכו לפגוש שוב ושוב. כוח החיות יכוון אתכם שוב ושוב לסיטואציות שיאמתו את התחושה הפנימית הזו, ואכן, תמיד הכול יילך לכם קשה.

אם מישהי חיה בתחושה שכול הגברים הטובים תפוסים, או שלא הולך לה בזוגיות, זה מה שתת המודע שלה יבין, ולעולם היא תפגוש מערכות יחסים שהן אכן בלתי אפשריות עבורה, והיא תחזור ותתאהב ב"מה שאי אפשר" (מכירים את השיר ההוא של יהודית רביץ?).

אנחנו לא יכולים לחיות בפער בין מה שאנחנו חושבים ומאמינים בו, לבין מה שנפגוש. לעולם יכוון אותנו כוח החיות לסיטואציות שיאמתו את מה שאנחנו מאמינים שהוא הדבר הנכון והאמיתי.

כאשר תשמע ברבים תקיעת השופר, יהיה זה זמן להתבוננות פנימה- מה יש לי? על מה אני מוקיר תודה? מה הייתי רוצה לשנות? וזה יהיה זמן מעולה לקבלת ההחלטה- שאני מתחיל שינוי, שאני רוצה ויכול אחרת, שהכול תלוי בי, ואני יכול להפוך את חיי לנס של משמעות ושמחה.

שתהיה השנה הבאה עלינו לטובה, מתוקה כדבש.

שיישאו עצינו פריים ושדותינו ירוו מים.       

שיהמה ביתנו אדם, ויהא צעדנו איתן.

שתחל שנה וברכותיה.

והרי חידה- מה בין מטוס, תפוח ו-40?

אומרים שלעולם אל לך לשאול אישה בת כמה היא. לי אין בעיה ששואלים אותי בת כמה אני. למעשה, אני אומרת בת כמה אני גם בלי שישאלו אותי.

אתמול מלאו לי 40! כן כן. 40! איזה גיל זה 40, אה? תמיד פחדתי מהיום הזה, שאהיה בת 40. תמיד זה היה נראה לי גדול כזה, מבוגר... עכשיו, כולם אומרים ש-40 זה ה-30 החדש. מה אני אגיד לכם? זה נכון שנשים בנות 40 עדיין מאד מקפידות להיראות בנות 30. זה גם נכון שאנחנו עדיין מעיזות ללדת בגיל הזה, לפתח קריירה, לעשות שינוי בקריירה, ללכת ללמוד משהו חדש. אז אולי זה נכון. אבל בכל זאת. 40 שנה שאני כבר מסתובבת על הכדור הזה! 40 שנה!

ואתם יודעים מה? 40 זה בכלל לא כמו 30. 40,  זה לא סתם גיל. יש לו, למספר הזה,  משמעות מאד עמוקה.

ביהדות, המספר 40 מופיע פעמים רבות בהקשר של תהליך הבשלה, של השלמת תהליך:

v    משה עלה להר סיני לארבעים יום וארבעים לילה "ויבא משה בתוך הענן, ויעל אל ההר. ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה" (שמות כד')- עד שאלוהים החליט שהוא והעם מוכנים ובשלים כבר לקבל את התורה

v    נוח ישב בתיבה שלו ארבעים יום וארבעים לילה "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" (בראשית פרק ז')- עד שהקדוש ברוך הוא הצליח לעשות פה חזרה קצת סדר

v    גוליית חיכה לעימות 40 יום "וייגש הפלשתי השכם והערב ויתייצב ארבעים יום" (שמואל א פרק יז')- עד שבא דויד וקלע לו בול בפוני

v    בתקופת השופטים כתוב שלוש פעמים "ותשקוט הארץ ארבעים שנה"

v    משה הוביל את בני ישראל במדבר ארבעים שנה- עד שהגיע דור שהיה משוחרר מנטלית מהעבדות והיה בשל לחיי עצמאות ולקיחת אחריות

v    ארבעים שבועות לוקח להשלים היריון (40 לחלק ל-4 שבועות שיש בחודש= חודשים10. אז למה תמיד אומרים לנו שהיריון זה תשעה חודשים???)

v    ארבעים ימי תשובה מראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים- עד שהאדם מסיים את תהליך החפירה הפנימי.

אני חושבת שהבנתם את הפרינציפ, וגם השתכנעתם, שה-40 הזה זה לא צחוק, ויש פה עניין רציני, ואני שואלת, איך זה קרה לי? או נכון יותר- מתי זה קרה, שנהייתי בת 40? בהרבה מאד מובנים, בפנים זה מרגיש לי כמו 16, או 24, ואני מסתכלת על עצמי, ולא מאמינה שזו אני.

מצד שני, אני יכולה בקלות להתחבר גם למקום של השלמת תהליך, של הבשלה. אני נמצאת בתהליך התפתחותי מאד משמעותי ועמוק, מבינה ברמה העמוקה ביותר את המקום שאני עומדת בו היום, יודעת מי אני, במה אני מאמינה, ומה אני רוצה להמשך, ומסוגלת להביא מזה גם לאחרים, לטפל ולסייע, להדריך ולתמוך.

אז בלי להתבלבל, לקחתי את החגיגה הזו צעד אחד קדימה, ונסעתי לי לא פחות ולא יותר- לעיר הגדולה.

