זה השבוע השני שאני
נמצאת עם אבא שלי בבית חולים.
זו הסיבה שבגללה לא
כתבתי בזמן האחרון.
הבוקר, כשהגעתי לבית
החולים, חיכה לי פה הפוסט הזה, שמסביר כל כך יפה ובפשטות את נפלאות הstate of mind האנושי.
בחדר שבו מאושפז אבי
נמצא אדם נוסף, מלווה על יד אשתו.
בשיחה שהתפתחה בינינו,
היא סיפרה לי, שהמונחים בהם תיאר לה הרופא את מצבו של בעלה אינם זרים לה, מכיוון שהיא
פסיכולוגית קלינית.
הנה אני במסדרון של
המחלקה בבית החולים, משוחחת עם אישה זרה.
אני לא יודעת עליה
דבר, והיא אינה יודעת דבר עליי.
מדוע, מכל הדברים
שבחייה, היא בחרה לספר לי שהיא פסיכולוגית קלינית?
שני משפטים נוספים, והנה
המשקפיים שלה, שדרכם היא חווה את העולם, נחשפו ונגלו בלי כל מאמץ, ובצורה הכי
ברורה שיכולה להיות.
אני אומרת לה, בשיחת
חולין של בית חולים, שהצוות פה במחלקה ממש טוב.
והיא אומרת לי,
כן אבל את יודעת...
אם אי פעם עבדת בצוות, אז את מכירה את זה. טוב, איפה שעובדים אנשים יש את זה...
והנה- הולך ונחשף לו
המיינד העמוק של הבן אדם.
שתינו באותה סיטואציה.
אני חוויתי משהו אחד,
ואותה
סיטואציה בדיוק הפעילה אצל בן אדם אחר את כל האמונות שלו לגבי העולם- לגבי אנשים.
לגבי ה "ככה זה" הפרטי שלו.
היא ממשיכה ואומרת
לי, ש:
איפה שיש אנשים,
וצוות, אז יש אינטריגות, ויש כבוד, ויש אגו.
יש מעמדות, ויוהרה.
והרופא הבכיר, הוא מאד נחמד. הוא נחמד מאד
בענווה שלו. שזה לא רואים אצל כל אחד. הוא מסביר כל כך יפה, אפילו למישהו שאין שום
מושג קלוש ברפואה, שלא יודע כ-לו-ם (!), הוא מסביר בשפה יפה ופשוטה שהבן אדם יכול
להבין במה מדובר. ואני אמרתי לו- כל הכבוד לך, יפה מאד. יש בך ענווה יפה.
והרופאים האחרים-
עומד האובייקט (החולה), והם מדברים כאילו אתה שקוף! אוויר!
ואני- אני שתקתי כל
אותן דקות בהן דיברה, ובתוכי חשבתי-
איך במשפט הראשון
שהבן אדם מוציא מהפה אתה יכול ללמוד כל כך הרבה, אפילו על הרבדים הכי עמוקים שלו,
אם אתה רק עוצר
ומקשיב, כמובן.
אם תהיתם פעם, איך
אני מתאימה למטופל רמדי (תרופה הומיאופתית), אז הסיפור הזה מאפשר לי להסביר את זה
בצורה מאד יפה.
ואם לא תהיתם, אני
אסביר את זה בכל זאת.
כבר הגעתם עד כאן. לא
תמשיכו לקרוא?
אז תראו כמה
אינפורמציה יש במעט המשפטים שהיא אמרה לי.
קודם כל, המילים שהיא
השתמשה בהם- יהירות, ענווה, אגו, מעמד.
כל אלה הן מילים
שמתייחסות למעמדות, להיררכיה.
איך מתאימים רמדי?
מחפשים, איזה חומר
בטבע, מספר את הסיפור הכי דומה לסיפור של המטופל. ל"משקפיים" שלו.
במקרה הזה, השלב
הראשון יהיה למצוא חומר בטבע, שקיים אצלו נושא של מעמדות.
זה כנראה
לא יהיה מינרל או צמח.
לאבן לא אכפת שהאבן
לידה נחשבת יותר או פחות יוקרתית. אין לה עניין עם "מי שווה יותר", או
עם מעמד מכל סוג שהוא.
גם אצל הצמחים אין
עניין של חשיבות ומעמד.
אצל החיות, לעומת זאת, ההיררכיה היא נושא מרכזי. החיות מאד עסוקות במלחמות מנהיגות, במי השליט ומי הנכנע.
אז כבר אפשר להבין,
שאצל הגברת הנכבדה שדיברה איתי ישנה את המהות של מעמדות, היררכיה, מי מעל מי, מי שולט במי,
ואילו היא הייתה מגיעה לטיפול
הומיאופתי, סביר להניח שהייתי מחפשת לה רמדי מעולם החי.
מתוך הדברים שלה, אפשר
גם ללמוד, איך היא תופסת את עצמה בתוך
ההיררכיה הזו. האם היא השליטה? או שהיא דווקא פחות דומיננטית?
טוב, אם היא דיברה
במילים של "שקופה" ו" לא רואים שאת פה, לא רואים אותך", אז
אפשר להבין מה היא מרגישה נכון?
לא צריך לחטט הרבה כדי לראות את תחושת הנחיתות.
נושא הענווה או
היהירות המשיך להופיע גם בשיחות הבאות שלנו, שנגעו כבר לנושאים אחרים לגמרי
שדיברנו עליהם, מה שחיזק עוד יותר את התחושה הראשונית שלי, שזה עניין מרכזי אצלה,
וכך היא חווה את העולם.
המעניין הוא, שהמחלות
שהיא מפתחת, כמו אצל כולנו, הן ההתייצגות הפיסית של הstate of mind שלה, והתפקיד של ההומיאופתיה הוא לראות את
החיבור בין השניים.
לכל אחד מאיתנו יש את
המשקפיים הפרטיים שלו, אלה שנותנים לו את הפרשנות לכל סיטואציה שהוא חווה בעולם/
ואנחנו בוודאי לא רואים את המשקפיים של עצמנו.
ואנחנו בוודאי לא רואים את המשקפיים של עצמנו.
אבל איזה אלופים
אנחנו בלראות את אלה של הסובבים אותנו, נכון?
