מיתוס תחילת השנה

ישנו איזה מיתוס, שכשילדים נכנסים למסגרת חדשה, הם פתאום פוגשים ערימות של ווירוסים וחיידקים (שאת כולם נושאים הילדים האחרים בגן או בכיתה. אף פעם לא הם, כמובן...),

 וכשכולם יושבים ביחד בחדר, עם הריח של הבננה מתיק האוכל,  

       

הסנדביץ' עם הנקניק (לא עלינו) והנזלת של הילד בכסא ליד,    

 אז כולללל הווירוסים והחיידקים האלה נכנסים להם לגוף וגורמים להם לחלות.

אז אני רוצה לגלות לכם סוד. 

ווירוסים וחיידקים יש מסביבינו כל הזמן. גם בסופר, גם בבריכה, גם במשחקייה, וגם ככה סתם, בבית.

 והסיבה שהילדים נהיים חולים היא לא שפתאום פלשו למרחב ווירוסים, אלא שמשהו אצל הילד, משהו בפנים, קצת "השתבש", נקרא לזה.

 עובדה- ישנם ילדים שחולים לעיתים קרובות, וישנם שרק מידי פעם, וישנם שרק פעם או פעמיים בשנה. למרות שכל הילדים בגן מסויים או בכיתה מסויימת נחשפו לאותה כמות ולאותו סוג של ווירוסים.

ההבדל נעוץ בחוסן הפנימי של הילד. במערכת החיסון שלו. בכוח החיות שלו.

ישנם ילדים ששינויים ומעברים קשים להם.
ישנם ילדים שלא טוב להם במסגרת שהם נמצאים בה.
ישנם ילדים שהם סופר רגישים, ומרגישים את ההורים שלהם, שאולי נמצאים בהתלבטות לגבי המסגרת שהילד נמצא בה, או לא עד הסוף מרוצים מהמסגרת שבחרו לילד, או שאולי לא לגמרי סומכים על הצוות.

מה שמשותף לכל המקרים האלה, הוא שכוח החיות של הילדים מגיב למצב, והם מוציאים סימפטומים. נדבקים. נהיים "חולים".

כאשר כוח החיות חזק, הילד יהיה "חולה" פעם או פעמיים, ויתגבר. ייצא מהמחלה בכוחות עצמו, ללא צורך בשום התערבות, אפילו לא במורידי חום או משככי כאבים.

אבל כאשר כוח החיות חלש יותר, הילד לא מצליח להתגבר לבד, הוא חולה לעיתים קרובות, כל אפיזודה עלולה גם להיות ממושכת יחסית, וקשה לו לצאת מזה ללא התערבות תרופתית- חיצונית.

במקרים כאלה, מה שצריך לעשות כדי שהילד יוכל לפגוש את כל הווירוסים בלי ליפול כל שבוע למשכב, זה לחזק את הכוחות הפנימיים של הילד, את כוחות הריפוי שלו (בכלל זה את מערכת החיסון).

זה בדיוק מה שעושה ההומיאופתיה הקלאסית.

אז, אם הילדים שלכן החסירו גן או בית ספר יותר מפעמיים-שלוש בשנה שעברה או בזו שקדמה לה, בגלל שהיו חולים, עכשיו זה הזמן להיכנס לטיפול הומיאופתי.
לפני ה"מבול".  

מאחלת לכולכם פתיחת שנה נורמלית, שקטה, זורמת ומהנה.
וכמובן- חופשייה מתרופות.

 ורד

מוזמנת לפגוש אותי ולשמוע איך לחזק את כוחות הריפוי של הילד שלך

הפעם פוסט לנשים בלבד.

בנים, נכון שדווקא בגלל זה בא לכם לקרוא J ?

 

ביום שישי הקרוב, ה 28.2  יתקיים בפרדס חנה-כרכור פסטיבל נשי סוחף.

יהיו בו דוכנים כמו שאנחנו אוהבות,

ומיגוון טיפולים שאפשר יהיה להתנסות בהם.

יהיו סדנאות שונות ומגוונות, והרצאות תוכן בנושאים שמעניינים את כולנו.
וכמובן - אוכל.

 

אני מתרגשת, כיוון שזו תהיה הפעם הראשונה שאשתתף ביריד כזה.

בעבר, נהגתי לחשוב, שאין מקום לשירות כמו שלי בירידי "מכירות", אבל עכשיו אני חושבת, שזו הזדמנות מצויינת לחשוף לקהל גדול וחדש את האפשרות הנהדרת של חיים חופשיים מתרופות.

