חשבתם שנפטרתם מזה, מה?

חודשיים של שקט ועדנה הסתיימו להם זה לא מכבר.

לכל מי שהיה באופוריה, ששכח, שהדחיק- המציאות טופחת עכשיו על פניו.

חשבתם שנפטרתם מזה, מה? סיפרתם לכל מי שמכיר אתכם שדווקא עכשיו הכל בסדר. שיש הקלה, ואתם מרגישים טוב...

שכחתם, מה? שכחתם שכל שנה זה חוזר?! שכחתם שאי אפשר לטאטא את זה מתחת לשטיח, וגם אם יש לכם הפוגה של כמה שבועות, זה יחזור עם השרב הראשון?! עם משב הרוח המלא אבק וחלקיקים?! הדחקתם את זה, מה?!

לא יעזור לכם. האלרגיה שלכם כאן. היא כאן ועכשיו, במלוא עוצמתה, כמו כל שנה בסתיו. כמו כל שנה באביב. לא תוכלו לברוח מזה.

אתם יכולים עכשיו לרוץ לרופא, ולחזור לקחת את כול מערך התרופות שאתם מכירים, שממילא לא ממש עוזרים לכם. אתם יכולים לחתום קבע על כול סוגי הטישיו שקיימים בסופר פארם. אתם יכולים גם לחזור לקטר.

לא יעזור לכם. כי אם לא תטפלו באלרגיה שלכם מהשורש, היא תמשיך לרדוף אתכם. להציק, לדגדג באף, לשרוף בעיניים, למצמץ, לעלף, לעצבן. לגרום לכם לאי נוחות, לאי שקט.

אז מה שאתם רוצים. תבחרו. להתעלם ולסבול, או לקחת החלטה ולנסות להתגבר על זה, לטפל בזה מהשורש?

אני יכולה רק להציע. הבחירה- אצלכם.

אני מציעה לכם שתי הצעות, שלא תוכלו לסרב להן. אם תרצו, כמובן. אני לא אכריח אף אחד מכם לעשות שינוי ולהחליט שהגיע הזמן להרגיש יותר טוב...

שתי ההצעות שלי לא יעלו לכם אפילו לא אגורה אחת. הכי גרוע שיקרה לכם אם תיקחו אותן- זה שהן עלולות, או עשויות, באמת לשפר את מצבכם. איך שאתם רוצים.

הראשונה- זה להוריד את המדריך החינמי שלי, שמספר את הסיפור האישי של עם אלרגיות, ואשר יחשוף אתכם לאפשרות המדהימה והעוצמתית להשתמש בהומיאופתיה קלאסית ככלי ריפויי לאלרגיות שלכם.

זה ממש כאן, בקישור הבא:

גלה את הדרך לחיים בלי אלרגיות

השנייה, זה להצטרף אליי ביום חמישי, ה- 10.11, לשיחה אינטרנטית מרתקת, שבה אני מארחת את ג'וד וילדר, נטורופתית מהמעלה הראשונה ומטפלת בצמחי מרפא. ג'וד ואני נסביר את הגישה הטבעית לטיפול באלרגיות, ונענה על כול השאלות שלכם בשידור חי.

כל הפרטים על הוובינר- בפוסט הבא.

יש למה לחכות!!!

להשתמע,

ורד.

הבריאות היא יותר מהעדר החולי

לכינוי "חג החירות" זכה חג הפסח, אבל האמת היא, שהחירות האמיתית קשורה דווקא לחג הסוכות.

במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר ישבו בני ישראל במבנים ארעיים וניידים, הלא הן הסוכות.

המילה 'סוכה' לקוחה מן המקום הראשון בו חנו בני ישראל בצאתם ממצרים, אשר נקרא "סוכות". "ויסעו בני ישראל מרעמסס, ויחנו בסוכות" (במדבר ל"ג, 6).

סוכה היא ניגוד מוחלט לעיר בצורה. הגרים בעיר בצורה חיים בפחד מתמיד מפני פלישה של אויב, והם זקוקים לחומות וקירות חיצוניים כדי לקבל את תחושת הביטחון שלא ניתן לשרוד בלעדיה.

