יום ראשון, 18 באוקטובר 2015

ניצנים ראשונים של התעוררות

מאז שקיים הבלוג שלי, אני כותבת בכל מיני צורות ואופנים על משמעותן של מחלות והסיבות להופעתן.
הנחת היסוד שלי היא, שהמחלה היא תמיד תמיד ביטוי פיסי למשהו שמתרחש בפנימיות של האדם.
יש משהו מבחינה רגשית, איזו טראומה, חיים בסטרס קבוע, אירוע מטלטל, שהפר אצל האדם את האיזון הפנימי העדין, ושם מתעוררת המחלה.
הביטוי הפיסי יכול להגיע מייד (כמו פריצת דיסק כתוצאה מתאונה), ויכולות לעבור שנים עד שיגיע.
אבל כשהאדם חולה בגוף, זה תמיד רק איתות לכך שיש קושי רגשי כזה או אחר.

הרפואה המערבית דוחקת את הטענות של ההומיאופתיה מכל וכול, וגורסת, שכל העיסוק ב"רוח האדם" הוא קשקוש אחד גדול.

אבל הנה, קיבלתי מחברה יקרה קישור לריאיון שנערך ב-2013 עם קרדיולוג ביכר, ד"ר נאדר בוטו, שבלי לדעת מדבר הומיאופתית.
הכתבה התפרסמה ב"הארץ", ואני מצרפת אותה כאן.


"אין מחלה אחת בעיניי שלא תלויה בנפש"- ד"ר נאדר בוטו, קרדיולוג ומצנתר בכיר