לתת אפשרות לנשים ואמהות לגשת אליי לייעוץ ראשוני ללא תשלום, לשאול כל דבר בתחום של בריאות ילדים, הומיאופתיה וחיים ללא תרופות,

ולהבין כיצד ניתן להיעזר בי ובדרך הטיפול שאני מציעה כדי לפתור קשת רחבה מאד של בעיות, הן מהבחינה הפיסית והן מהבחינה ההתנהגותית והרגשית.

בשעה 11:30 תוכלו לפגוש אותי בסדנה שבה אדבר על חום בילדים, על חיזוק מערכת החיסון, על כוח החיות, על איך מנגנון הבריאות והחולי עובד ומה אנחנו, ההורים, יכולים לעשות כדי לבנות אצל הילדים כוח חיות חזק ואיתן, שיכול לעמוד מול גורמים מחלישים ולהתגבר עליהם.

 ובגלל שההשתתפות ביריד היא משהו יוצא דופן מבחינתי, אני רוצה גם לתת הטבה יוצאת דופן וחד פעמית למי שיבוא "לבקר" אותי בשולחן ההסברה שלי ויירשם אצלי.

מטופלים חדשים שייקבעו פגישה ויגיעו לאיבחון במהלך חודש מרץ ייהנו מפגישת מעקב ראשונה ללא תשלום!

זהו חיסכון של 320 שקל! ומי שמכיר אותי יודע ש"מבצע" מהסוג הזה הוא באמת חד פעמי!

 

פרטים על הפסטיבל וטופס הרשמה לפעילויות השונות (רובן ללא תשלום או בתשלום סמלי בלבד) תוכלו למצוא כאן.

 מחכה לכם ביום שישי.

להתראות,

ורד

האוכל ככלי לריפוי, תקשורת והתפתחות

"מותק", פונה הבעל לאישתו, "מה הכנת לאכול היום?"

"כלום", היא משיבה.

הבעל המאוכזב מנסה לעקוץ, "אבל זה גם מה שהכנת אתמול!"

היא מסתכלת עליו ואומרת – "זה היה ליומיים…"

 

אצלנו בבית אוכלים בדרך כלל אוכל מבושל. החלק של ה'אוכלים' הוא באחריות כולם. החלק של ה'מבושל' נמצא תחת אחריותי.

אני חושבת שלא אגזים אם אומר שבמצטבר יש לי משהו כמו שבע - עשר שעות מטבח שבועיות, וזה בלי לספור הכנת ארוחות קלות בסגנון ארוחת ערב חטופה או סנדביצ'ים לבית ספר.

זו עבודה שלפעמים אני מוצאת אותה נעה בין ההגדרות- מתישה, מייגעת ועד ליוצאת מהאף.

 לפעמים ממש לא בא לי לבשל, ואז אני קונה אוכל מוכן. ואם המצב ממש קשה, אני שולפת מהמקפיא מזון לשעת חירום בדמות טבעות בצל או שניצל תירס.

 בתקופה שסביב מעבר הדירה יצא שבמשך חודש וחצי לא בישלתי בכלל. לפני המעבר - בגלל שרציתי לרוקן את המקרר. ואחריו, בגלל שנכנסתי לבית לפני שהרכיבו לנו את המטבח.

 זו הייתה תקופה לא פשוטה. הייתה כאן תחושה של חוסר יציבות. הבנתי אז יותר מתמיד, שהמטבח הוא הלב של הבית, וכשהמטבח לא מתפקד, כל התפקוד של בני הבית מושפע מזה. הכל כאן הרגיש ארעי, חסר שקט ועצבני.

                                                  

 על הכירה הזו בישלתי בימים שלא היה מטבח

לאירינה אוסוסקין, מפתחת גישת "פיסיקה משפחתית", יש הסבר מאד מעניין, הוליסטי ועמוק על הנושא.

היא רואה באוכל יותר מחומר הזנה. היא אומרת שהאוכל הוא בסיס להתפתחות.

 היא אומרת שסביב שולחן  האוכל ישנה התחברות של שלושה תחומים: חשיבה, אוכל ומפגש.

דרך האוכל יוצרים התפתחות. אם מתאימים את האוכל לכל אחד מבני המשפחה, ומגישים לו כמו שהוא אוהב, אפשר דרך האוכל אפשר להעביר אהבה.

כשילד מקבל אוכל שהוא אינו אוהב, זה גורם לו כעס, ושהילד כועס, זה משליך על תחומים אחרים בחייו.

