מה עשיתי כשלילדה שלי עלה החום

אני לא מודדת חום עם מדחום, ולמען האמת, אני בכלל לא בטוחה שיש לי אחד תקין בבית, חוץ מאיזה מדחום כספית, שזרוק באיזו מגירה...

כשאני רוצה לדעת אם יש לילדות חום, אני פשוט נוגעת בהן. ואז הן יכולות להיות "חמימות", או "חמות כמו לביבה", או "בוערות". האמת היא, שלא ממש משנה לי אם זה 38.8, או 39.1 או 37.9  

מה שחשוב לי, זה איך הן נראות, איך הן  מרגישות. אני קוראת לזה " מדד השִימְחָמוֹמֶטֶר".

ככל שהן מרגישות יותר חמות, כך הן פחות עולצות, כשבמצב הכי חם הן בדרך כלל ישנות, וקמות מידי פעם לשירותים או לשתות.

במצב הזה, אני לא מצפה שיבקשו לאכול, ובדרך כלל גם לא יותר מידי מציעה, מתוך מחשבה, שכרגע, כל מה שהן צריכות זה נוזלים ושינה. האנרגיה צריכה להיות מתועלת לחיסול הגורם הפולש= הווירוס, ולא לעיכול (עיכול זו פעולה שדורשת השקעת אנרגיה אדירה. בגלל זה המון אנשים אחרי האוכל מרגישים שבא להם לישון, או לשכב ולנוח).

כמה ימים לפני תום שנת הלימודים הצטרפו אל כרמל, הבת הצעירה שלי, נזלת ושיעול ליחתי. התקררות כזו, שיש לילדים.

אחרי כמה ימים של נזלת, אפצ'יקים רועמים ורטובים ושיעול, היא הגיעה מבית הספר עם עיניים מבריקות ועור פנים חיוור. מה שאמהות מכנות "מבשלת משהו".

לקראת הערב עלה החום.

החום עולה תמיד לקראת הערב. איזה חכם הגוף. כאילו הוא יודע, ששעת השינה מתקרבת, ועכשיו אפשר לתת פול גז. להפעיל את המנוע על טורבו, ולתת עבודה משמעותית בכיוון של ריפוי.

למחרת היא לא הלכה לבית ספר. בשעות הראשונות של הבוקר היא דיברה והסתובבה בבית, אבל בהמשך הבוקר היה צורך להפעיל את ה pain killer והמרפא האלטרנטיבי האולטימטיבי= מכשיר הטלוויזיה.

הן לא צופות כאן הרבה בטלוויזיה, לא כי הן לא רוצות, אלא כי אמא מגבילה את הזמן שניתן לצפות בכל יום. אבל כשלא מרגישים טוב, או כשמשהו כואב- אין על המכשיר הזה. קוסם.

אז כמה תכניות קצרות בטלוויזיה, החום טיפל'ה טיפס, ואז היא נרדמה. על הספה. הכי כייף על הספה. ככה אני גם רואה אותה, ולא צריכה לגשת לחדר כל הזמן, לראות שהכל בסדר.

היא ישנה וישנה וישנה,












ואז, כשהיא התעוררה, היא אכלה,

ושיחקה ושיחקה,

בזמן שאני סיימתי לעבוד על מקרה שהיה אצלי יום קודם בקליניקה.

תוך כדי משחק היא רצתה להשתעשע במדידת חום. מצאנו את מדחום הכספית, והסברתי לה איך שמים מתחת ללשון. המדחום הראה חום שלא עבר את ה 38.

גם למחרת היא נשארה בבית. וביום שלאחר  מכן הלכה שמחה לבית הספר.

אם כן, הפעם זה היה מקרה של התקררות קלה עם חום נמוך, אבל הבנתי שזה חשוב להראות לאנשים איך אנחנו מתמודדים אצלנו בבית עם מצבים שונים שבהן הילדות לא מרגישות טוב.

נקודה חשובה נוספת היא, שזה לא ממש מקרי שה"מחלה" של כרמל לא התפתחה יותר מידי, כיוון שהיא מעולם לא קיבלה שום תרופה- לא משככי כאבים, לא תרופות להורדת החום, ולא אנטיביוטיקה.

העובדה הזו החלק הכי חשוב בכל הסיפור.

ככל שמרבים להשתמש בתרופות להקלה זמנית- כפי שאני שומעת את ההורים אומרים: "למה לא להקל עליו? למה שיסבול?", כך כוח החיות של הילד נפגע ונחלש, והוא נעשה רגיש יותר ו"פרוץ" יותר להשפעה של גורמים מחלישים.

הורים שרוצים לבנות אצל הילד מערכת חיסון חזקה, וחשוב מזה- כוח חיות חזק, "ישלמו" את המחיר הזמני הכרוך באי הנוחות שיש בהעלאת חום או התפתחות של דלקת, ויאפשרו לגוף של הילד להשלים את מהלך המחלה. ילד שכך נוהגים בו, יפתח, בדרך כלל, פחות מצבי חולי חריפים.

מצבים כאלה יתרחשו אצלו  לעיתים יותר רחוקות, לגופו יהיו יותר כלים להתמודד, ומהלך המחלה, גם אם סוער, בדרך כלל יהיה קצר יותר.

מאחלת לכם המשך חופשה חופשי מתרופות :-)