כשהייתי ילדה, תמיד
הייתי שומעת את אמא שלי אומרת, שאחי הרבה יותר "חולני" ממני. עליי היא
אמרה, שאני לא חולה בדרך כלל.
לא נדבקתי במחלות
ילדים (באבעבועות נדבקתי מהילדה שלי, כשהייתי בת 32), ושלכל החברות שלי הייתה
אדמת, אני לא נדבקתי.
גם בחורף, כשהייתי
חולה בסוג של שפעת, זה תמיד היה בלי חום.
לא הייתי מעלה חום אף
פעם. וגם אם כן, זה לא היה עובר את ה 37.5
זה כמובן היה מאד
מאריך את מספר הימים שהייתי נשארת בבית בכל פעם, אבל חום לא היה לי.
אני זוכרת את אמא שלי
שמה יד על המצח שלי, ואומרת כל פעם מחדש "את לא עושה חום".
לעומתי, אחי נדבק בכל
מחלות הילדים, היה מפציץ עם חום, דלקות גרון (כולל ניתוח להסרת שקדים) וכאבי ראש.
ברקע הייתה לי איזו
נטייה אלרגית קלה, שהתבטאה בפריחה קלה שהופיעה אולי פעם או פעמיים אחרי אכילת
אפרסקים.
היה הרבה "טפו
טפו טפו" סביב ה"לא עושה חום" שלי, אבל היום אני מבינה, שילד שאינו
מעלה חום, אינו מפתח איזו דלקת גרון או אוזניים פעם או פעמיים, בעצם, הוא לא ילד
בריא.
למעשה, הוא ילד שכוח
החיות שלו חלש עד כדי כך, שאין לו את הכוח הנדרש כדי להעלות חום.
העלאת חום דורשת השקעת
אנרגיה רבה מאד מהגוף.
דלקת, דורשת ניתוב כל
המשאבים לכיוונה: העלאת הדופק והזרמת כמויות גדולות של דם למקום, הסעת תאים
וחומרים ייעודיים, הזרמת נוזלים למקום.
הרי ילד שאינו מפתח
סימפטומים כאלה, אינו ילד שלא פוגש גורמים מחלישים. גם בסביבה שלו מסתובבים
ווירוסים וחיידקים וילדים אחרים חולים שהם נשאים של גורמי מחלה כאלה ואחרים.
אלא שהילד הזה, כוח
החיות שלו חלש, והוא אינו מצליח להלחם בגורמים האלה בצורה יעילה.
ואז, כמו שהיה אצלי,
צריכים להישאר בבית שבוע, ולא רק יום או
יומיים.
ואז, כמו שהיה אצלי,
כשפעם אחת מגיע משהו יותר חריף, כל המערכת נכנסת ל"שגעת", יוצאת משליטה,
והכל קורס.
כמו שקרה לי בגיל 13,
כאשר אכלתי שתי בננות, ופיתחתי תגובה אלרגית כל כך חריפה (שוק אנפילקטי), עד שהגעתי
לבית חולים תלויה בין חיים ומוות, והיה צורך לבצע בי טיפול החייאה.
בגוף שלנו יש היררכיה
של מערכות.
ישנן מערכות שהן יותר חיוניות ו"חשובות" וישנן כאלה שהן פחות
קריטיות.
מהחוץ פנימה,
ומלמטה למעלה.
כלומר, בהיררכיה, מחלה
בעור (כמו סבוריאה או פטרייה) היא פחות קריטית לחיים ממחלה בכליות או בריאות.
פגיעה ברגליים היא
פחות קריטית לחיים מפגיעה בראש.
ובאותו אופן, מחלה
בגוף היא נמוכה בהיררכיה על פני פגיעה בנפש או ברגש.
כאשר משהו בהרמוניה
הפנימית של הילד (או המבוגר) מתערער, כוח החיות "יקריב" מערכות בסדר
חשיבות הולך ועולה.
בהתחלה נראה פריחה
בטוסיק של התינוק, אחר כך נראה נזלות ושיעולים, ואחר כך נראה אולי אסתמה של
הריאות.
וכך החולי הולך
ומתפתח, הולך ומעמיק.
כאשר ילד נמצא במצב
של קושי רגשי גדול, אז לכאורה, כלפי חוץ, הוא נראה בריא, כי אין סממנים חיצוניים
של מחלות חום ודלקות, אבל בפועל, החולי שלו עמוק יותר מזה של ילד שמעלה חום ומחסיר
ימי לימודים בגלל זה.
אני מבקשת שתתנו רגע
את הדעת על מה שנעשה אצלכם בבית, אצל הילדים שלכם, ותכתבו לי-
על פי הדברים האלה -
מי מהילדים שלכם בריא יותר? הראשון? השני? אולי השלישי או הרביעי?
אשמח לשיתופים.
ורד