הסוכה, לעומת זאת, מבטאת הרגשה פנימית של ביטחון וחירות. מי שיושב בסוכה, אינו ירא משודדים ואויבים. אמנם קיימת סכנה אמיתית ואובייקטיבית למי שגר בסוכה, אבל למרות זאת הוא מרשה לעצמו לנדוד ממקום למקום כשהוא חשוף לחלוטין, משום שבפנים הוא חש בטוח לגמרי.

סוכות הייתה התחנה הראשונה שבה בני ישראל הרגישו מהי חירות, לאחר ארבע מאות שנה של עבדות.

חג הסוכות חל בעונת הסתיו. כל שנה אנחנו עמלים על הכנת קישוטים, יושבים עם הילדים, גוזרים, משדכים, מדביקים. ואז בא הגשם, ומקבצ'ץ את הכול.

לא יכלו לקבוע את החג הזה לאביב, כשכבר נהיה נעים בחוץ ואין יותר גשם?

אז האמת היא שלא.

יש לישיבה בסוכה דווקא בעונה הזו משמעות רבה. 

השהייה בסוכה כשכבר קריר ורטוב בחוץ באה להזכיר לנו, שלא בקלות בא להם, לבני ישראל, החופש הזה. היה שם מסע ארוך, סבוך ומייגע, והיה צורך בדור שלם שיתחלף, כדי לקנות אותו.

יש בה, בישיבה בסוכה, ביטוי לחופש, עם נימה מסויימת של אי נוחות, כדי שלא נשכח כמה מאתגר להגיע למצב הזה, של ביטחון פנימי.

גם אנחנו, כדי להגיע לביטחון פנימי, לחופש פנימי, נדרשים לעמוד בדרך בפני אתגרים רבים, מחסומים, קירות. לעבור פעמים רבות בורות ומהמורות, שיכולים להראות לנו בהתחלה כבלתי אפשריים.

בכותרת הבלוג שלי כתוב המשפט:

הבריאות היא יותר מאשר העדר החולי, בריאות היא חופש.

הבריאות היא יותר מאשר העדר החולי. ברפואה המערבית, אם יש לילד חום, או דלקת גרון, קוראים לזה 'מחלה', והטיפול הנדרש הוא לסלק אותה באופן מיידי.

ההומיאופתיה מסתכלת על היכולת להעלות חום או לפתח דלקת דווקא כעל מצב שמצביע על בריאות. על כך שלגוף יש יכולת להלחם בווירוס הפולש, או בחיידק, או להסתגל למצב הסביבתי החדש שבו נמצא הילד או האדם הבוגר.

באותו אופן, דווקא ילדים שלעולם אינם חולים, לעולם אינם מעלים חום, דווקא הם אלה שמדאיגים את ההומיאופת. דווקא העדר החולי עלול להצביע על כוח חיות חלש... הרי לא ייתכן שילדים אלה אינם פוגשים בחייהם גורמים מחלישים... איך זה שהם אינם מעלים חום, או מפתחים דלקת, או פריחה, או משהו?

 (לקריאה על כוח החיות מומלץ להכנס לפוסט הבא   כוח החיות והיכולת להתגבר על מחלות).

כשהילד בריא וכוח החיות שלו חזק, כאשר האדם הבוגר בריא וכוח החיות שלו חזק, הרי שאז יש לו יכולת להתמודד עם כל מה שיבוא. זוהי הבריאות האמיתית. זהו החופש המוחלט. 

באופן הכי סימבולי ומרגש שיכול להיות, גלעד שליט מגיע הביתה בחג הזה. חג סוכות. חג המבטא את החופש הפנימי, הביטחון והחירות. סוף סוף, אחרי יותר מחמש שנים של חושך, אי וודאות ופחד- כל מה שיש בהעדר החופש, הוא יחזור הביתה, למקום שכל כך רוצה לתת לו את כל מה שהוא צריך, ולעטוף אותו בחום אנושי, קירבה ואהבה.

אני מאחלת לו, וגם לנו,  שתמצא בתוכנו  תחושת החופש במהרה, ושולחת לו, למשפחתו ולאמא שלו חיבוק גדול ומתרגש.

מה זה השטויות האלה- הומיאופתיה?

 אני לא אדם דתי. גם לא מסורתי. לא שומרת שבת, וגם לא מקפידה מי יודע מה על כשרות.

אני מגדירה את עצמי כ"חילונית מאמינה". זה לא שאני חושבת שאלוהים ברא את כל מה שיש פה בשישה ימים ושהמפץ הגדול כלל לא התרחש.