לא, לא לתל אביב. לעיר ה- גדולה. לניו יורק.

כן כן, ממש עכשיו אני פה, נוגסת ב"תפוח הגדול" בתאוות חיים אין סופית.

ובמסגרת החגיגה הפרטית שלי, אני מאחלת לכולכם, ובעקר לכולכן- שתהנו מעצמכן, שתפרגנו לעצמכן, שתאהבו את עצמכן, וגם את כל מי שנמצא סביבכן. זה יחזור אליכן במנות גדושות. מבטיחה!

איך משפיעים מעברים כמו כניסה לכיתה א' או לגן חדש על בריאות הילדים?

החופש הגדול. עשרה חודשים אני מחכה לו- כול שנה מחדש. בדיוק כמו אז, כשהייתי ילדה בעצמי.

אין השכמות, אין לחץ של בוקר, אין הסעות, אין חוגים, אין רכישות אין סופיות של השלמות ציוד, אין הקפצות מ/אל חברות. זו הורדה לא של הילוך אחד, אלא מעבר ל parking. יש משהו בשקט הזה, שעושה לי כול שנה מחדש רצון שככה זה יהיה כול הזמן. שלא תחשבו חלילה שגן עדן זה פה. אנחנו לא איזו משפחה אידילית שבה הכול וורוד. גם אצלנו יש ימים של עצבים, מריבות אין סופיות וצעקות. אבל בואו נודה על האמת- גם בימי בית ספר יש את זה...

החופש הזה בא אל קיצו, ואנחנו חוזרים לשגרת אטרף יום-יומית.

ו- (!) הילדה הקטנה שלי עלתה ביום חמישי לכתה א'.

זה החזיר אותי באחת לתמונות שחקוקות אצלי בראש מהזמן ההוא, שבו הייתי אני בדיוק כמוה.  אני זוכרת את עצמי יושבת וצובעת בצבע פנדה וורוד את האות ו' (האות הראשונה בשם שלי והאות הראשונה במילה 'ורוד'), ומצרפת אותה לאותיות של ילדים אחרים לכתובת "שלום כתה א' ".

לכל אחד בוודאי חקוקה בראש לפחות תמונה אחת מאז, מכתה א' והעובדה הזו מרמזת על גודלו והשפעתו של המאורע על חיינו.

כשאנחנו חווים חוויות חזקות, בין אם הן חיוביות ובין אם הן שליליות, המפגש עם החוויה מטלטל את נפשנו הרגילה בשיגרה. אנחנו יוצאים מהשיגרה, חווים משהו חדש, עוברים משהו אחר ממה שאנחנו מורגלים בו ביום יום.

כשילד נכנס למסגרת חדשה, כוח החיות שלו צריך לעשות כל מיני פעולות, כדי שהטלטלה הזו לא תייצר מחלה. במילה 'מחלה', אני לא מתכוונת למצב שבו החום עולה, או שיש דלקת באוזן או בגרון, וגם לא לשום הדבקות בווירוס כזה או חזר. אלה אינם אלא סימפטומים בלבד, ואינם המחלה האמיתית. מחלה אמיתית היא מצב, שבו כוח החיות של הילד חלש, ואין לו יכולת להתגבר על ווירוסים, חיידקים או כניסה לכתה א'.

ילדים בדרך כלל חולים יותר בתחילת שנה, וזה מסתדר בהמשך השנה, למרות שוירוסים וחיידקים יש בגן ובכיתה כול השנה.              פה טמון ה"סוד".

הסיבה לזה שהם חולים יותר בתחילת השנה היא השינוי, הטלטלה אותה הזכרתי קודם. הטלטלה הזו מציבה את כוח החיות מול מציאות חדשה, משתנה, שיש ללמוד אותה, להתרגל ולהסתגל אליה.

הדבר החשוב ביותר שאנחנו ההורים צריכים להבין הוא, שכשיש לילד חום,

או שהתפתחה דלקת, זה אומר שהגוף שלו מנסה להסתגל למצב חדש, או להתגבר על שינוי משמעותי שהתרחש. אין מדובר במחלה, אלא בעבודה פנימית שהגוף עושה, כדי לשמור על הילד שלנו במצב של בריאות תקינה. ואם זו הדרך של הגוף לעזור לעצמו, הכי טוב שלא נתערב, שלא נפריע לו, ושנאפשר לו לעשות את העבודה. אנחנו נתערב רק במידה וכוח החיות לא מצליח לעשות את העבודה בעצמו.

מניסיוני אני יכולה לומר, שפרט למקרים מאד קיצוניים, רוב הילדים חזקים מספיק כדי להתגבר לבד, גם אם מדובר ביומיים- שלושה של אי נוחות והרגשה לא טובה.

אם יש צורך להתערב ולעזור לגוף להתמודד, אפשר לפנות להומיאופת קלאסי, שיתאים לילד רמדי (תרופה הומיאופתית) שמתאימה לו באופן אישי, אשר תמריץ את כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף. ואם גם זה לא עזר, אז נוכל לפנות לתרופות מערביות לצורך דיכוי הסימפטומים.

שתהיה שנה מוצלחת ובריאה לכם ולכל בית ישראל,

ורד