רוצים קיצורי דרך ועדיין לקצור את התוצאות הרצויות?

לפני שמתחילים, הנחיות לקורא הישר : 

כשאני כותבת בכתב נטוי,  זהו ציטוט מתוך ספרו הנהדר של סטיבן קובי.

בין הציטוטים שזורים ההקשרים שרצים אצלי בראש כשאני קוראת אותם. 


מקווה שתתחברו ל"חוטים" שלי.

לאורך חייו של אדם יש שלבים עוקבים של צמיחה והתפתחות. התינוק לומד להתהפך, לשבת , לזחול ואחר כך ללכת ולרוץ. כל שלב חשוב ונמשך פרק זמן מסויים. אין לפסוח על שלב מן השלבים האלה.

והוא הדין בכל מעברי החיים, בכל תחומי ההתפתחות, בין שאדם לומד לנגן בפסנתר, ובין שהוא לומד איך לתקשר היטב עם חבר לעבודה....

הוא הדין גם בתחום הבריאות.

במה שנוגע לתחום הפיסיקלי, אנו מכירים בעובדה זו ומקבלים את עקרון התהליך.

אבל קשה לנו לגלות אותה הבנה בכל הנוגע לתחומי הרגש, ליחסי אנוש ואפילו לתחום האופי האישי..

להורים קשה לראות את הילד שלהם סובל כשהוא מעלה חום, או שיש פריחה או לשמוע אותו משתעל. מבחינת מרבית ההורים, הדבר הכי נכון שצריך לעשות זה לסיים את הסבל כאן ועכשיו. הם לא חושבים במונחים של מה זה עושה לכוח החיות של הילד לטווח הרחוק, ורובם באמת גם לא יודעים את המשמעות, כיוון שהרגילו אותם לחשוב שחום זה מסוכן, או שהדלקת עלולה להסתבך, ובעקר, הפחידו אותם מאד!

משום כך אנחנו מבקשים לעיתים קיצורי דרך, מצפים לפסוח על אי אילו שלבים חיוניים כדי לחסוך בזמן ובמאמץ, ועם זאת אנחנו רוצים לקצור את התוצאות הרצויות...

הורים נותנים לילד תרופה שמדכאת את הסימפטומים, כי זה מה שהרופא אמר, ובכלל, אנחנו בעידן כזה, שאין בו סבלנות לתהליכים ולעניינים.
רוצים את הכול כאן, עכשיו ומייד.
אבל הם מאד מתוסכלים כאשר הילד שוב ושוב חולה, שוב ושוב הוא מחסיר ימי גן או לימודים, ושוב ושוב הם נאלצים להחסיר ימי עבודה. 
שלא לדבר על הדאגה האין סופית שמלווה את כל העניין הזה.

מה יקרה אם ננסה לקצר את דרכו של תהליך טבעי בצמיחתנו ובהתפתחותנו?...

....אי אפשר לפגוע בתהליך ההתפתחות הזה, להתעלם ממנו או לקצרו. הדבר נוגד את דרך הטבע.

ה"יצרן" שלנו צייד אותנו בכל המנגנונים הדרושים כדי להתגבר על גורמי תחלואה.
המנגנונים האלה יודעים לעשות היטב את העבודה.
ל"טבע" יש את הדרך שלו להתגבר על גורמי התחלואה האלה.
החום, הדלקת והשיעול, הם חלק מהדרך, מהתהליך הזה. התנגדות לזה היא התנגדות לטבע.

התנגדות כזו מייצרת בדיוק את התוצאה ההפוכה שאליה ההורים שואפים.
היא אמנם מדכאת באותו רגע את הסימפטום, אבל הדבר האחרון שהיא עושה זה ליצור בריאות.
להיפך. היא מחלישה את מנגנוני ההגנה הטבעיים, מחלישה את כוח החיות, ולמעשה מעמידה את הילד בעמדת נחיתות בפעם הבאה שיפגוש גורם מחליש.

אם אני נמצא ברמה שתיים מתוך עשר בכל תחום שהוא, ורוצה להתקדם לרמה חמש, אני מוכרח להתקדם תחילה לרמה שלוש.

אם הילד כבר קיבל אי אילו תרופות בחיים שלו, דהיינו, הסימפטומים שהוא הוציא דוכאו, ועכשיו גמלה בלב הוריו ההחלטה שהגיע הזמן לאפשר לו ריפוי אמיתי ובריאות של ממש, הם לא יוכלו להשיג את הבריאות הזו ב"הוקוס פוקוס".
לא ניתן יהיה לקפוץ מרמה שתיים לרמה עשר או חמש, בלי לעבור את התהליך.
להתקדם שלב אחרי שלב, צעד אחרי צעד.

לפגוש מפעם לפעם איזו מחלת חום, או הקאה, או שלשול או התקררות.
ולא יהיה מנוס, אלא לאפשר לגוף להשלים את התהליך הזה, כי אלה הם הדברים שמחזקים את כוח החיות, ומאפשרים התקדמות לעבר הבריאות.

אם יש לכם ספק, שאלה, תהייה, הארה- אשמח שתשתפו אותי באמצעות תיבת התגובות