כאמא לילדים, שכבר התנפצו אצלה במטבח יותר מכוס או צלחת אחת, אני יודעת, שמטבעם של דברים, שכשהם מתנפצים, הם עושים רעש גדול, לכלוך, והמון המון בלגן. לא כל שכן שני גרמי שמיים אדירים שנתקלו זה בזה, או איך שזה לא התרחש. מה שבטוח זה, שהיה פה בלגן לא נורמלי... מים, ושמים, וחושך על פני תהום...

ואיכשהו, נעשה פה סדר מופתי.

תסתכלו על גוף האדם, ה"מכונה שלא תיאמן". מכונה שנוצרת מתא אחד בודד, שהולך ומתחלק למאות אלפי, מיליוני תאים, שלכל אחד מהם יש מקום ברור מאד ומוגדר מאד, ותפקיד ברור מאד ומוגדר מאד, וכל תא ותא יודע בדיוק לאן הוא צריך ללכת, ומה לעשות ומתי, עד רמת דיוק כזו, שהשיבוש הכי קטן גורם לנזק עצום, שאפילו אנחנו: הגדולים, החכמים, הטכנולוגיים המתקדמים, אפילו אנחנו, הרבה פעמים לא יודעים איך לתקן.

החוקיות הברורה והאמונה, שכל המתרחש ביקום הוא בעל כללים ברורים ואינו מתנהל במקריות עומדת גם בבסיסו של המדע המודרני. (שהרי אין טעם לחקור דבר מה שמשתנה כל הזמן באקראיות מוחלטת).

מצד שני, המדע מוגבל לעסוק רק בדברים שמהם ניתן לקבל עדות מוחשית וגבולותיו של המדע נקבעים על-פי רמת הטכנולוגיה שבידנו. ישנם דברים שיישארו תמיד מחוץ לגבולות האלה ומחוץ להישג ידו של המדע.

האם כל הסדר הזה הוא מקרי לחלוטין? אבולוציה סטטיסטית? או שיש איזה כוח עליון, אנרגיית על, שיודעת להניח את הדברים בדיוק במקומם?

אני עוסקת בהומיאופתיה, שהמקטרגים עליה אומרים, שהיא אינה אלא בליל של שטויות, משום שלא ניתן להוכיח דבר וחצי דבר ממנה במעבדה.

ובכן, זה נכון.

באמת אי אפשר להכניס את ההומיאופתיה למעבדה ולהוכיח משהו ממנה שם.

למעבדה אפשר להכניס חומרים. תאים. למדוד כמויות, למדוד משקלים. להתחקות אחרי תהליכים ביו-כימיים.

אבל ההומיאופתיה לא עובדת באף אחד מהמישורים האלה. היא לא עובדת על התאים, ולא גורמת לשום תהליך ביו-כימי כזה או אחר להתרחש.

היא עובדת ברמות האלה, שאותן יותר קשה לנו להבין, כי אנחנו לא יכולים לראות או להריח, ואפילו לא למדוד או לכמת.

הכוח העצום שלה הוא בהמרצת כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף. בהמרצת אנרגיית החיים. מותר כבר להגיד את המילה הזו, 'אנרגיה'?

אני מאמינה שמישהו, או משהו, עושה סדר בכל הבלגן, ושיש איזון בין כל החלקים- שמרכיבים את הכדור הזה לשלם אחד גדול ובין כול החלקים שמרכיבים אותנו, כל אחד ואחד מאיתנו, לאדם אחד שלם.

ביישוב קטן כמו זה שבו אני גרה, בתי הכנסת מאד קרובים זה לזה. וכשאתה עומד במפגש רחובות, אתה יכול לשמוע את הקולות והשירה עולים מכל הכיוונים. ובאמת, לא צריך להיות אדם דתי, כדי שהקולות יחדרו אליך ואפילו ירגשו אותך.     

לא מעט מהתפילה אני לא מבינה,  אבל ישנם משפטים מסויימים, שכל פעם מחדש מהממים אותי בחוכמתה של היהדות, שחובקת בתוכה את כל חוכמת העולם כולו.

