אכן, סיפור כד השמן הוא סיפור על נס גדול מאד, ששווה לחגוג אותו ולהזכיר אותו שוב ושוב, גם 2000 שנים אחרי שהתרחש. אבל הנס הוא החלק האגדי , המיתי, שנשזר בסיפור ההיסטורי. הוא הבונוס.
הסיפור הגדול האמיתי של חג החנוכה מתחיל הרבה לפני נס פך השמן. הוא סיפורה של קבוצת אנשים נחושים, עקביים, שדבקו במטרה ולא ויתרו, על אף קרבנות שנפלו בדרך ואבדות קשות. קבוצה קטנה, שנלחמה בחירוף נפש על העקרונות שלה, ששמרה על הציביון של עמה, ובזכותה ניצל העם כולו.
בלב האוקיינוס האנושי שקיבל עליו את התרבות היוונית, נשארו ירושלים ויהודה כיס גיאוגרפי קטן, שיושביו דחו את תפיסת העולם החדשה, על אף שזו סימלה את הקידמה, את הבנת מדעי הטבע, פילוסופיה ותרבות הגוף.
אנטיוכוס חשב, שלא יוכל לדכא את רוח היהודים, אלא אם יפגע בדתם. הוא הכריז על גזרות האוסרות את חוקי התורה, את המנהגים, התפילות, ברית המילה, ועוד.
החשמונאים, בפיקודו של יהודה, ניהלו לוחמת גרילה, פגע וברח. הם נחלו ניצחונות קטנים, אבל חשובים. המורל בכפרי היהודים הלך ועלה, ורבים הצטרפו לשורות יהודה. בהמשך נערכו גם קרבות פנים אל פנים מול היוונים.
יהודה שאף להגיע אל ירושלים, ולטהר את בית המקדש. הוא חסם את תגבורת הצבא היווני, ופינה לעצמו את הדרך לבירה. בקרב האחרון והמכריע שנערך סמוך לירושלים, כאשר ליסיאס, מפקד צבא היוונים, הביא למערכה את מיטב כוחותיו- למעלה מארבעים אלף חייל- גבר צבא החשמונאים הדל והעלוב. הדרך לירושלים נפתחה.
החשמונאים מיהרו אל בית המקדש. הם מצאו שם הרס וחורבן, פסלים ואלילים. בכ"ה בכסלו בשנת 165 לפני הספירה הנוצרית, נערכה חנוכתו המחודשת של המזבח. זה גם היה היום שבו נמצא אותו פך שמן קטן, חתום בחותמו של הכהן הגדול. נעשה נס, והשמן שבפך הקטן הספיק לשמונה ימים.
דבקותם של היהודים באמונתם ובערכים החשובים להם נתנה לנו לא רק את חג החנוכה, אלא גם את עצם השארותנו יהודים. בזכות ההתמסרות למאבק הארוך והסזיפי, שתבע קרבנות רבים, נשארנו עם יהודי ושמרנו על יחודנו לאורך אלפיים שנות גלות ורדיפות.
ואיך זה מתחבר להומיאופתיה? נוכל לספר את אותו סיפור בדיוק, רק בכל מקום שבו מופיעה המילה אנטיוכוס או יוונים או משהו כזה- נכתוב- "הכח העויין", או ה"חולי". בכל מקום שמסופר על אותה קבוצת יהודים לוחמת, נכתוב "כח החיות" שהוא הכח שמניע אותנו, זה ששומר עלינו במקסימום בריאות אפשרית בכל מצב נתון. ובכל מקום שכתוב נס, נכתוב "ריפוי". את המאבק נדמה למאבקו של כח החיות בכח העויין, או החולי. בדיוק כמו החשמונאים, גם כח החיות נלחם על פי הצורך, בכוחות עויינים כאלה ואחרים שאנחנו פוגשים בכל יום (חיידקים, וירוסים, משברים וכו'). בדיוק כמו החשמונאים, גם כח החיות מקריב בדרך אל הריפוי, חלקים גדולים מכוחו, מהעם, או אם תרצו- ממערכות הגוף.
כדי להגיע לבריאות אמיתית ושלמה אנו נדרשים לא פעם לתהליך. לפעמים הוא ארוך, לפעמים הוא אפילו לא קל או פשוט, אבל מי שמבין את התהליך, ורוצה לשמור על הפנימיות העמוקה ביותר שלו שלמה, בריאה, ייתן לתהליך להיות, ולכח החיות להוביל אותו אל הנס.
חג אורים שמח לכל בית ישראל!
Vered Hag sameach and thanks for expelling the Gastric Greeks from my little Hasmonean Yona
השבמחקיפה כתבת ורד, נורא חשוב שכל אחד מאיתנו יידע מהו המושג הגדול הזה שקרא הומאופתיה, מחכה לשמוע עוד על כוח החיות, על הצורך של האדם להפסיק לקחת כדור על כל כאב ראש ומכה, המון הצלחה
השבמחקחג אורים שמח, יקרה. את כותבת דברים יפים ורגישים, והם מחלחלים גם אליי, לאורך כל השנה הזאת.
השבמחק