לדעתה, אין כלי יותר פשוט ואפקטיבי מבישול, וילד אינו יכול להתפתח בצורה תקינה, בלי שיספוג את ריחו המיוחד של הבית.

 מבחינתה אוכל הוא כלי להתפתחות האדם וגם לריפוי, והצלחת יכולה בקלות להיות הצלחת של השלום בבית, והאוכל הוא עולם ומלואו.

כדי לעזור לכם לבשל מתוך התכווננות אירינה ממליצה לחשוב בזמן שאתם מבשלים על האדם שהאוכל מיועד לו. למי עושים את אוכל? איזה סוג אוכל הוא אוהב? מה מטרת הבישול?

הדיוק חשוב מאוד בתהליך הכנת האוכל. גם מהירות הבישול היא גורם בסיסי.

צריך לדעת איך לחשוב על האוכל ולצמצם את כל תהליך הכנת האוכל לפני כן, בחשיבה, כך שבזמן שמכינים את האוכל אפשר יהיה להפסיק לחשוב. כך שכשעושים את האוכל כבר אין מחשבות.

כשמכינים אוכל, לפני שמתחילים לבשל, לעשות תוכנית בראש – מה? למי?

כשמכינים כך, רואים את התוצאות על העיניים של זה שאוכל, שעבורו נעשה האוכל.

בחרתי לכתוב על הנושא, כיוון שזה כלי כל כך נגיש, פשוט וזמין עבורינו, ההורים, ונראה לי שזה יהיה ממש פספוס אם לא נשתמש בו.

זכרו: האוכל הוא דרך נפלאה להראות אהבה אמיתית, ולתמוך בהתפתחות ובקשר שלנו עם הילדים.

בתיאבון J

ולקינוח, עוד קטע מצחיק בנושא מתוך התכנית "צחוק מהעבודה". לא צריך לראות הכל. הדקה הראשונה מספיקה.

 

 

מכשיר אדים ולגיונלה

בסביבות סוף אפריל נתקלתי בפייסבוק בפוסט על תינוק בן כחודשיים וחצי שאושפז בטיפול נמרץ בגלל זיהום חריף בדרכי הנשימה.

לקח לא מעט זמן עד שהבינו בכלל בבית בחולים במה המדובר, ואנחנו, החברים בפייסבוק התבקשנו שוב ושוב להתפלל לשלומו של התינוק ולשלוח עבורו בקשות לרפואה שלימה.

הסתבר, שהתינוק חלה עקב זיהום של חיידק הליגיונלה, תופעה נדירה המתחברת בדרך כלל למערכות מים עומדים.

התינוק הזה ניצל בנס. היום, אחרי אישפוז ארוך מאד שנמשך מספר חודשים והחלמה ארוכה בבית, הוא חזר לעצמו ומרגיש טוב.

הרופאים בבית החולים חיברו את המקרה הזה למקרים דומים אחרים שקרו לאחרונה, והבינו את המכנה המשותף- בכל המקרים בהם חלו הילדים במחלת הליגיונלה היה שימוש בחדרם במכשיר אדים!

אני מניחה שתחזוקה טובה ושותפת של המכשיר תמנע את שגשוג החיידק, אבל בכל זאת, חשוב לדעת.

ודבר נוסף- קראתי תגובה של אמא, שאמרה, שאצלם בבית יש הבדל מאד גדול באיכות השינה בין לילות בהם המכשיר עובד, ובין לילות שהם שוכחים להפעילו.

בעניין הזה חשוב לי להדגיש, שאם, מידי פעם, כאשר הילד מצונן ודרכי הנשימה גדושות משתמשים במכשיר, אין בזה עניין גדול.

אבל, אם הילד שלכם במצב שבו המכשיר נדרש כדרך קבע,
שאיכות השינה נפגעת כאשר הוא אינו פועל, כמו שכתבה אותה אמא. 
אם דרכי הנשימה של הילד שלכם גדושות ומליאות ליחה כדרך קבע או לעיתים קרובות, זה סימן שהילד שלכם אינו בריא והוא זקוק לטיפול הומיאופתי.

אל תסתפקו בשימוש "מקל" או מדכא במקרה כזה.

מצרפת לכם קישור לכתבה חשובה מאד שהתפרסמה בynet בעקבות המקרה.

לשימושכם וידיעתכם.

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4463536,00.html

 

רוצים לחזק את מערכת החיסון, להפיג את המתח ואת הבדידות בחייכם ולהפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם? גדלו חיית מחמד.

