(בהשראת הספר
"הורה כתומך", פיסיקה משפחתית)
כאשר נולדה הבת הבכורה שלי, היא הפכה את הבית, אותנו, את המשפחה,
למערכת. כמו שקורה בכל בית, כאשר נולד הילד הראשון.
(בשלב הזה אני ממליצה
למי שטרם קרא את שני הפוסטים הקודמים בנושא לעשות זאת עכשיו, כדי שהרעיון יתחבר
לשלם
אם ההורים אינם מודעים לחשיבות של הפיכת הילד הראשון את הזוג למשפחה, למערכת, והם אינם מודעים למרחב ההתפתחות, והתמיכה שהילד זקוק מהם כדי להתפתח, מתחילות להיווצר כל מיני בעיות בכל מיני מישורים- רגשיים, התנהגותיים, ובריאותיים.
לכל ילד יש קו התפתחותי ייחודי עבורו. זהו למעשה תחום החוזק של הילד,
משהו שהוא אוהב לעשות ושהוא טוב בו, ויש לו את הדרך הייחודית לו להשיג את הדבר.
לממש אותו. להתפתח בכיוון שלו.
קו ההתפתחות הוא קו מאד חזק.
למעשה, הוא עובד כמו מגנט, וכל הזמן מושך אליו את הילד.
ילד, שמקבל תמיכה מהוריו, תמיד מוצא עוד משהו שמעניין אותו ומעסיק אותו.
ילד שמקבל את התמיכה הנכונה מהוריו, והם מאפשרים לו ללכת בכיוון של
תחום העניין והחוזק שלו, נמצא על "קו ההתפתחות" שלו.
כשלילד אין קו, הוא נמצא בבלגן פנימי.
כאשר נולד ילד נוסף, הוא נולד לתוך מערכת קיימת.
זו שיצר אחיו הבכור.
הילד השני קולט את מה שקיים בבית, במערכת. גם את הדברים הטובים, וגם את הפחות
טובים. הוא מושפע גם מהוריו, אבל גם מאחיו הבכור.
אם הבכור נמצא בבלגן פנימי, האנרגיה הזו עוברת בתוך המערכת גם לאח
הצעיר. הפרעות בהתפתחות של הילד הבכור, משפיעות על המערכת כולה. לא רק על הבכור.
גם על אחיו הצעירים ממנו.
לרוב ההורים יותר "זורם" עם הילד השני.
הם כבר יותר מנוסים,
פחות לחוצים, יותר מאפשרים.
יותר מאפשרים לו להתנסות, יותר מאפשרים לו לטעות,
אפילו יותר מאפשרים לו לבכות. פחות רצים וקופצים על כל "פיפס".
ההתייחסות הפחות "לוחצת" של ההורים כלפי הילד השני, מביאה
לזה שהוא מצליח יותר ללכת על הקו שלו ללא הפרעות ובתמיכה.
אבל אז, מה קורה? שכחנו לרגע את הגדול...
למעשה, כאן נוצרת הקנאה מצד האח הגדול.
ככל שהשני יתפתח על הקו, כך תלך ותגדל היריבות ומאבקי הכוח בין האחים.
כולל צעקות, הצקות ומכות מטעם הראשון...
השני הרבה פעמים יהיה שנון, מצחיק, "מספרי" שכזה.
ההורים מרוצים
ממנו, והרמה המנטלית שלו הולכת ומתפתחת.
אבל, ככל שהיא מתפתחת, כך היא מתנגשת עם
הרמה הרגשית של הראשון, שמתקשה למצוא את מקומו בעולם, ומקנא באחיו
ה"מוצלח" יותר.
כמעט בכל משפחה יש קושי לאזן בין הכוחות.
מאבק הכוחות והתחרות יכולים להיפתר, אם נזכור "ליישר" את קו
ההתפתחות של הראשון. אם נתמוך בו. נדאג שהוא יהיה עסוק, שיעסוק בדברים בהם הוא
חווה הצלחות, ולתת לו על אלה חיזוקים חיוביים.
תמיד תמיד, בכל שלבי ההתפתחות בחיים, תשומת הלב שלנו, ההורים, צריכה
להיות מופנית יותר כלפי הילד הראשון.
הוא צריך לקבל את המעמד שלו.
אנחנו צריכים לזכור שהוא זה
שיצר את המשולש המשפחתי.
כך, הוא הופך להיות מורה לאחיו, ולא יריב שלו.
ההורים תומכים בהתפתחות של הראשון, והוא, באופן טבעי, מתוך ההצלחה
וההתפתחות שלו, תומך בשני.
הכוונה אינה, חלילה, להפלות בין הילדים.
ההתכוונות שלנו, ההורים,
צריכה להיות ברמה המחשבתית. מחשבתית אנחנו אמורים לחשוב על קו
ההתפתחות של הראשון.