מתוך הטקסט של אתמול- אני מאחלת לכם ולי

שיתבטלו מעלינו גזירות קשות ומחשבות שונאינו,

שימחלו לנו כל עוונותינו

שנחתם לחיים טובים של חן, וחסד ורחמים

וכדי שלא נשב פסיביים ונחכה שכל זה יקרה-

ננצור לשונינו מרע ושפתינו מדבר מרמה,

ונזכור שסוף מעשה במחשבה תחילה.

איך לעזור לילדים בתקופה של מעברים ושינויים- וובינר מרתק וחד פעמי שבו אני מארחת את שרון קסטן שפירא

שלום לכולכם,

תחת "חובת ההתחדשות" לקראת השנה החדשה, ומתוך רצון עז לחדש לכם, ולהביא לכם תכנים מעניינים,

שיביאו לכם תועלת רבה אני מאד מאד מתרגשת להזמין אתכם לוובינר הראשון שלי!!!

הנושא, אין לי ספק, יעניין כל הורה לילדים צעירים, בגילאי גן ובית ספר.

פה אני גם זקוקה לעזרתכם.

מדובר באמת בתוכן איכותי ומרתק, ובהזדמנות חד פעמית, כיוון שהוובינר יועבר בשידור חי! אעריך מאד אם תעביר מייל זה הלאה, להורים נוספים שיש להם ילדים בגילאים הרלוונטים, כדי שיצטרפו אלינו גם הם לשיחה מרתקת זו.

אתם מוזמנים גם לעשות שיתוף לפייסבוק שלכם.


נושא הוובינר:



איך לעזור לילד להסתגל לשינויים משמעותיים בלי התפרצויות זעם ובכי, בלי מחלות, ובלי התנהגות קיצונית.



בזמנים של מעברים ושינויים כשהכל יוצא מאיזון, נפגמת השיגרה ויש חוסר וודאות בבית ובראש.

אנחנו חשים מבולבלים, מהססים ולא בטוחים. הילדים מרגישים וחווים את המצב הזה בעוצמות אפילו גבוהות יותר,

וגם הם מתבלבלים, ומתקשים לנהל סדר יום ברור.

במצב כזה נוכל לראות אצלם התנהגויות קיצוניות כמו התקפי בכי או זעם, קשיים בשינה, ותלות מועצמת במבוגרים שבסביבתם עד כדי מחלות חום ואחרות.



איך בכל זאת נוכל אנחנו ההורים, לשמור על יציבות, ביטחון ובריאות בתקופה מאתגרת זו?

בוובינר מרתק וחד פעמי נדבר אנכי, ורד טילן, הומיאופתית קלאסית, מומחית ברפואה טבעית לילדים,

ושרון קסטן שפירא play therapist, מומחית לטיפול רגשי בילדים בשילוב הדרכת הורים

על:

·        מה מגדיר מעברים ושינויים בחייו של ילד?
·        מהם שלושת הפרמטרים העיקריים שיש להביא בחשבון כמשפיעים ביותר על הילד בהסתגלות     למעבר?
·        האם וכיצד מעבר משפיע על הילד מבחינה בריאותית?
·        איך נזהה מתי הילד זקוק לעזרתינו?
·        מהם הסממנים או הרמזים שיכולים לעזור לנו כהורים בזיהוי הקושי של הילד?
·        איך אנחנו כהורים יכולים להשפיע ולעזור לילד להתמודד ביתר קלות עם המעבר?

הוובינר יועבר בשידור חי.

ההשתתפות בו אינה כרוכה בתשלום (!)

כל שעליכם לעשות הוא להירשם בקישור הבא, ומייד תקבלו לתיבת המייל קישור נוסף עם גישה ישירה להרצאה.

הנה הקישור לרישום לוובינר:

http://homeopathy.mypages.co.il/pages/3418

מתי כל זה קורה?

ביום שני, ה-3.10.11 בשעה 21:00

איפה?

אצלכם בבית, במקום שהכי נוח לכם, עם או בלי כוס קפה.

כמה זה עולה?

אדגיש שוב, ההשתתפות בוובינר הינה ללא תשלום!

הנה שוב הקישור:

http://homeopathy.mypages.co.il/pages/3418


להשתמע,

ורד 

שנה טובה לכולכם. כל שנבקש- לו יהי!

אני כותבת את הפוסט של היום בהרגשה חגיגית. תחילתה של שנה חדשה הוא משהו מיוחד. אתה לא צריך להיות ילד בגן כדי להרגיש את ההתרגשות הזו, של משהו חדש. זה פשוט נמצא באויר ובכל מקום.

