מיתוס תחילת השנה

ישנו איזה מיתוס, שכשילדים נכנסים למסגרת חדשה, הם פתאום פוגשים ערימות של ווירוסים וחיידקים (שאת כולם נושאים הילדים האחרים בגן או בכיתה. אף פעם לא הם, כמובן...),

 וכשכולם יושבים ביחד בחדר, עם הריח של הבננה מתיק האוכל,  

       

הסנדביץ' עם הנקניק (לא עלינו) והנזלת של הילד בכסא ליד,    

 אז כולללל הווירוסים והחיידקים האלה נכנסים להם לגוף וגורמים להם לחלות.

אז אני רוצה לגלות לכם סוד. 

ווירוסים וחיידקים יש מסביבינו כל הזמן. גם בסופר, גם בבריכה, גם במשחקייה, וגם ככה סתם, בבית.

 והסיבה שהילדים נהיים חולים היא לא שפתאום פלשו למרחב ווירוסים, אלא שמשהו אצל הילד, משהו בפנים, קצת "השתבש", נקרא לזה.

 עובדה- ישנם ילדים שחולים לעיתים קרובות, וישנם שרק מידי פעם, וישנם שרק פעם או פעמיים בשנה. למרות שכל הילדים בגן מסויים או בכיתה מסויימת נחשפו לאותה כמות ולאותו סוג של ווירוסים.

ההבדל נעוץ בחוסן הפנימי של הילד. במערכת החיסון שלו. בכוח החיות שלו.

ישנם ילדים ששינויים ומעברים קשים להם.
ישנם ילדים שלא טוב להם במסגרת שהם נמצאים בה.
ישנם ילדים שהם סופר רגישים, ומרגישים את ההורים שלהם, שאולי נמצאים בהתלבטות לגבי המסגרת שהילד נמצא בה, או לא עד הסוף מרוצים מהמסגרת שבחרו לילד, או שאולי לא לגמרי סומכים על הצוות.

מה שמשותף לכל המקרים האלה, הוא שכוח החיות של הילדים מגיב למצב, והם מוציאים סימפטומים. נדבקים. נהיים "חולים".

כאשר כוח החיות חזק, הילד יהיה "חולה" פעם או פעמיים, ויתגבר. ייצא מהמחלה בכוחות עצמו, ללא צורך בשום התערבות, אפילו לא במורידי חום או משככי כאבים.

אבל כאשר כוח החיות חלש יותר, הילד לא מצליח להתגבר לבד, הוא חולה לעיתים קרובות, כל אפיזודה עלולה גם להיות ממושכת יחסית, וקשה לו לצאת מזה ללא התערבות תרופתית- חיצונית.

במקרים כאלה, מה שצריך לעשות כדי שהילד יוכל לפגוש את כל הווירוסים בלי ליפול כל שבוע למשכב, זה לחזק את הכוחות הפנימיים של הילד, את כוחות הריפוי שלו (בכלל זה את מערכת החיסון).

זה בדיוק מה שעושה ההומיאופתיה הקלאסית.

אז, אם הילדים שלכן החסירו גן או בית ספר יותר מפעמיים-שלוש בשנה שעברה או בזו שקדמה לה, בגלל שהיו חולים, עכשיו זה הזמן להיכנס לטיפול הומיאופתי.
לפני ה"מבול".  

מאחלת לכולכם פתיחת שנה נורמלית, שקטה, זורמת ומהנה.
וכמובן- חופשייה מתרופות.

 ורד

חיידקים. אין לכם סיכוי לברוח מהם.

חיידקים. אין לכם סיכוי לברוח מהם.

זה היה משפט הפתיחה בכתבה ששודרה השבוע במגזין חדשות של מהדורת סוף השבוע. הם נמצאים סביבנו כל הזמן. בכל רגע נתון, ובכמויות שקשה לתפוס.

החיידקים נמצאים באוויר שאתם נושמים,

על הכסא שאתם יושבים עליו,

 במים שאתם שותים,

  על עכבר המחשב שאתם נוגעים בו עכשיו,

אבל אם יש מקום שהחיידקים אוהבים במיוחד, זה הגוף האנושי.

 

 

 

 

 

מיליארדים על גבי מיליארדים של חיידקים קוראים לגוף שלנו "בית". למעשה, יש בנו יותר תאים חיידקיים מאשר תאים אנושיים.

בחברה המערבית שבה אנחנו חיים התפתח הרגל, לפתור כל עניין עם תרופות וכל דלקת עם אנטיביוטיקה. ההרגל הזה גרם לכך שהחיידקים הלכו ופיתחו עמידות, הזנים הפכו ליותר ויותר אגרסיביים, ובכל שנה אנחנו רואים אחוזי תחלואה גבוהים יותר וקשים יותר.

 

 

מזמן שאנחנו כבר לא סומכים על הגוף שלנו, על מערכת החיסון של הילדים שלנו, על כוח החיות, שיידעו להלחם עבורינו ולהביא לריפוי, ואנחנו מחפשים פתרונות חיצוניים, מבקשים שמישהו אחר ייקח את האחריות, יעשה בשבילנו את העבודה.

לימדו אותנו לפחד, שיכנעו אותנו שדלקת האוזניים תסתבך, שהחום מסוכן, שהסטרפטוקוק יתיישב לנו על קרום הלב או על הכליות ויביא לקריסתן.

לימדו אותנו שעדיף תמיד לקחת תרופות כדי לקצר את משך המחלה, כדי להקל על הסבל, וכדי להבריא, כי אין דרך אחרת שזה יכול לקרות.

בחורף האחרון, ובעיקר אחרי המקרה הטרגי של גיא זיידן, שאלו אותי אמהות מה עושים? איך מתמודדים? איך נתגבר על הווירוסים הנוראיים?

הציבור חרד, דואג. הצליחו להכניס אותנו לפאניקה.

האנטיביוטיקה נחשבת לאחד הגילויים החשובים של המדע, אם לא החשוב שבהם. האדם, בהיותו ארוגנטי ובעל תחושת עליונות על הטבע, חשב שהוא יכול להלחם בטבע, להביס אותו, להכניעו. לגבור עליו.

אילו רק היה משכיל לראות, שבמקום להלחם עדיף לו להבין שהוא רק עוד אורגניזם אחד במערכת מורכבת יותר ממה שאי פעם יוכל להבין. ובמקום להלחם בטבע, עדיף לו להיות חלק ממנו.

חשבנו שאנחנו חכמים יותר, מתקדמים יותר. אבל בפועל, הטבע משיב מלחמה שערה, והוא מוביל עלינו בכמה מהלכים. למעשה, במשחק השחמט הזה, כבר עשו לנו "שח". אם לא נתעשת, ומהר, לא ירחק היום שיעשו לנו "מט".                 

ברמת המקרו- המשמעות רחוקת הטווח של חיידקים עמידים היא, שלא ירחק היום שבו אי אפשר יהיה לעשות שימוש בטיפולים רבים, שנחשבים למצילי חיים. אי אפשר יהיה לחבר אנשים למכונות הנשמה (כיוון שיהיו עליהן חיידקים עמידים), אי אפשר יהיה לעשות השתלות, אי אפשר יהיה לעשות שימוש בכל מערך הטיפול הנמרץ וכו' וכו'.

וברמת המיקרו- כל זיהום, כל דלקת, יילכו וייעשו  יותר ויותר מסכני חיים לכל אחד ואחת מאיתנו.

מאז תקופתו של סמואל האנמן, לפני 250 שנה, ההומיאופתיה הקלאסית אומרת את אותו הדבר (היא לא משתנה בעקבות "גילויים" שנחשבים למרעישים היום ומתגלים כהרסניים כעבור מספר עשורים) -

מה שיקבע מי יהיה חולה, באיזו תדירות, באיזו עוצמה והאם וכיצד ייצא מהמחלה הוא דבר אחד בלבד- כוחו של כוח החיות!

אדם, ילד, עם כוח חיות חזק, יתגבר על תחלואים, ווירוסים וחיידקים יותר בקלות, והסיכויים שלו הרבה יותר טובים, מאשר ילד שקיבל חיסונים, קיבל תרופות והסימפטומים שלו דוכאו שוב ושוב.

ועכשיו, אתם צריכים להחליט- לאיזו קבוצה אתם משתייכים?

לזו שתולה את יהבה בחברות התרופות?

או לזו שלוקחת אחריות, מבינה שלחום, לדלקת ולסבל הזמני יש משמעות עצומה בבניית כוחות הריפוי הטבעיים, ובונה לילדיה כוח חיות חזק?

ההומיאופתיה הקלאסית מכוונת בדיוק לאופציה של חיזוק כוחות הריפוי הטבעיים, של חיזוק כוח החיות, כך שתהיה לו היכולת, או לפחות הסיכוי הטוב יותר, להתגבר על תחלואים ולהתמודד עם גורמים מחלישים, שרק הולכים ומתחזקים סביבנו.

בברכת חיים חופשיים מתרופות,

ורד.

לקריאת הכתבה שפורסמה בכלכליסט לחצו כאן.

לצפייה בכתבה ששודרה במהדורת החדשות לחצו כאן.

 

כישוף וקשקוש לכבוד פורים

פורים 2013.

מפגש BNI שגרתי בקיסריה.

איך מעבירים מסר רציני עם קצת צבע והומור? 

ולמי מכם שמעדיף לקרוא, או שרצה לחזור לפוסט שכתבתי בפורים לפני שנתיים על ה"מסכות" שאנחנו לובשים, לא רק בפורים אלא כל השנה, הנה הקישור.

מסיכות אנושיות

שיהיה שמח ומבדח בפורים הזה ובכל השנה,
ורד