חיידקים. אין לכם סיכוי לברוח מהם.

חיידקים. אין לכם סיכוי לברוח מהם.

זה היה משפט הפתיחה בכתבה ששודרה השבוע במגזין חדשות של מהדורת סוף השבוע. הם נמצאים סביבנו כל הזמן. בכל רגע נתון, ובכמויות שקשה לתפוס.

החיידקים נמצאים באוויר שאתם נושמים,

על הכסא שאתם יושבים עליו,

 במים שאתם שותים,

  על עכבר המחשב שאתם נוגעים בו עכשיו,

אבל אם יש מקום שהחיידקים אוהבים במיוחד, זה הגוף האנושי.

 

 

 

 

 

מיליארדים על גבי מיליארדים של חיידקים קוראים לגוף שלנו "בית". למעשה, יש בנו יותר תאים חיידקיים מאשר תאים אנושיים.

בחברה המערבית שבה אנחנו חיים התפתח הרגל, לפתור כל עניין עם תרופות וכל דלקת עם אנטיביוטיקה. ההרגל הזה גרם לכך שהחיידקים הלכו ופיתחו עמידות, הזנים הפכו ליותר ויותר אגרסיביים, ובכל שנה אנחנו רואים אחוזי תחלואה גבוהים יותר וקשים יותר.

 

 

מזמן שאנחנו כבר לא סומכים על הגוף שלנו, על מערכת החיסון של הילדים שלנו, על כוח החיות, שיידעו להלחם עבורינו ולהביא לריפוי, ואנחנו מחפשים פתרונות חיצוניים, מבקשים שמישהו אחר ייקח את האחריות, יעשה בשבילנו את העבודה.

לימדו אותנו לפחד, שיכנעו אותנו שדלקת האוזניים תסתבך, שהחום מסוכן, שהסטרפטוקוק יתיישב לנו על קרום הלב או על הכליות ויביא לקריסתן.

לימדו אותנו שעדיף תמיד לקחת תרופות כדי לקצר את משך המחלה, כדי להקל על הסבל, וכדי להבריא, כי אין דרך אחרת שזה יכול לקרות.

בחורף האחרון, ובעיקר אחרי המקרה הטרגי של גיא זיידן, שאלו אותי אמהות מה עושים? איך מתמודדים? איך נתגבר על הווירוסים הנוראיים?

הציבור חרד, דואג. הצליחו להכניס אותנו לפאניקה.

האנטיביוטיקה נחשבת לאחד הגילויים החשובים של המדע, אם לא החשוב שבהם. האדם, בהיותו ארוגנטי ובעל תחושת עליונות על הטבע, חשב שהוא יכול להלחם בטבע, להביס אותו, להכניעו. לגבור עליו.

אילו רק היה משכיל לראות, שבמקום להלחם עדיף לו להבין שהוא רק עוד אורגניזם אחד במערכת מורכבת יותר ממה שאי פעם יוכל להבין. ובמקום להלחם בטבע, עדיף לו להיות חלק ממנו.

חשבנו שאנחנו חכמים יותר, מתקדמים יותר. אבל בפועל, הטבע משיב מלחמה שערה, והוא מוביל עלינו בכמה מהלכים. למעשה, במשחק השחמט הזה, כבר עשו לנו "שח". אם לא נתעשת, ומהר, לא ירחק היום שיעשו לנו "מט".                 

ברמת המקרו- המשמעות רחוקת הטווח של חיידקים עמידים היא, שלא ירחק היום שבו אי אפשר יהיה לעשות שימוש בטיפולים רבים, שנחשבים למצילי חיים. אי אפשר יהיה לחבר אנשים למכונות הנשמה (כיוון שיהיו עליהן חיידקים עמידים), אי אפשר יהיה לעשות השתלות, אי אפשר יהיה לעשות שימוש בכל מערך הטיפול הנמרץ וכו' וכו'.

וברמת המיקרו- כל זיהום, כל דלקת, יילכו וייעשו  יותר ויותר מסכני חיים לכל אחד ואחת מאיתנו.

