האם הילד הבכור שלכם נוטה לחלות יותר מאחיו הצעירים?

יש לי תיאוריה, שעד היום אומתה בשיחות שלי עם מכרים וחברים, בקליניקה וגם במשפחה הפרטית שלי, ואני רוצה לבדוק אותה בהיקף רחב יותר.
נראה לי שיש קשר בין הדברים, והייתי רוצה לדעת האם אכן כך, או שמחשבותיי מופרכות לחלוטין בהקשר הזה...

התיאוריה שלי אומרת, שהילד הבכור נוטה לחלות יותר.
"לחלות יותר" הכוונה שהוא מפתח מצבים אקוטיים (חום, דלקות וכו') לעיתים קרובות יותר מאחיו,
או שיש לו בעיה כרונית כלשהי, לעומת אחיו, שאין להם בעיה כרונית בכלל.
או, שאם גם אחיו חולים במחלה אצל הבכור יהיו יותר התפרצויות. או שהן חזקות יותר.

(לשם ההבהרה, מצב כרוני זה מצב של אלרגיות, למשל, או אסתמה. איזה שהוא מצב כללי של חוסר בריאות).


אתחיל מזה שאסביר על מה מבוססת התיאוריה שלי, ואחר כך אשמח לתגובות שלכם, כדי שאלמד מהן.

אז בואו נדבר קצת על תפקיד הילד הבכור...

"תפקיד" הילד הראשון (הדברים נכתבו בהשראת "פיסיקה משפחתית")

הבנת הנושא הזה היא קריטית ממש בהשפעתה על בריאותו של הילד הבכור, וכמו באפקט דומינו, על הבריאות של אחיו הצעירים.

בראשית היו איש ואישה. יום אחד הם התחברו, והפכו משני אינדיבידואלים לזוג.

כעבור איזה זמן הם הביאו ילד לעולם, והילד הזה הפך להיות העניין המרכזי בחייהם. פתאום, האיש והאישה התחילו לתת את הדעת על המשמעות העמוקה של החיים בזוג בכלל, ועל החיים של הילד שלהם בפרט.

הילד הזה הביא להם המון שמחה, אבל יחד עם השמחה הגדולה הגיעו גם התמודדויות, אתגרים ואפילו קשיים.

 

ההורים הפכו לאנשים עייפים שלא כל כך ישנים בלילה. הם גילו שהרבה פעמים אין להם אפשרות לשבת לאכול יחד. האמא של התינוק גילתה, שהיא לא יכולה להיכנס למקלחת או אפילו לשירותים בלי שיהיה עוד מישהו בבית שישגיח על התינוק שלה.

 

 

התינוק קצת גדל, וההורים שלו התחילו לחשוב על מסגרות חינוכיות, ולחפש מטפלת שתוכל להעניק לילד שלהם את כל מה שהם רוצים.

הם התחילו גם לדאוג לתקציב נוסף או לפנות תקציב קיים לטובת הילד שלהם.

וכמובן שהם מצאו שהם דואגים מאד להתפתחותו- המוטורית, הקוגניטיבית והבריאותית.

בתוך כל הדאגות האלה, ההורים המותשים לא תמיד נותנים את הדעת על כך, שהילד הראשון הוא זה שבנה למעשה את הבסיס להמשך החיים של כל המשפחה. לפניו, לא הייתה משפחה. היה רק זוג. ההצטרפות שלו אליהם, זהו הדבר ששינה את הסטטוס שלהם מ"זוג" ל"משפחה".

הילד הזה נולד עם דחף להתפתחות ועקשנות ללכת עם הדברים שמעניינים אותו, שמעסיקים אותו, שבהם הוא טוב והם נטייתו הטבעית. ללכת על הקו שלו.

