השבוע אני לוקחת אתכם למסע דימיוני בזמן. נחזור יחד אחורה איזה 30-35 שנים, לימים בהם הייתי ילדה. (איך זה קרה , שעברו מאז כל כך הרבה שנים? עמוק בפנים זה מרגיש ממש כמו אז, וכאילו זה היה לפני שנה או שנתיים). 
כשהייתי ילדה, אמא שלי תמיד מאד שמחה שאני "ילדה בריאה". לא נדבקתי במחלות ילדים, וכשביקר אותי וירוס, לא הייתי מעלה חום.
גם אם הייתי שבוע במיטה, מרגישה ממש רע, חום- לא היה לי. העובדה הזו גרמה לכל ה"דודות" לדפוק על שולחן העץ בסלון ולהגיד "טפו טפו טפו".
אף אחד לא הבין אז, שבעצם ההיפך הוא הנכון, וחוסר היכולת להעלות חום רמזה למעשה על כוח חיות מאד חלש. ( רק כדי ליישר קו עם המונחים- כוח חיות הוא אותו כוח פנימי, אותה אנרגיה פנימית, שדוחפת אותנו לחיות. ששומרת עלינו במקסימום בריאות אפשרית בכל מצב נתון).
ואז, כמו שאומרים בסיפורים- "ביום בהיר אחד", כשהייתי בת 13, אכלתי שתי בננות. נו, באמת? להטריד אתכם בפוסט שלם בגלל שהתחשק לי באיזה יום לאכול שתי בננות??? תסמכו עליי שיש פה פאנץ'. תמשיכו לקרוא....
אכלתי שתי בננות, ופיתחתי תגובה אלרגית מאד חריפה. שוק אנפילקטי, למי שמכיר. לא כל כך חשוב מה זה אומר, מה שחשוב זה, שאני כאן היום בזכות זה שביצעו בי אז טיפול החייאה. ומה שחשוב לכם בסיפור הזה, מעבר לסיפור המעניין זו ההבנה של מה זה כוח חיות חלש. זה לא משנה מה היה בבננות שאכלתי. אולי זה היה ריסוס, או הורמונים, או סתם בננה תמימה. מה שחשוב הוא, שנכנס לגוף שלי איזה חומר שלא היה לי טוב, ולכוח החיות שלי לא הייתה יכולת להתמודד איתו. אלרגיה יש להרבה אנשים. אבל מאלרגיה שמתבטאת בפריחה, גירוד ואי נוחות ועד לתגובה כל כך חריפה שכמעט והסתיימה במוות, הדרך מאד ארוכה. אבל, כשכוח החיות חלש, אין לו את היכולת להגיב, להתמודד, לשמור את האדם במקסימום בריאות אפשרית.
כשנכנס לגוף שלנו פולש זר- וירוס או חיידק, כוח החיות שלנו מבצע כל מיני פעולות כדי להתגבר עליו, ולהחזיר את האדם לבריאות. אנחנו לא רואים את מה שכוח החיות עושה בפנים, בתוך הגוף. מה שאנחנו כן רואים, זה את תוצרי העבודה שלו. אנחנו רואים אותם בצורת סימפטומים- חום, דלקת, נפיחות, כאב. רובינו מתוכנתים לתרגם את הסימפטומים האלה למילה "מחלה", וממהרים לקחת תרופות כדי לסלק את הסימפטומים האלה. אנחנו לא מבינים, שבעצם הסימפטומים האלה מצביעים על יכולתו של כוח החיות לעבוד, להתמודד, להלחם בפולש...
ובחזרה לימינו- השבועיים הראשונים של חודש אוגוסט היו מאד מאתגרים בשבילי. רצף לא צפוי ובלתי פוסק של תקלות והתמודדויות יום-יומיות. הלחץ היה רב, וכפי שצפוי במצבים כאלה, הם הסתיימו בזה שחליתי. גרון נפוח, כאב, ו...כן- עלה לי החום!
כל מי ששמע שהייתי חולה, מייד אמר לי, שיש לו הומיאופתית מצויינת להמליץ לי עליה....
זה קוריוז מאד נחמד, אם לא מבינים את לב ליבו של העניין.
ועכשיו אעבור לאותיות מודגשות:
ההומיאופתיה לא עוסקת במניעת מחלות. למעשה, היא בכלל לא עוסקת במחלות. היא עוסקת באדם החולה, וליתר דיוק- ביכולת שלו או באי היכולת שלו- להתגבר בכוחות עצמו על מחלתו.
הרבה אנשים לא הבינו למה לי לשכב במיטה שבוע ימים, במקום לקחת קצת אנטיביוטיקה, משככי כאבים ומורידי חום, ולעמוד על הרגליים ביום שלמחרת? לחזור לעבודה, לתפקוד "נורמלי".
זה לא שהיה לי כייף או נעים להיות חולה. אבל, כשמבינים שהחום הזה מרמז על זה שבעצם אני יותר בריאה ממה שהייתי אז, בתור ילדה שלא היה לגוף שלה יכולת להתמודד, מבינים שכל מה שצריך לעשות במקרה כזה זה לא להתערב, ולתת לגוף לעשות את העבודה. וכדאי לא לשכוח לשמוח שהוא יכול לעשות אותה.
מחכה לתגובות ולשאלות שלכם בתיבה למטה.
בריאות שלימה,
ורד.
יש דברים שאתה מקבל על עצמך בלי לשאול הרבה שאלות ובסופו של דבר מגלה שהם עשו מהפך שלם בחשיבה ובחיים כך גם ההבנה שלי על "מחלות חום" וכוח החיות ... תודה רבה על ההזדמנות לקרוא כאן
השבמחק