למשל, בחנות הנעליים השבוע הייתה אמא שקנתה לילדות שלה נעליים חגיגיות לחג, וגם אנחנו, בבית- בודקים בארונות שלכולם יש משהו חגיגי מספיק ללבוש בערב החג או שאולי צריך לקנות משהו חדש. 

התחלה חדשה טומנת בחובה ים של רגשות ותחושות.

אתה אמנם כבר כל כולך בתוך ההתרגשות החדשה, אך עדיין אתה יכול לחוש שאריות מרירות של מה שהיה קודם ונגמר, ובאותה העת לחוש גם את טעמה המתקתק של ההתרגשות לקראת הבאות.

זה כמו להגיע ביום הראשון למקום עבודה חדש, כשאתה לא מכיר אף אחד, נבוך, מהסס, ויחד עם זאת מלא ציפייה, התרגשות ותקוות חדשות.

את אותה תחושה בדיוק מרגיש ילד שנכנס בפעם הראשונה לגן חדש, לחדר או לכיתה שמלאה בילדים חדשים שהוא עדיין לא מכיר.

ערב רב של רגשות. בלבול, מועקה, שמחה, התרגשות, ציפייה, געגוע. הכל שם. באחד הפוסטים הקודמים שלי דיברתי על איך מעברים מהסוג הזה יכולים להשפיע על הבריאות שלנו ושל ילדינו. למי שלא קרא, מומלץ להיכנס לקישור הבא, לקרוא, וגם להגיב.

http://veredtilanblog.blogspot.com/2011/09/blog-post.html

עבורי, ראש השנה מייצג את כל מה שיש בהתחלה חדשה. ראש השנה הוא חג משאלות הלב. ראש השנה הוא חג התקווה.  

ראש השנה הוא הזדמנות לכל אחד ואחת לבדוק את מעשיו, את חייו,
ולחשוב- מה טוב לי בחיים שלי, על מה אני מוקיר תודה, ואת מה הייתי רוצה לשנות ולשפר.

זיכרו תמיד, שהכוח ליצור את החיים שהייתם רוצים שיהיו לכם נמצא אך ורק אצלכם! ולעולם תקבלו את מה שאתם חושבים ומאמינים בו.

אם אתם חיים למשל בתחושה, שהכול אצלכם הולך קשה, תת המודע שלכם מבין שאצלכם הכול הולך קשה, וזה מה שתמשיכו לפגוש שוב ושוב. כוח החיות יכוון אתכם שוב ושוב לסיטואציות שיאמתו את התחושה הפנימית הזו, ואכן, תמיד הכול יילך לכם קשה.

אם מישהי חיה בתחושה שכול הגברים הטובים תפוסים, או שלא הולך לה בזוגיות, זה מה שתת המודע שלה יבין, ולעולם היא תפגוש מערכות יחסים שהן אכן בלתי אפשריות עבורה, והיא תחזור ותתאהב ב"מה שאי אפשר" (מכירים את השיר ההוא של יהודית רביץ?).

אנחנו לא יכולים לחיות בפער בין מה שאנחנו חושבים ומאמינים בו, לבין מה שנפגוש. לעולם יכוון אותנו כוח החיות לסיטואציות שיאמתו את מה שאנחנו מאמינים שהוא הדבר הנכון והאמיתי.

כאשר תשמע ברבים תקיעת השופר, יהיה זה זמן להתבוננות פנימה- מה יש לי? על מה אני מוקיר תודה? מה הייתי רוצה לשנות? וזה יהיה זמן מעולה לקבלת ההחלטה- שאני מתחיל שינוי, שאני רוצה ויכול אחרת, שהכול תלוי בי, ואני יכול להפוך את חיי לנס של משמעות ושמחה.

שתהיה השנה הבאה עלינו לטובה, מתוקה כדבש.

שיישאו עצינו פריים ושדותינו ירוו מים.       

שיהמה ביתנו אדם, ויהא צעדנו איתן.

שתחל שנה וברכותיה.

והרי חידה- מה בין מטוס, תפוח ו-40?

אומרים שלעולם אל לך לשאול אישה בת כמה היא. לי אין בעיה ששואלים אותי בת כמה אני. למעשה, אני אומרת בת כמה אני גם בלי שישאלו אותי.