ההורים לא תמיד מבינים שהעקשנות של הילד נובעת מהרצון שלו להתפתח . הם רוצים "ליישר" את הילד. ללמד אותו את ההרגלים של הבית, או את ההרגלים שמתאימים לחיים שהיו להם לפניו. הם שומעים לעצות של כל מיני סבתות, שאומרות שאם תתני לו ככה וככה אז הוא יהיה מפונק, או עצלן. הן שומעות לעצות של האחיות בטיפת חלב, שמלמדות שצריך ללמד את הילד לישון במיטה שלו, ואיך לקחת ממנו את המוצץ בגיל X ואת הטיטול בגיל Y.

הן שומעות לגננת, שאומרת שבבוקר מאד כדאי שהילד ירכיב לפחות פאזל אחד.

אני זוכרת, שכשהבת הגדולה שלי הייתה בת שלוש, הגננת שלה חשבה, ששעות הבוקר הן השעות שהילדים נמצאים בריכוז גבוה, ולכן מאד חשוב שבשעות האלה הם יעשו לפחות "עבודת" חשיבה אחת. כל הגן היה ערוך על השולחנות עם פאזלים ומשחקי הרכבה וחשיבה, והילדים כוונו אל השולחנות. אי אפשר היה לשחק בבובות, למשל, בשעה הזו.

הרצון של ההורים, הציפייה שלהם מהילד, היא מעמסה מאד גדולה עליו. מערכת היחסים המורכבת שנוצרת בין הילד וההורים יכולה פעמים רבות להוביל למצבים שבהם הבכורים "חולניים" יותר, והרבה פעמים אפשר לראות שלבכורים יש  פתולוגיות כאילו "תורשתיות". האמא אלרגית- גם הבת הבכורה תהיה אלרגית (ככה זה אצלנו, למשל). לאבא יש בעיות נשימה- גם לילד הגדול יהיו בעיות נשימה.

אני רואה המון דוגמאות כאלה בקליניקה.

אפשר לומר, שהילד לא מקבל תמיכה נכונה מההורים. כתוצאה מכך הוא לא נמצא על קו ההתפתחות הייחודי שלו, וזה הופך אותו ללא מאוזן מבחינה פנימית. מבחינה חיצונית מה  שנראה זה כל מיני בעיות והפרעות- היפראקטיביות, נטייה לחלות יותר וכו'.

בפוסט של שבוע הבא אכתוב עוד על הנושא.

ועד אז, איך זה אצלכם? האם גם אצלכם הבכור חולה יותר? לעיתים תכופות יותר, או שיש לו איזו בעיה כרונית יותר מאשר לאחיו הצעירים?

שבוע נפלא וחופשי מתרופות לכולכם,

ורד

שניצל מעובד ולחם עם שוקולד עלולים לשלוח את הילד שלך ישירות לבית חולים

בשבוע שעבר התפרסמה ב"ידיעות" כתבה על ילדים שנזקקו לאשפוז ואף כאלה שהגיעו עד לכדי עיוורון כתוצאה מתזונה לקויה ודלה בפירות וירקות.

נושא התזונה הוא אחד הנושאים המרכזיים שאני עוסקת בהם, לא רק כמטפלת, אלא גם ואולי בעיקר, כאמא.

מתוך הכתבה:

אחד אכל רק שניצל מעובד, השני הסתפק בלחם עם שוקולד. בפירות ובירקות הם לא נגעו בכלל. התוצאה: מחסור חמור בוויטמינים שהוביל לעיוורון ולבעיות אורתופדיות קשות. "מבחינה חיצונית הכל נראה בסדר אבל זו סכנת חיים", מזהירים הרופאים

חלק מהעניין של לגדל ילדים חופשיים מתרופות, זה להבין, שהתזונה היא מרכיב קריטי ומרכזי בבריאות שלהם.

גוף של ילד לא יכול להיות ניזון כמו שצריך מתזונה שמבוססת על פחמימות ריקות ומזון מתועש. לא זו בלבד שאין במוצרים האלה יכולת לתת לגוף את חומרי הגלם להם הוא זקוק לתהליכי בנייה- לבנות שריר, לבנות עצמות ושלד, אלא שבמזון המתועש יש אין סוף כימיקלים שמכבידים על מערכת החיסון וממש מרעילים את הגוף.

