לפני איזה זמן ביקרתי חברים בתל אביב. ביקור שגרתי, לא יותר מידי מתוכנן. משהו קצר, לראות מה נשמע. אתם מכירים את זה שאתם רוצים לארח חברים סתם ככה בכייף, רק לאיזה כוס קפה, אבל כמה שעות לפני שהם מגיעים פתאום אתם נכנסים ממש ללחץ שאין לכם מה להגיש, שלא הכנתם מספיק, ובעקר- שהבית לא מספיק נקי? איזה לחץ זה, נכון? מתחילים לזרוק הכל למכונת כביסה, לסדר מהר מדיח, לנקות את הכיור, מהר מהר לשים קצת חומר בשירותים ואז לשפשף, לצרוח על הילדים שייאספו את המכוניות מהסלון לפני שמישהו יחליק על אחת מהן, לאסוף את השמיכות שזרוקות על הספה בסלון ולזרוק אותן במקום זה על המיטה, וברגע האחרון, דקה לפני שהם מגיעים, לרוץ עם הסמרטוט, ולקוות שיספיק להתייבש לפני שהם מצלצלים בדלת.
מכירים את זה? איזה לחץ, נכון?
החברה שלי רצתה לחסוך לעצמה את כל זה, והרגישה מספיק קרובה אליי להזהיר אותי מראש, שלא אבהל כשאני באה, כי הבית נראה על הפנים, המון דברים מקולקלים ושבורים. אבל בגלל שמאד רצתה שאבוא לביקור, היא החליטה שני דברים: אחד- לשים את כל זה בצד, והשני- שזה לא יעצור אותה מלהזמין חברים. אמרתי לה, שאני מלאת הערכה כלפיה, על כך שלא אכפת לה שהבית לא יהיה מתוקתק לקראת האורחים, ושאני כנראה, לא הייתי מזמינה במצב כזה.
כשהגעתי, הסתכלתי מסביב, וראיתי דווקא בית נקי, אפילו די מסודר, במיוחד בהתחשב בעובדה ששני הילדים הקטנים והפעלתנים שלה לא עצרו מתזזיותם לכבוד האורחים הממשמשים ובאים. מכיוון שהיא ממש חברה טובה, הרשיתי לעצמי לשאול איפה נמצאים כל הדברים המקולקלים והקטסטרופליים שהיא סיפרה לי עליהם טרם בואי.
כששמעתי את התשובה, חשבתי בהתחלה שהם צוחקים עליי, אבל עד מהרה התברר שהם התכוונו לגמרי ברצינות כשאמרו לי, שבאותו בוקר, ממש שעות ספורות לפני שהגענו, בן זוגה היקר צבע את כל הדירה. (ללא ספק סיפור מדהים כשלעצמו).
בעודו צובע את הקירות, שהיו עליהם, כך מסתבר, כתמים שחורים של רטיבות ועובש שהגיעה מהתקרה ונזלה אל ובתוך הקיר, עברה לו מחשבה בראשו. עכשיו, שלא תבינו לא נכון. הם אמנם חברים מאד קרובים שלי, אבל אין להם ולו אף קצה קצהו של קשר או נגיעה כלשהי להומיאופתיה. לא מאמינים בעליל.
הוא חשב לעצמו- מה הטעם לצבוע את כל הקירות, אם מתחת יש עובש ורטיבות. הרי זה עדיין שם, ממשיך להרטיב את הקיר, ובמהרה ישוב ויצוץ לו הכתם השחור, שכנראה גם יילך ויגדל, שהרי הנזילה לא טופלה.
והנה לכם כל התורה כולה. הכתמים על הקיר הם הסימפטום. מאחורי הכתמים מסתתרת בעיה הרבה יותר עמוקה, והיא הרטיבות שמתפשטת והולכת על ובתוך הקירות, מרקיבה אותם הלוך והרקב. צדק האיש היקר כשחשב מה הטעם להסתיר את הסימפטום בידיעה שהכתם מתחת הולך וגדל? ברמה המיידית התשובה ברורה. כשלא רואים את הכתם, יש "שקט" רגעי. מה שלא רואים, לא יודעים. ומה שלא יודעים, לא כואב. כמארחים, זה שם אותם במקום יותר נוח, נעים ובוודאי פחות מביך. אבל אם ירצו לטפל בבעיית הרטיבות, הרי ברור שצביעת הקיר אינה פתרון מספק.
באותו אופן, בזהות מוחלטת, עובד הגוף שלנו. כאשר ישנה בעיה פנימית, כלפי חוץ אנחנו נראה סימפטום בלבד. כתם על הקיר. אפשר לצבוע את הקיר, זה נכון. אבל האם טיפלנו בבעיה עצמה? ברור שלא. כדי לעשות זאת, יש להסתכל פנימה, מעבר לשכבת הצבע, ולתת את המענה שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה