אומרים שאין כמו מראה עיניים, ואני מוסיפה על זה-
כשיש לך מסר ברור, לא צריך להרבות במילים.
אז השבוע, אני רוצה לחלוק איתכם סרטון בן 6 דקות, שנשלח אליי במייל לפני כמה ימים.
הסירטון עוסק בחלב ומוצריו, ומראה את הגישה הגורסת שיש בהם נזק רב לבריאותינו.
גישה זו הולכת וצוברת תאוצה, ונשמעת יותר ויותר.
בקליניקה שלי, אני בדרך כלל לא נוהגת להוריד אנשים מצריכת מוצרי חלב,
אלא אם כן מדובר בילדים שסובלים מאלרגיות קשות, ושרגילים לאכול כמות נכבדה של חלב ומוצריו.
במקרים כאלה, זה כמעט טרוויאלי שכדאי להפחית ואפילו להימנע לחלוטין.
ישנה סברה, שמוצרים של חלב עיזים עדיפים.
אז בעניין זה אני אומר, שעקרונית זה נכון, כיוון שחלב עיזים דומה יותר בהרכבו לחלב אם,
ולכן הוא יותר קל לנו, המין האנושי, לעיכול.
אבל גם פה, אם מדובר באדם שסובל מאלרגיות, עדיף להימנע לחלוטין, גם ממוצרי חלב עיזים.
ולא, אל תחליפו את זה בסויה ( על סויה נדבר בפעם אחרת. רק שתדעו, בינתיים...)
כחובבת גבינות אומר, שלוותר לגמרי זה ממש לא פשוט, ובהחלט לא כייף.
מה עוד, שבכל בית קפה, ארוחת בוקר ישראלית מבוססת על פלטת גבינות טעימות,
שבדרך כלל גם נחשבות לאיכותיות (אם הלכתם על בית קפה שווה).
וזה כך גם בכל בית מלון, בכל אירוח (כמעט לא תמצאו פשטידה שאין בה גביע של קוטג', גבינת צאן, גבינה מלוחה או שמנת).
ומה לגבי חג שבועות? נזרוק את כל המסורת לפח?
הגישה הפרטית שלי אומרת, שמי שיודע שהוא רגיש, שיימנע לחלוטין.
מי שחושד, שיבדוק- ואם ירגיש הטבה, שיימנע.
כל השאר, שכנראה יש להם (ולי) כל מיני תופעות (שכנראה נובעות מזה), אבל שאינם עושים את ההקשר, או מעדיפים להעלים עין (קצת כמוני....), לכו על כלל האצבע המנחה אותי, לפחות, בכל דבר.
הכלל הזה נקרא מידתיות.
לגוף שלנו יש מערכות שיודעות לסלק החוצה זבל.
חשוב רק לא להעמיס עליהן יותר מידי, אחרת הן לא יעמדו במשימה, ואז נתחיל לראות כל מיני מחלות.
אז אם אתם ממש חובבי חלב וגבינות, תאכלו קצת, מידי פעם, לא כול יום, ולא לבסס על זה את כול הארוחה.
צפו בסירטון, תחליטו אתם מה אתם עושים עם המידע הזה, ותיהנו מכול ביס.
בתיבת התגובות למטה אני מזמינה אתכם לכתוב מתכוני פשטידות שאין בהן מוצרי חלב.
אני אאסוף את המתכונים הטובים שלכם ואשלח באחד הפוסטים הבאים, כך שכולם יוכלו להנות מהם.
שבוע בריא וחמים לכולכם,
ורד
כשיש לך מסר ברור, לא צריך להרבות במילים.
אז השבוע, אני רוצה לחלוק איתכם סרטון בן 6 דקות, שנשלח אליי במייל לפני כמה ימים.
הסירטון עוסק בחלב ומוצריו, ומראה את הגישה הגורסת שיש בהם נזק רב לבריאותינו.
גישה זו הולכת וצוברת תאוצה, ונשמעת יותר ויותר.
בקליניקה שלי, אני בדרך כלל לא נוהגת להוריד אנשים מצריכת מוצרי חלב,
אלא אם כן מדובר בילדים שסובלים מאלרגיות קשות, ושרגילים לאכול כמות נכבדה של חלב ומוצריו.
במקרים כאלה, זה כמעט טרוויאלי שכדאי להפחית ואפילו להימנע לחלוטין.
ישנה סברה, שמוצרים של חלב עיזים עדיפים.
אז בעניין זה אני אומר, שעקרונית זה נכון, כיוון שחלב עיזים דומה יותר בהרכבו לחלב אם,
ולכן הוא יותר קל לנו, המין האנושי, לעיכול.
אבל גם פה, אם מדובר באדם שסובל מאלרגיות, עדיף להימנע לחלוטין, גם ממוצרי חלב עיזים.
ולא, אל תחליפו את זה בסויה ( על סויה נדבר בפעם אחרת. רק שתדעו, בינתיים...)
כחובבת גבינות אומר, שלוותר לגמרי זה ממש לא פשוט, ובהחלט לא כייף.
מה עוד, שבכל בית קפה, ארוחת בוקר ישראלית מבוססת על פלטת גבינות טעימות,
שבדרך כלל גם נחשבות לאיכותיות (אם הלכתם על בית קפה שווה).
וזה כך גם בכל בית מלון, בכל אירוח (כמעט לא תמצאו פשטידה שאין בה גביע של קוטג', גבינת צאן, גבינה מלוחה או שמנת).
ומה לגבי חג שבועות? נזרוק את כל המסורת לפח?
הגישה הפרטית שלי אומרת, שמי שיודע שהוא רגיש, שיימנע לחלוטין.
מי שחושד, שיבדוק- ואם ירגיש הטבה, שיימנע.
כל השאר, שכנראה יש להם (ולי) כל מיני תופעות (שכנראה נובעות מזה), אבל שאינם עושים את ההקשר, או מעדיפים להעלים עין (קצת כמוני....), לכו על כלל האצבע המנחה אותי, לפחות, בכל דבר.
הכלל הזה נקרא מידתיות.
לגוף שלנו יש מערכות שיודעות לסלק החוצה זבל.
חשוב רק לא להעמיס עליהן יותר מידי, אחרת הן לא יעמדו במשימה, ואז נתחיל לראות כל מיני מחלות.
אז אם אתם ממש חובבי חלב וגבינות, תאכלו קצת, מידי פעם, לא כול יום, ולא לבסס על זה את כול הארוחה.
צפו בסירטון, תחליטו אתם מה אתם עושים עם המידע הזה, ותיהנו מכול ביס.
בתיבת התגובות למטה אני מזמינה אתכם לכתוב מתכוני פשטידות שאין בהן מוצרי חלב.
אני אאסוף את המתכונים הטובים שלכם ואשלח באחד הפוסטים הבאים, כך שכולם יוכלו להנות מהם.
שבוע בריא וחמים לכולכם,
ורד
לבקשתך ורד:
השבמחקזו פשטידה ללא חלב
http://bit.ly/rtPihH
וגם בזו לא ממש חייבים את הפרמז'ן, אפשר להסתדר לגמרי בלעדיה
http://veredleb-nutrition.blogspot.com/2011/12/blog-post_04.html
מסכימה לגמרי שהכל עניין של מידה.
השבמחקושוב נהנית לקרוא את הבלוגים שלך.
רבקה