 

בדרך כלל התוצאות של תזונה דלה ולקויה כזו לא נראות באופן מיידי על פני השטח. לכאורה, הילד שבע, וההורים מרוצים. בעיניהם "לפחות הוא אכל משהו".

אבל, הנזק הוא נזק מצטבר.

את חלקו רואים מיידית, רק שלא יודעים לעשות את ההקשר- ילדים עם מערכת חיסונית ירודה, שחולים לעיתים קרובות, מצטננים בקלות, חולים בדלקות גרון ודלקות אחרות בקלות. ילדים, שכמו שההורים מגדירים אותם, " כל אפצ'י שמישהו עושה לידו- הוא נדבק".

ילד זקוק לאוכל שיזין את גופו. שיהיה עשיר בחלבונים, בסידן (ולא, הכוונה אינה למוצרי חלב. באלה הסידן כמעט ואינו זמין לגוף האדם).

אוכל שיהיה עשיר במינרלים ובוויטמינים.

ואני לא מתכוונת לוויטמינים מסונתזים שהוכנו במפעל והוכנסו לאוכל, אלא לויטמינים אמיתיים, שזמינים לגוף. את אלה ניתן למצוא בשפע בירקות ופירות.

ותראו כמה הטבע חכם. בכל עונה יש פירות שמכילים בדיוק את מה שהגוף זקוק לו באותה העונה. למשל, בסתיו- לקראת החורף, פירות הדר עשירים בויטמין C שמונע התקררויות.

בקיץ, שפע של פירות עסיסיים ומתוקים שמספקים סוכר זמין ומיידי לתאים בתקופה של איבוד אנרגיה ומים רבים דרך הזיעה.

אנחנו רק צריכים להסתכל מה יש מסביב, ולהציע לילדים פירות וירקות בעונתם (ולא מקירור, שאז הם חסרי ערך תזונתי).

ואם אתם אומרים "אבל הילד שלי לא אוהב את כל זה" אז תחשבו על שני דברים:

א.      האם אתם בעצמכם אוכלים די פירות וירקות? האם זה משהו שהוא טבעי בבית, זמין, נמצא כל הזמן ובשפע, או שפרי זה משהו שאוכלים פעם ביום, כקינוח אחרי האוכל או שגם זה בקושי? האם הילדים רואים אתכם אוכלים סלט כדרך טבע, כהרגל? או שזה משהו שיוצא מהמקרר רק כשאתם רוצים לרדת במשקל? ואז עובר מסר סמוי של "לא בא לי על זה. זה משעמם. זה לא משביע. טוב, אם אני רוצה לרזות אז אין ברירה. צריך לאכול קצת חסה..."

ב.      אם תדעו, שהחסרים האלה מזיקים באופן מיידי וממשי לבריאות הילדים שלכם, ומסכנים את בריאותם- לא פחות מאשר לרוץ לכביש או לדחוף אצבע לתקע, האם גם אז תוותרו על הרעיון של תזונה עשירה ומזינה?

אני מצרפת את הכתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות", ומוסיפה, שהשינוי לא יגיע מזה שתתעקשו, או שתריבו עם הילדים, או שתנסו לשכנע אותם שזה חשוב להם. הדבר היחידי שיכול באמת להשפיע ולעשות שינוי, זה אם אתם תשנו. אם אתם תאכלו מזון מזין, וזה מה שיהיה בבית, זה גם מה שיאכלו הילדים שלכם.

אם אתם תמשיכו לאכול פחמימות ריקות, ולשלוף את הגזר רק בהקשר של דיאטה או חוסר ברירה, ככה גם יתייחסו לזה הילדים שלכם, ואין סיכוי שהם יכניסו את זה לפה.

