איך משפיעים מעברים כמו כניסה לכיתה א' או לגן חדש על בריאות הילדים?

החופש הגדול. עשרה חודשים אני מחכה לו- כול שנה מחדש. בדיוק כמו אז, כשהייתי ילדה בעצמי.

אין השכמות, אין לחץ של בוקר, אין הסעות, אין חוגים, אין רכישות אין סופיות של השלמות ציוד, אין הקפצות מ/אל חברות. זו הורדה לא של הילוך אחד, אלא מעבר ל parking. יש משהו בשקט הזה, שעושה לי כול שנה מחדש רצון שככה זה יהיה כול הזמן. שלא תחשבו חלילה שגן עדן זה פה. אנחנו לא איזו משפחה אידילית שבה הכול וורוד. גם אצלנו יש ימים של עצבים, מריבות אין סופיות וצעקות. אבל בואו נודה על האמת- גם בימי בית ספר יש את זה...

החופש הזה בא אל קיצו, ואנחנו חוזרים לשגרת אטרף יום-יומית.

ו- (!) הילדה הקטנה שלי עלתה ביום חמישי לכתה א'.

זה החזיר אותי באחת לתמונות שחקוקות אצלי בראש מהזמן ההוא, שבו הייתי אני בדיוק כמוה.  אני זוכרת את עצמי יושבת וצובעת בצבע פנדה וורוד את האות ו' (האות הראשונה בשם שלי והאות הראשונה במילה 'ורוד'), ומצרפת אותה לאותיות של ילדים אחרים לכתובת "שלום כתה א' ".

לכל אחד בוודאי חקוקה בראש לפחות תמונה אחת מאז, מכתה א' והעובדה הזו מרמזת על גודלו והשפעתו של המאורע על חיינו.

כשאנחנו חווים חוויות חזקות, בין אם הן חיוביות ובין אם הן שליליות, המפגש עם החוויה מטלטל את נפשנו הרגילה בשיגרה. אנחנו יוצאים מהשיגרה, חווים משהו חדש, עוברים משהו אחר ממה שאנחנו מורגלים בו ביום יום.

כשילד נכנס למסגרת חדשה, כוח החיות שלו צריך לעשות כל מיני פעולות, כדי שהטלטלה הזו לא תייצר מחלה. במילה 'מחלה', אני לא מתכוונת למצב שבו החום עולה, או שיש דלקת באוזן או בגרון, וגם לא לשום הדבקות בווירוס כזה או חזר. אלה אינם אלא סימפטומים בלבד, ואינם המחלה האמיתית. מחלה אמיתית היא מצב, שבו כוח החיות של הילד חלש, ואין לו יכולת להתגבר על ווירוסים, חיידקים או כניסה לכתה א'.

ילדים בדרך כלל חולים יותר בתחילת שנה, וזה מסתדר בהמשך השנה, למרות שוירוסים וחיידקים יש בגן ובכיתה כול השנה.              פה טמון ה"סוד".

הסיבה לזה שהם חולים יותר בתחילת השנה היא השינוי, הטלטלה אותה הזכרתי קודם. הטלטלה הזו מציבה את כוח החיות מול מציאות חדשה, משתנה, שיש ללמוד אותה, להתרגל ולהסתגל אליה.

הדבר החשוב ביותר שאנחנו ההורים צריכים להבין הוא, שכשיש לילד חום,

או שהתפתחה דלקת, זה אומר שהגוף שלו מנסה להסתגל למצב חדש, או להתגבר על שינוי משמעותי שהתרחש. אין מדובר במחלה, אלא בעבודה פנימית שהגוף עושה, כדי לשמור על הילד שלנו במצב של בריאות תקינה. ואם זו הדרך של הגוף לעזור לעצמו, הכי טוב שלא נתערב, שלא נפריע לו, ושנאפשר לו לעשות את העבודה. אנחנו נתערב רק במידה וכוח החיות לא מצליח לעשות את העבודה בעצמו.

מניסיוני אני יכולה לומר, שפרט למקרים מאד קיצוניים, רוב הילדים חזקים מספיק כדי להתגבר לבד, גם אם מדובר ביומיים- שלושה של אי נוחות והרגשה לא טובה.

אם יש צורך להתערב ולעזור לגוף להתמודד, אפשר לפנות להומיאופת קלאסי, שיתאים לילד רמדי (תרופה הומיאופתית) שמתאימה לו באופן אישי, אשר תמריץ את כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף. ואם גם זה לא עזר, אז נוכל לפנות לתרופות מערביות לצורך דיכוי הסימפטומים.

שתהיה שנה מוצלחת ובריאה לכם ולכל בית ישראל,

ורד