חיזור גורלי

הכלבה שלנו בת 10 חודשים. כשהיתה בת חודשיים היא הצטרפה לחצר שלנו משופעת החיות, ובין היתר פגשה פה בשתי החתולות שלנו. בוני- חתולה ביישנית ופחדנית, וגם לא חכמה במיוחד- מייד תפסה מרחק מהטורף החדש שהגיע לחצר. הכלבה מייד הבינה שמדובר בטרף קל, ועד היום אין לחתולה המסכנה מנוח ממנה. לא שהיא היתה טורפת אותה, בסך הכל היא רוצה לשחק (גם אם המשחק פרוע משהו), אבל החתולה הבינה שעדיף לה לשמור מרחק, ועד עצם היום הזה היא גרה על גג הפרגולה שבכניסה לבית, ויורדת בדהרה למטה רק כדי לאכול.

לעומתה, מסתובבת פה דבק, מלכת החצר. היא הסמכות העליונה בכל מה שקשור לטריטוריות וגבולות מחייה. זו, מהרגע הראשון, הבהירה לגורה החדשה את מיקומה בהיררכיה, ולא איפשרה לה להתקרב אליה. אבל הכלבה הגורה, שמה לה למטרה להתיידד עם היצור העויין. היא בילתה חודשים על חודשים של חיזור בלתי נלאה. באה אליה בקשקושי זנב, מושיטה לה את עכוזה תוך התפתלות רבתי, כורעת על ברכיה, משמיעה קולות מתרפסים, ומה לא. אבל החתולה, נשארת בעקשנותה, מחטיפה לה סטירות, שריטות ושאר כלי התגוננות ותקיפה שעומדים לרשותה.

אחרי 8 חודשי חיזור עיקש, הגיע הרגע. אמנם זה עוד לא לגמרי זה, אבל אפשר כבר פה ושם לתפוס אותן "על חם", יושבות קרוב אחת לשנייה, ואפילו נוגעות לא נוגעות. השבוע אפילו חזינו בהתרגשות בחתולה, שמאפשרת לכלבה הנסערת לכרסם לה קצת את האוזן...

ובהומיאופתיה?

כמטפלת בהומיאופתיה, אני פוגשת לפעמים פתולוגיות כאלה ואחרות שהן "מלכות החצר". שום תרופה או טיפול אחר לא יכול לרצות או להשקיט אותן. הכאב ראש (למשל) שם, וזהו. לאחרונה ניתקלתי במקרה כזה, של אשה הסובלת כבר שנים רבות ממיגרנה עיקשת, שאף אחד לא יכול לה. נתתי רמדי (תרופה הומיאופתית) אחת, ורמדי שנייה, ואמנם ישנה הטבה גדולה, אבל פה ושם הכאב חוזר וצץ, מזכיר ש"אני מכתיב פה את העניינים, ושום קשקושי זנב לא יועילו פה". ואני שואלת את עצמי, למה הוא לא הולך, או מוותר- הכאב הזה? את מה הוא בא לשרת אצל אותה גברת? אצל החתולה שלי זה ברור- אם היא תוותר לכלבה, הרי היא ויתרה על מעמדה הבלתי מעורער, אבל אצל המטופלת שלי?

(זו, אגב, שאלה שאפשר ורצוי לשאול כל אדם שישנו משהו שמפריע לו בחיים- מתי זה הופיע, ולמה אני צריך את זה?)

במקרה של הגברת, עדיין אין לי תשובה חד משמעית, אבל יחד איתה נברר את עומק היחסים שבינה ובין כאב הראש שלה, ונשאף למרחב כזה, (כמעט כמו בין הכלבה והחתולה), שבו הכאב לא מהווה כל הפרעה מבחינתה.

לזכותה של המטופלת שלי ייאמר, שגם היא לא מוותרת על המטרה ששמה לעצמה- להשקיט את "מלכת החצר" עד שזו לא תהווה יותר איום עבורה.