לקריאת הכתבה לחץ כאן

 

בריאות שלמה וחיים חופשיים מתרופות לכולכם,

 ורד

 

חדש על המדף: קשקוש "הומיאופתי" למניעה

אמש, בעודי צופה בטלויזיה, ובשלל הפרסומות המרצדות שניסו לשטוף את הכרתי במטרה שאקום מהספה וארוץ עם הארנק למרכז המסחרי הקרוב, צדה את עיניי, אוזניי ותודעתי פרסומת אחת.

זו הייתה פרסומת ל "תכשיר הומיאופתי למניעה וטיפול בשפעת", הפועל, כך לפי המפרסם,  "על פי העקרונות ההומיאופתים".

 

לפני ש"אכנס" בפרסומת הזו, אומר, שאני ממש יכולה כבר לחוש את אחרית הימים מגיעה.

ישנה איזו התעוררות מרנינה, ואנשים היום יותר ויותר מחפשים דרכים טבעיות לטפל בחוליים שלהם.

ולא רק זה, רבים אפילו פונים להומיאופתיה, והמילה הזו הפכה לשגורה יותר מאי פעם, או לפחות יותר ממה שהיה ב-15 שנים האחרונות- שזה פחות או יותר הזמן שבו אני מצוייה בצורה זו או אחרת בתחום.

ואם זה לא מספיק, אז יותר ויותר אנשים מבינים, שההומיאופתיה גם פועלת לפי עקרונות מובנים, וכשהם רוצים להשתמש בה, הם יודעים לדרוש שהעקרונות האלה יופעלו ויכובדו.

אבל, כשצפיתי בפרסומת הזו הרגשתי את השערות הקטנות בעורפי זזות באי נוחות, שכן בין התכשיר החדש שרשת  הפארם הידועה מציעה לכם, ובין העקרונות ההומיאופתיים אין דבר וחצי דבר. ההיפך הוא הנכון. התכשיר הזה הוא המון דברים, אבל הוא בטח לא הומיאופתיה.

אל נבכי הפרסומת. קדימה. מתחילים...

בפרסומת כתוב: "תכשיר הומיאופתי למניעה".  

לאחרונה קראתי סטטוס בפייסבוק של אמא שכתבה שהילדה שלה התחילה ללכת מייד אחרי שהחלימה ממחלת החום שהייתה לה.

איזו אמא לא מכירה את זה, שהילד עושה קפיצה התפתחותית מדהימה מייד אחרי שעברה לו מחלת החום?

אם ילד העלה חום, התקרר או נדבק באבעבועות רוח, יש לכך סיבה, ול"מחלה" (כפי שבטעות התרגלנו לקרוא לזה) יש תפקיד- בחיזוק כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף ובהקפצת ההתפתחות הכללית של הילד.

מה אנחנו מנסים למנוע? את הבריאות שמחכה לילד עם תום האפיזודה האקוטית? את ההתפתחות שלו?

תפקידה של ההומיאופתיה הוא לחזק את כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף, ולא למנוע דבר.

רמדי הומיאופתית תינתן רק במקרים שלילד אין יכולת להתמודד בכוחות עצמו. כשכוח החיות שלו נחלש מסיבה זו או אחרת.

בפרסומת כתוב: "על פי העקרונות ההומיאופתיים". טוב... ראינו שלא בדיוק נשמרים כאן העקרונות של ההומיאופתיה. אבל, כפי שבוודאי כבר ניחשתם, המניעה היא לא העיקרון היחידי שמופר כאן...

 

 

תראו כמה יפה כתבו כאן על רעיון הטיפול באדם כמכלול, ולא רק בסימפטומים שלו.

 

 

אכן, ההומיאופתיה מחפשת מדוע האדם חלה מלכתחילה, וגם למה הוא לא מצליח להתגבר לבד.

חוסר היכולת הזו נובעת מחוסר איזון פנימי, ממשהו בפנימיות של האדם שהשתבש, וזהו הדבר שבו היא באה לטפל. זהו הדבר שאותו היא שואפת לרפא.

