אלרגיות והומיאופתיה- מקרה לדוגמה

הפעם אני רוצה להכניס אתכם קצת אל מאחורי הקלעים, אל העבודה שלי בקליניקה.

ההומיאופתיה מתייחסת לאלרגיות באופן מאד שונה מזה של הרפואה המערבית.

היא אינה מסתפקת במתן תרופות שייקלו על הסימפטומים, אלא מנסה להיכנס לעומקם של דברים, ולהסתכל על הדברים בפרספקטיבה מאד רחבה. הוליסטית.

כדי להבין את הרעיון, אני מביאה הפעם מקרה מהקליניקה. דרך עיקרי הדברים שעלו בשיחת האיבחון, נסתכל יחד דרך זכוכית מגדלת, דרך עדשת המיקרוסקופ של ההומיאופת.

נתחיל מהסבר קצר:

אלרגיה היא תגובה לא צפויה ולא רצויה של מערכת החיסון לגורמים סביבתיים נורמאליים לחלוטין אשר רוב בני האדם חיים איתם בשלום וללא כל תופעות. אצל אנשים אלרגיים מתרחשת למעשה "תקלה" במערכת החיסון, אשר מגיבה ביתר כלפי חומרים שונים הנמצאים בסביבתינו.  

כלומר, גם אם נסלק את מה שמעורר את המערכת שלנו היום, הרי שלא טיפלנו בנושא תגובתיות היתר.

לכן, ההומיאופתיה מכוונת לטיפול בסיבות השורש, בתגובתיות היתר, ומנסה להבין מדוע האדם הגיע למצב שבו הגוף שלו מגיב ביתר?                                                                                                      

בשלב הזה אני מזמינה אתכם לחשוב האם אתם מכירים את נושא תגובתיות היתר גם מתחומים אחרים בחיים שלכם, לאו דווקא מבחינה פיסית? האם אתם יכולים להגיד שבאופן כללי שאתם מגיבים ביתר?

ועכשיו למקרה. אני כותבת רק את עיקרי הדברים, ואדגיש את המקומות שמצביעים על תגובתיות יתר. שימו לב, שהמילים שבהם מסופר המקרה הן המילים של המטופלת עצמה, כפי שהיא ניסחה את הדברים.

מדובר באשה שהגיעה בגלל עיטושים שיכולים להמשך יום שלם, נזלת שקופה צורבת, אשר לפעמים מתפשטת לנולזים באוזניים.

עשן סיגריות, ריח של בשמים או נרות וגם מזגנים, מאד מחמירים את מצבה.

בבדיקה של אלרגולוג לא נמצא כלום, וגם תרופות טבעיות שונות שניסתה לקחת לא הועילו.

היא הפסיקה לאכול מוצרי חלב, וגם זה לא הועיל.

לשאלה, מה קרה בזמן שלפני ההתפרצות-

היא סיפרה, שסבתא שלה נפטרה כחודש לפני שזה התחיל. זה היה מאד קשה בשבילה, והסבתא מאד חסרה לה.

עוד היא סיפרה, שהיא מאד קרובה לאבא שלה, ושהיא לוקחת עליו אחריות בכל מובן. לוקחת ללב דברים שאומרים עליו, והרצון שלה לסדר לו את החיים הולך איתה כל הזמן.

בשנתיים האחרונות הדברים לא הסתדרו לה כמו שרצתה, וזה מאד הלחיץ אותה.

המוות של סבתא היה מכה מאד חזקה. היא פחדה על העתיד של אבא שלה, ומה שיהיה איתו. הראש שלה כל הזמן היה עסוק במחשבות- מה יהיה, איך זה ייגמר...

היא מספרת שבאופן כללי אינה אובר- אופטימית.

לדבריה היא קלסטרופובית, וחסר לה אויר במקומות סגורים.

קשה לה בטיסות, בהן היא מרגישה שכואבות לה העצמות. היא חייבת לקום, לזוז, להסתובב, ומרגישה שהיא משתגעת. הצפיפות במטוס משגעת אותה. כנ"ל המחשבה שהיא לא יכולה לרדת מהמטוס מתי שהיא רוצה.

אוהבת חיות קשה.

הכול אצלה זה או שחור או לבן. היא מנסה לסגל גישה יותר חיובית, אבל זה לא בא לה בטבעיות.

כשהייתה בצבא, התנפחו לה הבלוטות בצוואר, ככה "יפה". ממש כמו שק. זה נמשך חודש וחצי לפחות.

בכל יום היא שותה לפחות שבע כוסות קפה.

נותנת שתן המון פעמים ביום.

היו לה מיגרנות, שהיו מלוות בהקאות קשות. כשהיא מקיאה היא נלחצת מהבחילה, ומפחדת שלא תנשום. לדבריה, היא יוצאת מגדרה כשמקיאה.

מבחינת חלומות- כשהייתה צעירה היו לה סיוטים מאד גדולים על נחשים והרבה חלומות על רדיפה.

אפשר לראות בסיפור הזה, שכמעט כל דבר שהיא מספרת הוא "וואו". הכל בגדול:

המילים שבהן היא משתמשת: שחור או לבן, אובר-אופטימית, הסיפור על מערכת היחסים עם אבא שלה.

התחושות שלה: הלחץ במטוס, ההרגשה כשהיא מקיאה, העוצמה בחלומות, ההתנפחות בצוואר, הקפה, השתן.

הכל ב over.

המקרה הזה הוא דוגמה אחת לאיך ההומיאופתיה מחברת את האלרגיה, שהיא תגובתיות יתר, לכל שאר הסיפור של המטופל, ששוזר בתוכו תגובתיות יתר ברמות נוספות של חייו של האדם.

זוהי ההסתכלות ההוליסטית, העמוקה והשלמה, וההומיאופתיה מטפלת בסיפור השלם, ולא רק בהסרת הסימפטום.

סיפורי מקרים נוספים, בפעם הבאה.

בינתיים, אתם מוזמנים להשאיר תגובות, לשאול שאלות, ללחוץ "לייק" ולשתף.

שלכם,

ורד.