מאז תקופתו של סמואל האנמן, לפני 250 שנה, ההומיאופתיה הקלאסית אומרת את אותו הדבר (היא לא משתנה בעקבות "גילויים" שנחשבים למרעישים היום ומתגלים כהרסניים כעבור מספר עשורים) -

מה שיקבע מי יהיה חולה, באיזו תדירות, באיזו עוצמה והאם וכיצד ייצא מהמחלה הוא דבר אחד בלבד- כוחו של כוח החיות!

אדם, ילד, עם כוח חיות חזק, יתגבר על תחלואים, ווירוסים וחיידקים יותר בקלות, והסיכויים שלו הרבה יותר טובים, מאשר ילד שקיבל חיסונים, קיבל תרופות והסימפטומים שלו דוכאו שוב ושוב.

ועכשיו, אתם צריכים להחליט- לאיזו קבוצה אתם משתייכים?

לזו שתולה את יהבה בחברות התרופות?

או לזו שלוקחת אחריות, מבינה שלחום, לדלקת ולסבל הזמני יש משמעות עצומה בבניית כוחות הריפוי הטבעיים, ובונה לילדיה כוח חיות חזק?

ההומיאופתיה הקלאסית מכוונת בדיוק לאופציה של חיזוק כוחות הריפוי הטבעיים, של חיזוק כוח החיות, כך שתהיה לו היכולת, או לפחות הסיכוי הטוב יותר, להתגבר על תחלואים ולהתמודד עם גורמים מחלישים, שרק הולכים ומתחזקים סביבנו.

בברכת חיים חופשיים מתרופות,

ורד.

לקריאת הכתבה שפורסמה בכלכליסט לחצו כאן.

לצפייה בכתבה ששודרה במהדורת החדשות לחצו כאן.

 

מוזמנת לפגוש אותי ולשמוע איך לחזק את כוחות הריפוי של הילד שלך

הפעם פוסט לנשים בלבד.

בנים, נכון שדווקא בגלל זה בא לכם לקרוא J ?

 

ביום שישי הקרוב, ה 28.2  יתקיים בפרדס חנה-כרכור פסטיבל נשי סוחף.

יהיו בו דוכנים כמו שאנחנו אוהבות,

ומיגוון טיפולים שאפשר יהיה להתנסות בהם.

יהיו סדנאות שונות ומגוונות, והרצאות תוכן בנושאים שמעניינים את כולנו.
וכמובן - אוכל.

 

אני מתרגשת, כיוון שזו תהיה הפעם הראשונה שאשתתף ביריד כזה.

בעבר, נהגתי לחשוב, שאין מקום לשירות כמו שלי בירידי "מכירות", אבל עכשיו אני חושבת, שזו הזדמנות מצויינת לחשוף לקהל גדול וחדש את האפשרות הנהדרת של חיים חופשיים מתרופות.

לתת אפשרות לנשים ואמהות לגשת אליי לייעוץ ראשוני ללא תשלום, לשאול כל דבר בתחום של בריאות ילדים, הומיאופתיה וחיים ללא תרופות,

ולהבין כיצד ניתן להיעזר בי ובדרך הטיפול שאני מציעה כדי לפתור קשת רחבה מאד של בעיות, הן מהבחינה הפיסית והן מהבחינה ההתנהגותית והרגשית.

בשעה 11:30 תוכלו לפגוש אותי בסדנה שבה אדבר על חום בילדים, על חיזוק מערכת החיסון, על כוח החיות, על איך מנגנון הבריאות והחולי עובד ומה אנחנו, ההורים, יכולים לעשות כדי לבנות אצל הילדים כוח חיות חזק ואיתן, שיכול לעמוד מול גורמים מחלישים ולהתגבר עליהם.

 ובגלל שההשתתפות ביריד היא משהו יוצא דופן מבחינתי, אני רוצה גם לתת הטבה יוצאת דופן וחד פעמית למי שיבוא "לבקר" אותי בשולחן ההסברה שלי ויירשם אצלי.

מטופלים חדשים שייקבעו פגישה ויגיעו לאיבחון במהלך חודש מרץ ייהנו מפגישת מעקב ראשונה ללא תשלום!

זהו חיסכון של 320 שקל! ומי שמכיר אותי יודע ש"מבצע" מהסוג הזה הוא באמת חד פעמי!

 

פרטים על הפסטיבל וטופס הרשמה לפעילויות השונות (רובן ללא תשלום או בתשלום סמלי בלבד) תוכלו למצוא כאן.

 מחכה לכם ביום שישי.

להתראות,

ורד

מחשב מסלול מחדש

 רק לא מזמן הוצאתי פוסט על תחילת החופש הגדול, עזרה ראשונה והפעלות לילדים,

והנה- כהרף עין, עוד רגע- והוא חולף.

 הילדים תיכף חוזרים למסגרות המוכרות, או נכנסים למסגרת חדשה.

 שינויים ומעברים הם "מטלטלי כוח חיות".

 השינוי מביא איתו מצב של רגישות יתר פנימית, של צורך ב"קריאה מחודשת" של המצב,

הבנת המצב החדש.

 כמו ווייז, או ג'י פי אס.    

 כשאתה כותב בווייז כתובת מסויימת, הוא יודע להראות לך מראש את כל הנתיב. מה בא אחרי מה, איפה יש עיקול, לאן פונים, אפילו אם יש בדרך שוטר, תאונה או מכמונת מהירות.

 אבל מה קורה אם אתה פתאום טועה, או לוקח דרך אחרת?

 

פתאום רואים את הגלגל הזה של הטעינה מסתובב, שומעים איזה צליל, והוא "מחשב מסלול מחדש".
 

 

בדיוק אותו הדבר קורה גם אצל הילדים.

 

ישנה שיגרת חופש, או שיגרת מסגרת ידועה, או רוטינת חיים מסויימת,

ואז אנחנו שמים את הילד על נתיב חדש.

 גם אצלו, כמו בווייז, הגלגלים צריכים להבין מחדש לאן כל זה הולך.

ללמוד לקרוא את המפה מחדש.

 

וגם הוא "טוען" ו"משמיע צליל".

רק שאצלו זה ייראה בצורת פריחה "יישמע" בצורת חום, שלשול או דלקת.

 

הסימפטומים האלה הם "חישוב המסלול מחדש" של כוח החיות,

והם בעצם מעידים על בריאות....

 

לפני שנתיים עשיתי יחד עם חברה וקולגה-

שרון קסטן שפירא,

וובינר מאד מעניין בנושא.

 

שרון היא play therapist ומדריכת הורים מדהימה.

אני מאד אוהבת את אופן ההתייחסות שלה לדברים, את הפרשנות,

וגם את הרעיונות המאד פרקטיים והגיוניים שהיא מציעה לפתרון.

 

הגישה שלה מאד מאד מתחברת לגישה ההוליסטית שאני מאמינה בה.

 

הוובינר עסק בשינויים התנהגותיים ובריאותיים שמתרחשים אצל הילדים בעקבות כל מיני שינויים בחיים-

הולדת אח חדש,

גירושים,

כניסה לכיתה א',

מעבר מ"ילד צעיר" בגן ל"בוגר"

וכל שינוי אחר שילד יכול לחוות.

 

הבנו יחד מה זה בכלל שינוי, מה קורה לילד שנתון בתהליך של שינוי,

ובעקר דיברנו על איך אנחנו ההורים מזהים אם מדובר במצב שדורש התייחסות,

ואיך ניתן לעזור לילד להסתגל ביתר קלות.

 

לקראת תחילת השנה העליתי את הקלטת הוובינר לאתר שלי,

ואני מזמינה אתכם לשוב ולצפות בו.

 לצפייה בוובינר לחצו כאן

שתהיה לכולכם תחילת שנה מוצלחת וחופשייה מתרופות,

ורד.