אז תסבירו לי (אפשר בתיבה למטה), איך תכשיר שנקרא Flu (=שפעת) בא לטפל בסיבה למחלה? הוא מכוון או לא מכוון שפעת???

ואחרון חביב להפעם: התכשיר מכיל כמות עצומה של מרכיבים,  בעוד, שעל פי העיקרון המנחה של ההומיאופתיה, הרמדי ההומיאופתית הקלאסית מותאמת לך באופן ספציפי, אישי ואינדיבידואלי, ולעולם, אבל לעולם היא תכיל חומר אחד בלבד ( אתה הרי אדם אחד ).

 

 

 

 

הכל אמנם מגיע ארוז מאד יפה, באריזה שנותנת תחושה "טבעית", וגם הפרסומת חזקה ומשכנעת, בעקר בימים שבהם אנחנו, האמהות, מאד מודאגות ממצבם הבריאותי של אהובינו הקטנטנים, אבל בין התכשיר הזה ובין הומיאופתיה אין שום קצה קצהו של קשר, פרט אולי לעובדה, שהחומר שבבקבוק עבר מבחינה טכנית תהליך הכנה דומה לזה שעוברות הרמדיז ההומיאופתיות.

ואם תיקחו מהפוסט הזה רק דבר אחד- זהו הדבר שאני מבקשת שתיקחו:

לרמדיז ההומיאופתיות יש יכולת להשפיע על כוח החיות ברבדים הכי עמוקים שלו.

לכן, כאשר נוטלים תכשיר מדף כשלהו, הקרוי "הומיאופתיה" כדאי לדעת, שהוא עלול גם להזיק ברבדים הכי עמוקים.

זהו נזק שיהיה מאד קשה אחר כך לתקן, כיוון שלא נוכל לדעת איזה מכל רשימת החומרים שהוכנסו לבקבוק הוא זה שיצר את הנזק.

 

שאלות בנושא מזמינה אתכם להשאיר לי כאן. מבטיחה לענות.

שיהיו לכם חורף בריא וחיים חופשיים מתרופות,

ורד

 

בלי פאניקה! מה עושים כשלקטנטן יש חום גבוה?!

אוח, איזו נחת רוח.

במגזין האלקטרוני הקודם שהוציאה קופת חולים "מכבי", פגשתי מאמר שגרם לי להגיד : " סוף סוף".

כהומיאופתית, אני פוגשת לעיתים מאד קרובות תגובות של תהייה, הרמת גבה וספקנות. ממילים כמו "אני לא מאמין בזה", דרך  "כן, אבל..." ועד "זה הכול קשקוש אחד גדול".

ההומיאופתיה, מאד שונה בתפישתה מהרפואה הקונבנציונלית. למעשה, היא ממש הפוכה ממנה. ולרובינו, שגדלנו על התפישה המערבית, מאד לא טבעי לקבל גישה שאומרת שיש סיבה לסבל, שלא מדכאים סימפטומים, שחום זה טוב.   

אני יושבת מול אמהות בקליניקה, מסבירה להן ואפילו מנסה לשכנע אותן, שכדאי לאפשר לגוף להשלים תהליך, להוציא סימפטומים, ולא למהר לתת תרופות.

לאמהות מאד קשה עם זה. קשה להן לראות את הילד שלהן כשהוא חולה- משתעל מאד, מעלה חום, כואב לו.

מבחינתן, אין סיבה שהילד יסבול. והן צודקות. כך לימדו אותנו. ולא רק זה, גם לימדו אותנו והפחידו אותנו שזה עלול להיות מסוכן. הסטרפטוקוק יתיישב על הלב, המים באוזניים יגיעו לגולגולת ולמוח, הדלקת תתפשט ותסכן את חייו של הילד.

אבל האמת היא אחרת לגמרי. האמת היא, שנבראנו עם מנגנוני הגנה ומערכת חיסון מצויידת היטב בכל מיני כלים וטכנולוגיות מדהימות. אלא שברוב המקרים אנחנו לא מאפשרים לה לעבוד. אנחנו מפרשים את השימוש של המערכת בכלים העומדים לרשותה כאילו זו המחלה עצמה, ואם זו המחלה, הרי שאנחנו חייבים למגר אותה, להסיר אותה.

