"ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור, וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים. ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, על כן קרא שמה מרה. וילנו העם על משה לאמור מה נשתה. ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו" (פרשת השבוע- "בשלח"- שמות טו, כב-כה).
לאחר הליכה בת שלושה ימים במדבר במהלכה לא מצאו מים, מגיעים היהודים אל מרה שם הם מוצאים מים. אך השמחה מוקדמת מידי: המים מרים ולא ניתנים לשתייה. העם מתלונן למשה. הוא צועק אל אלוהים שמורה לו להשליך עץ מסויים אל המים. העץ ממתיק את המים המרים.
פרשנים רבים ניסו להבין את מה שאירע במרה.
ישנה פרשנות האומרת, שלא המים היו מרים, אלא העם שהגיע אל המים. עם יוצא מבית עבדים, שבו הורגל לקבל את כל צרכיו, גם אם בצורה אכזרית. בוודאי לא חש שם מעולם בחסרון המים. הם בורחים מפרעה הרודף אחריהם ורואים את הים נקרע לעיניהם. מיד אחר כך חוזרים ללב המדבר הזר להם כל כך. פתאום נחשף אותו עם עבדים לאפרוריותו של יום חול במדבר. כל מי שטייל במדבר יודע שהאיום המרכזי הוא העדר המים. להולכי מדבריות אין שמחה גדולה יותר ממפגש עם מקור מים חיים. לעם שיצא משפעת הנילוס העדר המים הוא דבר נורא. הם מבינים בבת אחת את הפער בין החיים נטולי הדאגה של העבדים לבין דאגת הקיום של בן חורין.
המרירות שלהם נובעת מפחד עמוק של עם היוצא לקראת עצמאותו. המים המרים יכולים היו להיות מתוקים אם היו באים אליהם במצב נפשי אחר.
רבן שמעון בן גמליאל טען (על פי דרכי הרפואה שהכיר), שהריפוי הזה מיוחד לדרכו של ה', בשונה מכל הרופאים: "בוא וראה כמה מופרשין דרכי הקדוש ברוך הוא מדרכי בשר ודם, בשר ודם במתוק מרפא את המר, אבל הקדוש ברוך הוא מרפא את המר במר. הא כיצד? נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל כדי לעשות בו נס".
את הסוד הזה גילתה הרפואה ההומיאופתית, שפועלת למגר מחלה על ידי התסמין עצמו - זה בדיוק "נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל".
איך אפשר לתקן משהו מר ע"י משהו מר? ברור שהתיקון הוא לא ברמת החומר. תיקון ברמת החומר משמעותו לעמוד ולשפוך טונות של ממתיק כלשהו (בהנחה היפותטית שהיה להם דבר כזה), ולראות אם זה עוזר. כמה טונות של סוכר נדרשים היו כדי להמתיק את המעיין? זה נשמע בכלל דבר הגיוני או אפשרי? ברור, שהתיקון פה לא היה ברמה החומרית, אלא תיקון ברמה גבוהה יותר, כנראה ברמה הרוחנית.
לסיכום, ההומיאופתיה התגלתה "רק" לפני 250 שנה, אבל מסתבר שהייתה פה עוד הרבה קודם. למעשה, ההומיאופת הראשון בהיסטוריה האנושית היה משה רבנו.
מאד מאד מענין תמשיכי כך
השבמחקנחמד לשייך את מעשה משה להומאופתיה. אבל למעשה הוא עשה בדיוק להפך מ-מר למר. הוא השליך למים עץ שסופח את המלחים. עצים במדבר יודעים את הפטנט הזה. אשל למשל ועוד. לאחר שנספחו המלחים לעץ ירדה המליחות ואפשר היה לשתות
השבמחק