אתמול מלאו לי 40! כן כן. 40! איזה גיל זה 40, אה? תמיד פחדתי מהיום הזה, שאהיה בת 40. תמיד זה היה נראה לי גדול כזה, מבוגר... עכשיו, כולם אומרים ש-40 זה ה-30 החדש. מה אני אגיד לכם? זה נכון שנשים בנות 40 עדיין מאד מקפידות להיראות בנות 30. זה גם נכון שאנחנו עדיין מעיזות ללדת בגיל הזה, לפתח קריירה, לעשות שינוי בקריירה, ללכת ללמוד משהו חדש. אז אולי זה נכון. אבל בכל זאת. 40 שנה שאני כבר מסתובבת על הכדור הזה! 40 שנה!

ואתם יודעים מה? 40 זה בכלל לא כמו 30. 40,  זה לא סתם גיל. יש לו, למספר הזה,  משמעות מאד עמוקה.

ביהדות, המספר 40 מופיע פעמים רבות בהקשר של תהליך הבשלה, של השלמת תהליך:

v    משה עלה להר סיני לארבעים יום וארבעים לילה "ויבא משה בתוך הענן, ויעל אל ההר. ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה" (שמות כד')- עד שאלוהים החליט שהוא והעם מוכנים ובשלים כבר לקבל את התורה

v    נוח ישב בתיבה שלו ארבעים יום וארבעים לילה "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" (בראשית פרק ז')- עד שהקדוש ברוך הוא הצליח לעשות פה חזרה קצת סדר

v    גוליית חיכה לעימות 40 יום "וייגש הפלשתי השכם והערב ויתייצב ארבעים יום" (שמואל א פרק יז')- עד שבא דויד וקלע לו בול בפוני

v    בתקופת השופטים כתוב שלוש פעמים "ותשקוט הארץ ארבעים שנה"

v    משה הוביל את בני ישראל במדבר ארבעים שנה- עד שהגיע דור שהיה משוחרר מנטלית מהעבדות והיה בשל לחיי עצמאות ולקיחת אחריות

v    ארבעים שבועות לוקח להשלים היריון (40 לחלק ל-4 שבועות שיש בחודש= חודשים10. אז למה תמיד אומרים לנו שהיריון זה תשעה חודשים???)

v    ארבעים ימי תשובה מראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים- עד שהאדם מסיים את תהליך החפירה הפנימי.

אני חושבת שהבנתם את הפרינציפ, וגם השתכנעתם, שה-40 הזה זה לא צחוק, ויש פה עניין רציני, ואני שואלת, איך זה קרה לי? או נכון יותר- מתי זה קרה, שנהייתי בת 40? בהרבה מאד מובנים, בפנים זה מרגיש לי כמו 16, או 24, ואני מסתכלת על עצמי, ולא מאמינה שזו אני.

מצד שני, אני יכולה בקלות להתחבר גם למקום של השלמת תהליך, של הבשלה. אני נמצאת בתהליך התפתחותי מאד משמעותי ועמוק, מבינה ברמה העמוקה ביותר את המקום שאני עומדת בו היום, יודעת מי אני, במה אני מאמינה, ומה אני רוצה להמשך, ומסוגלת להביא מזה גם לאחרים, לטפל ולסייע, להדריך ולתמוך.

אז בלי להתבלבל, לקחתי את החגיגה הזו צעד אחד קדימה, ונסעתי לי לא פחות ולא יותר- לעיר הגדולה.

לא, לא לתל אביב. לעיר ה- גדולה. לניו יורק.

כן כן, ממש עכשיו אני פה, נוגסת ב"תפוח הגדול" בתאוות חיים אין סופית.

ובמסגרת החגיגה הפרטית שלי, אני מאחלת לכולכם, ובעקר לכולכן- שתהנו מעצמכן, שתפרגנו לעצמכן, שתאהבו את עצמכן, וגם את כל מי שנמצא סביבכן. זה יחזור אליכן במנות גדושות. מבטיחה!

איך משפיעים מעברים כמו כניסה לכיתה א' או לגן חדש על בריאות הילדים?

החופש הגדול. עשרה חודשים אני מחכה לו- כול שנה מחדש. בדיוק כמו אז, כשהייתי ילדה בעצמי.