אחד האתגרים הכי גדולים, זה להביא את האמהות להבנה, שחום זה תהליך טבעי של הגוף, ולא רק שהוא אינו מסוכן, אלא להיפך- הוא מצביע על כך שהמערכת של הילד עובדת כמו שצריך ושיש לה יכולת להיכנס לפעולה ולהגיב למצב הקיים.

ההומיאופתיה מדברת על זה כבר 250 שנה. ועכשיו יצא המאמר הזה של קופת החולים, והקול הזה נשמע סוף סוף גם מכיוונה של הקונבנציה.

למאמר קוראים בלי פאניקה! מה עושים כשלקטנטן יש חום גבוה?!

הנה קטע קטן מתוך המאמר:

 "חום מרמז לנו שיש מחלה לילד. אבל אין כל ערך או חשיבות במלחמת חורמה נגד החום. החום עצמו הוא מנגנון הגנה של הגוף שלנו כנגד המזהמים התוקפים אותו" מסביר ד"ר קרן. "מערכת החיסון שלנו עובדת טוב יותר בחום וככה הגוף שלנו יעיל יותר במלחמתו נגד הוירוסים והחיידקים שתקפו אותו. אין כל טעם בהורדת החום רק בכדי להשיג מטרה של חום מתחת 38 מעלות. לא הוכח בשום מחקר רפואי שהורדת החום מרפֵּאת את המחלה או מועילה לגוף. להיפך, שימוש בתרופות המורידות חום כנראה מאריך את משך המחלה (!)"

לא עם כל מה שכתוב שם אני לגמרי מסכימה. להומיאופתיה יש התוויות אחרות מתי כן להוריד את החום, אם בכלל, אבל בכל זאת, גם אם זה עוד לא מושלם, זה בכיוון...

 

לקריאת המאמר המלא

תגובות על הנושא יתקבלו באהבה בתיבה למטה.

 שלכם,

ורד

שרשרת התוצאות

אנשים נדהמים כשהם רואים דברים טובים שקורים בחיים של אנשים אחרים: כמה כסף הם מרוויחים, כמה פעמים בשנה הם נוסעים לחו"ל, איך זה שהילדים שלהם כמעט ולא מחסירים ימי לימודים בגלל מחלות, איזה קידום מדהים השכן קיבל בעבודה...

הם נדהמים לא פחות כשהם שומעים על דברים לא טובים שפוקדים ושוב אנשים אחרים: יאללה- שוב הוא פוטר מהעבודה, כל חודש הילד של השכנה לא מגיע שלושה ימים לגן כי הוא חולה, דפקו אותו במס הכנסה...

אתם יודעים איך קוראים לכל הדברים האלה? 

קוראים להם- 'תוצאות'.

 כמה דוגמאות:

מינוס בבנק הוא תוצאה.             

גירושין הם תוצאה.

                                              קידום בעבודה הוא תוצאה.

פיטורים הם תוצאה.

הצלחה בבחינה היא תוצאה.     

כשלון בבחינה הוא תוצאה.

מחלה היא תוצאה.                               

בין אם התוצאה שלילית ובין אם היא חיובית, היא תוצאה.

תוצאה של מה?

של הפעולות שאנחנו נוקטים. או הפעולות שאנחנו לא נוקטים.

למשל, יש לי מכונית חדשה. זו תוצאה.

לתוצאה הזו הובילה סדרה של פעולות: הלכתי לבנק ובדקתי את אפשרויות המימון שעומדות לרשותי. השוויתי בין כמה אפשרויות. ישבתי עם קטלוג ובחנתי את המפרט של הרכב, בחרתי צבע. נפגשתי עם המוכר, חתמתי על חוזה.