מה עשיתי כשלילדה שלי עלה החום

אני לא מודדת חום עם מדחום, ולמען האמת, אני בכלל לא בטוחה שיש לי אחד תקין בבית, חוץ מאיזה מדחום כספית, שזרוק באיזו מגירה...

כשאני רוצה לדעת אם יש לילדות חום, אני פשוט נוגעת בהן. ואז הן יכולות להיות "חמימות", או "חמות כמו לביבה", או "בוערות". האמת היא, שלא ממש משנה לי אם זה 38.8, או 39.1 או 37.9  

מה שחשוב לי, זה איך הן נראות, איך הן  מרגישות. אני קוראת לזה " מדד השִימְחָמוֹמֶטֶר".

ככל שהן מרגישות יותר חמות, כך הן פחות עולצות, כשבמצב הכי חם הן בדרך כלל ישנות, וקמות מידי פעם לשירותים או לשתות.

במצב הזה, אני לא מצפה שיבקשו לאכול, ובדרך כלל גם לא יותר מידי מציעה, מתוך מחשבה, שכרגע, כל מה שהן צריכות זה נוזלים ושינה. האנרגיה צריכה להיות מתועלת לחיסול הגורם הפולש= הווירוס, ולא לעיכול (עיכול זו פעולה שדורשת השקעת אנרגיה אדירה. בגלל זה המון אנשים אחרי האוכל מרגישים שבא להם לישון, או לשכב ולנוח).

כמה ימים לפני תום שנת הלימודים הצטרפו אל כרמל, הבת הצעירה שלי, נזלת ושיעול ליחתי. התקררות כזו, שיש לילדים.

אחרי כמה ימים של נזלת, אפצ'יקים רועמים ורטובים ושיעול, היא הגיעה מבית הספר עם עיניים מבריקות ועור פנים חיוור. מה שאמהות מכנות "מבשלת משהו".

לקראת הערב עלה החום.

החום עולה תמיד לקראת הערב. איזה חכם הגוף. כאילו הוא יודע, ששעת השינה מתקרבת, ועכשיו אפשר לתת פול גז. להפעיל את המנוע על טורבו, ולתת עבודה משמעותית בכיוון של ריפוי.

למחרת היא לא הלכה לבית ספר. בשעות הראשונות של הבוקר היא דיברה והסתובבה בבית, אבל בהמשך הבוקר היה צורך להפעיל את ה pain killer והמרפא האלטרנטיבי האולטימטיבי= מכשיר הטלוויזיה.

הן לא צופות כאן הרבה בטלוויזיה, לא כי הן לא רוצות, אלא כי אמא מגבילה את הזמן שניתן לצפות בכל יום. אבל כשלא מרגישים טוב, או כשמשהו כואב- אין על המכשיר הזה. קוסם.

אז כמה תכניות קצרות בטלוויזיה, החום טיפל'ה טיפס, ואז היא נרדמה. על הספה. הכי כייף על הספה. ככה אני גם רואה אותה, ולא צריכה לגשת לחדר כל הזמן, לראות שהכל בסדר.

היא ישנה וישנה וישנה,












ואז, כשהיא התעוררה, היא אכלה,

ושיחקה ושיחקה,

בזמן שאני סיימתי לעבוד על מקרה שהיה אצלי יום קודם בקליניקה.

תוך כדי משחק היא רצתה להשתעשע במדידת חום. מצאנו את מדחום הכספית, והסברתי לה איך שמים מתחת ללשון. המדחום הראה חום שלא עבר את ה 38.

גם למחרת היא נשארה בבית. וביום שלאחר  מכן הלכה שמחה לבית הספר.

אם כן, הפעם זה היה מקרה של התקררות קלה עם חום נמוך, אבל הבנתי שזה חשוב להראות לאנשים איך אנחנו מתמודדים אצלנו בבית עם מצבים שונים שבהן הילדות לא מרגישות טוב.