אין השכמות, אין לחץ של בוקר, אין הסעות, אין חוגים, אין רכישות אין סופיות של השלמות ציוד, אין הקפצות מ/אל חברות. זו הורדה לא של הילוך אחד, אלא מעבר ל parking. יש משהו בשקט הזה, שעושה לי כול שנה מחדש רצון שככה זה יהיה כול הזמן. שלא תחשבו חלילה שגן עדן זה פה. אנחנו לא איזו משפחה אידילית שבה הכול וורוד. גם אצלנו יש ימים של עצבים, מריבות אין סופיות וצעקות. אבל בואו נודה על האמת- גם בימי בית ספר יש את זה...

החופש הזה בא אל קיצו, ואנחנו חוזרים לשגרת אטרף יום-יומית.

ו- (!) הילדה הקטנה שלי עלתה ביום חמישי לכתה א'.

זה החזיר אותי באחת לתמונות שחקוקות אצלי בראש מהזמן ההוא, שבו הייתי אני בדיוק כמוה.  אני זוכרת את עצמי יושבת וצובעת בצבע פנדה וורוד את האות ו' (האות הראשונה בשם שלי והאות הראשונה במילה 'ורוד'), ומצרפת אותה לאותיות של ילדים אחרים לכתובת "שלום כתה א' ".

לכל אחד בוודאי חקוקה בראש לפחות תמונה אחת מאז, מכתה א' והעובדה הזו מרמזת על גודלו והשפעתו של המאורע על חיינו.

כשאנחנו חווים חוויות חזקות, בין אם הן חיוביות ובין אם הן שליליות, המפגש עם החוויה מטלטל את נפשנו הרגילה בשיגרה. אנחנו יוצאים מהשיגרה, חווים משהו חדש, עוברים משהו אחר ממה שאנחנו מורגלים בו ביום יום.

כשילד נכנס למסגרת חדשה, כוח החיות שלו צריך לעשות כל מיני פעולות, כדי שהטלטלה הזו לא תייצר מחלה. במילה 'מחלה', אני לא מתכוונת למצב שבו החום עולה, או שיש דלקת באוזן או בגרון, וגם לא לשום הדבקות בווירוס כזה או חזר. אלה אינם אלא סימפטומים בלבד, ואינם המחלה האמיתית. מחלה אמיתית היא מצב, שבו כוח החיות של הילד חלש, ואין לו יכולת להתגבר על ווירוסים, חיידקים או כניסה לכתה א'.

ילדים בדרך כלל חולים יותר בתחילת שנה, וזה מסתדר בהמשך השנה, למרות שוירוסים וחיידקים יש בגן ובכיתה כול השנה.              פה טמון ה"סוד".

הסיבה לזה שהם חולים יותר בתחילת השנה היא השינוי, הטלטלה אותה הזכרתי קודם. הטלטלה הזו מציבה את כוח החיות מול מציאות חדשה, משתנה, שיש ללמוד אותה, להתרגל ולהסתגל אליה.

הדבר החשוב ביותר שאנחנו ההורים צריכים להבין הוא, שכשיש לילד חום,

או שהתפתחה דלקת, זה אומר שהגוף שלו מנסה להסתגל למצב חדש, או להתגבר על שינוי משמעותי שהתרחש. אין מדובר במחלה, אלא בעבודה פנימית שהגוף עושה, כדי לשמור על הילד שלנו במצב של בריאות תקינה. ואם זו הדרך של הגוף לעזור לעצמו, הכי טוב שלא נתערב, שלא נפריע לו, ושנאפשר לו לעשות את העבודה. אנחנו נתערב רק במידה וכוח החיות לא מצליח לעשות את העבודה בעצמו.

מניסיוני אני יכולה לומר, שפרט למקרים מאד קיצוניים, רוב הילדים חזקים מספיק כדי להתגבר לבד, גם אם מדובר ביומיים- שלושה של אי נוחות והרגשה לא טובה.

אם יש צורך להתערב ולעזור לגוף להתמודד, אפשר לפנות להומיאופת קלאסי, שיתאים לילד רמדי (תרופה הומיאופתית) שמתאימה לו באופן אישי, אשר תמריץ את כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף. ואם גם זה לא עזר, אז נוכל לפנות לתרופות מערביות לצורך דיכוי הסימפטומים.

שתהיה שנה מוצלחת ובריאה לכם ולכל בית ישראל,

ורד