מה הדבר שדחף אותי לקבל את ההחלטה איזו מכונית לקנות, באיזה צבע לבחור, לקחת הלוואה או לחסוך כסף?

מה שדחף אותי זו ה הרגשה.

ההרגשה שהייתה לי בהקשר לרכישת המכונית החדשה, או ההרגשה שהייתה לי בקשר למכונית הישנה שלי, או ההרגשה שדמיינתי שתהיה לי ברגע שאשב על המושב של המכונית האדומה החדשה והנוצצת שלי, עם הריח הזה של הניילונים מהריפוד.

ומה הדבר שהשפיע על ההרגשה הזו שלי?

לדבר הזה קוראים גישה.

איך אני בכלל תופסת את העולם הזה של המכוניות? מה הגישה שלי ביחס לנהיגה במכונית חדשה לעומת מכונית ישנה? האם זה חשוב לי? אולי זה לא חשוב לי בכלל ורק חשוב לי שתתקיים עבורי הפונקציונליות של מכונית...

את הגישה שלי לנושא יוצרות המחשבות שלי.

חשבתי על מכוניות, חשבתי על אנשים שיש להם מכונית חדשה, חשבתי על אנשים שיש להם מכונית משומשת, חשבתי על איך אלה נתפסים בעיניי לעומת איך אלה נתפסים בעיניי, חשבתי על מה בעצם אני צריכה מהמכונית הזו, חשבתי על כמה כסף היא תעלה לי ואיך אני מגייסת אותו, ועל עוד המון דברים בהקשר הזה.

ועל כל מה שחשבתי על כל אחת מהנקודות האלה השפיעו ה אמונות שלי.

האמונות שלי ביחס לאנשים שקונים מכוניות חדשות. האמונות שלי על אנשים שנוסעים במכוניות משומשות. האמונות שלי ביחס ליכולת שלי לגייס את הכסף, או אי היכולת שלי לגייס את הכסף.

ואיך נוצרו האמנות שלי?

אלה הן פועל יוצא של החינוך שקיבלתי, המידע שאני חשופה אליו, הסביבה שבה גדלתי ושבה אני חיה היום, אירועים שהתרחשו בחיי, התרבות שאליה אני שייכת.

וכל האמונות שלי, עבורי הן האמת, ואני צודקת בה ב 100%! בעיניי, לפחות...

גם האמונות שלך הן האמת. שלך.

אי אפשר להתווכח עם בן אדם על האמונות שלו. גם אם אתה חושב אחרת ממנו.

אם אתה חי באמונה שאתה לא חברתי, או שאתה לא יכול, או שאצלך זה אחרת, או שזה תורשתי, או שאין לזה פתרון ואין מה לעשות, אז זה לא יעזור לי גם 100 שנה לכתוב על זה, לנסות להסביר את זה, או לנסות לשנות את זה.

אז כל מה שאני מבקשת שתיקחו מהפוסט הזה, זה שאין דבר כזה "ככה זה" או "אמת". (אמת יש רק אחת, אגב, ועל פי הקבלה היא קשורה לעולמות יותר גבוהים מזה שלנו פה. אבל לא נכנס לזה כרגע).

אם התוצאות שאתם פוגשים לא מוצאות חן בעיניכם- אין לכם מספיק כסף, אין לכם מספיק שמחה, אין לכם מספיק בריאות,

אני רק מבקשת שתפתחו מודעות לזה שאלה הן תו-צ-אות! אלה אינן סיבות!

ותפתחו את הדלת לאפשרות, שאולי רק אולי, ישנה אמת נוספת.

לכו עם השרשרת אחורה:

תוצאה ← פעולה ← הרגשה ← גישה ← מחשבה ← אמונה

ואז תתחילו לחשוב במונחים כמו- מאיפה זה בא? מה ההיסטוריה של זה? למה אני מרגיש ככה?

אחר כך אפשר יהיה להתחיל לחשוב- "אוקיי, איך אני משנה את זה?"

תיבת התגובות שלמטה היא המקום שלכם. תשתמשו בה!