נקודה חשובה נוספת היא, שזה לא ממש מקרי שה"מחלה" של כרמל לא התפתחה יותר מידי, כיוון שהיא מעולם לא קיבלה שום תרופה- לא משככי כאבים, לא תרופות להורדת החום, ולא אנטיביוטיקה.

העובדה הזו החלק הכי חשוב בכל הסיפור.

ככל שמרבים להשתמש בתרופות להקלה זמנית- כפי שאני שומעת את ההורים אומרים: "למה לא להקל עליו? למה שיסבול?", כך כוח החיות של הילד נפגע ונחלש, והוא נעשה רגיש יותר ו"פרוץ" יותר להשפעה של גורמים מחלישים.

הורים שרוצים לבנות אצל הילד מערכת חיסון חזקה, וחשוב מזה- כוח חיות חזק, "ישלמו" את המחיר הזמני הכרוך באי הנוחות שיש בהעלאת חום או התפתחות של דלקת, ויאפשרו לגוף של הילד להשלים את מהלך המחלה. ילד שכך נוהגים בו, יפתח, בדרך כלל, פחות מצבי חולי חריפים.

מצבים כאלה יתרחשו אצלו  לעיתים יותר רחוקות, לגופו יהיו יותר כלים להתמודד, ומהלך המחלה, גם אם סוער, בדרך כלל יהיה קצר יותר.

מאחלת לכם המשך חופשה חופשי מתרופות :-)

הצילו!!!! החופש הגדול!

שלום לכולם,

 איזה כייף!!!

 

כל השנה חיכיתי לו, לחופש הגדול. 

 

בשלב מסויים אפילו הייתה לי טבלת

 

ייאוש סמויה בראש,

שלא סיפרתי עליה לאף אחד,

שבה חישבתי את הימים.

משהו בסגנון " יום ראשון האחרון של

 

שנת הלימודים. יום שני האחרון של

 

שנת הלימודים, יום שלישי......."

 

אני יודעת, לא כולם שותפים לשיגעון הזה שלי.

 פעם שמעתי מישהי שקראה לו "העונש הגדול".

 להרבה הורים זה עונש, ובצדק.

 ימי החופש שלנו שהתאדו להם באחת,

גבולות נפרצים, חשבונות בנק מתרוקנים, ילדים משועממים משתוללים ומוציאים

 

את כל הקריזה שלהם על האחים שלהם ועלינו, ההורים.

וחם. כל כך חם.

 

הילדים רצים בחוץ, בשמש.

 

פה הם נופלים,    

ושם פוגשת אותם איזו דבורה עצבנית,

ולזה מתנפחת העין מהבריכה,

ולהוא דווקא עכשיו, כשכבר תיכננו לקחת אותם ליום

 

כייף בלונה פארק עלה החום.

 

לפני שנה בדיוק התארחתי בתכנית טלוויזיה אינטרנטית של חברה וקולגה-

גלית גולדנברג אורן.

 

גלית היא מפתחת וממציאת משחקי חשיבה.

מומחית לפיתוח היצירתיות והדמיון אצל ילדים.

 

בתוכנית שעשינו יחד, גלית לימדה  כיצד להיערך לחופש הגדול, לתכנן אותו יחד

עם הילדים, והראתה שפע של הפעלות שיכולות לעזור להורים להעסיק את הילדים בפעילות משמעותית.

 

אני נתתי המון טיפים וכלים מהתחום של עזרה ראשונה הומיאופתית לקיץ-

מה כדאי שיהיה בבית, מתי ואיך משתמשים?

עקיצות, חבלות, עיניים שורפות מהבריכה, הנזק שבכלור ומה אפשר לעשות,

 

תכשירי הגנה מומלצים ועוד.. 

 

למי שצפה ולא זוכר, ולמי שלא צפה בכלל,

הנה שוב הקישור להקלטה של התכנית.

 

המון טיפים ורעיונות נפלאים וחשובים שכדאי לכל הורה לדעת.

 

קיץ חופשי מתרופות לכולכם,

 

ורד

לצפייה בתוכנית לחצו כאן