בירחון קופת חולים "מכבי" של החודש האחרון התפרסמה כתבה שצדה את עיני משתי סיבות:

א.    היא עוסקת בבעלי חיים- תחום קרוב ליבי. אני חובבת בעלי חיים, ומשפחתי ואני מגדלים חיות מסוגים שונים. בחצר הבית שלנו ישנן חיות שהן באופן פורמלי שלנו, וגם כל מיני מזדמנות, שמוצאות פה מקום מגורים לפרק זמן כזה או אחר.

כמו חפרפרות, משפחת קיפודים ותרנגול אחד או שניים.

ב.     הכתבה דנה בחיזוק מערכת החיסון.

השילוב של שני התחומים- חיזוק מערכת החיסון באמצעות בעלי חיים, הוא נושא גם מעניין וגם קליל, והוא תומך ברעיון של חיים חופשיים מתרופות.

לכן, הפעם אני מביאה לכם חלקים מתוך הכתבה- את אותם חלקים אשר רלוונטים לעולם ממנו אני באה- בריאות ילדים.

וכך כתוב:

"אנשים המגדלים חיות מחמד מרוויחים תועלת בריאותית מפתיעה.

בעוד רבים נוטים לחשוב כי בעלי חיים נושאים עמם מחלות מסוכנות לנו, מתברר, כי לא רק שהם לא מסוכנים לנו, הם אפילו משפרים את מערכת החיסון.

ד"ר יהודה יוני מסביר, כי מעצם המגע עם בעל חיים מערכת החיסון מתחזקת, כי היא נחשפת באופן תהליכי למגוון חיידקים וטפילים. נוסף על כך ידוע, כי אדם המגדל בעלי חיים, בייחוד כלבים, פעיל יותר בגידול בהם, ופעילות זו מחזקת את מערכת החיסון.

לדברי הגברת דפנה גולן שמש, ממפתחי תחום הטיפול באומנויות ובעלי חיים בארץ, ישנם מחקרים המראים שילדים הגדלים עם בעלי חיים הם פחות אלרגיים ופחות רגישים למחלות מידבקות. 

היום כבר ידוע, שסביבה סטרילית מידי אינה מומלצת, כפי שרבים טועים לחשוב.

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Journal of Allergy and Clinical Immunology מאשר את הדברים.

בבדיקות דם שבוצעו בתינוקות לאחר לידתם ושוב בגיל שנה, מצאו סימני אלרגיה ואקזמה אצל 33% מהפעוטות שלא גדלו עם כלב, לעומת 19% מהפעוטות שבעל חיים כן גדל בייתם.

בנוסף לזה, ילד שמגדל בעל חיים הופך להיות עבור אותו בעל ה"מבוגר האחראי". הוא לוקח אחריות ולומד לתת, ולא רק לקבל.

במחקרים נמצא, כי ילדים שמטפלים בחיות הם ילדים רגועים, בריאים, ומרוצים יותר מהחיים

ואתם כבר יודעים מפוסטים קודמים שלי, שלרמת ה"מרוצות" של הילד מחייו יש השפעה ישירה ומכרעת על מצב בריאות.

אז לכו אמצו חיה עכשיו. איזו?

מוסיפה לכם צ'ופר קטן, גם הוא מתוך הכתבה- איזו חיה לאמץ, לאיזה עניין, ומתי.

תפקיד הילד הבכור

כמעט בכל משפחה האחים מתקוטטים ביניהם. זה יכול להיות ריב על צעצוע, או על איזו מוסיקה לשמוע, או באיזו תכנית לצפות בטלוויזיה, ועל מי יישב בצד ימין של הספה.  

בפוסט הראשון שלי, בנושא "תפקיד הילד הבכור", הזכרתי את נושא הרצון של הילד הבכור להתפתח בקו הייחודי שלו.

הנושא הזה מקבל משנה תוקף כאשר מצטרף למשפחה ילד נוסף.

כאשר ההורים מבינים, שההתנהגות של הילד היא לא בהכרח התמרדות, או שהוא עושה להם "דווקא", אלא הבעת רצון ללכת על קו ההתפתחות הייחודי שלו, והם מצליחים לאפשר לו את ההתפתחות הזו, אז הילד יהיה שמח ומרוצה.

ברוב הבתים, הורים לילד ראשון לא מבינים את המקום של הילד בהתפתחות של הבית.

ואל תחשבו שאני כזו גאונה בתחום, או שאני אלופה ביישום הרעיון. גם אני לא הייתי מודעת לזה, עד שנחשפתי לידע הזה (=פיסיקה משפחתית). עשיתי, ואני עדיין עושה, אין סוף טעויות עם הבכורה שלי. לפעמים אני נזכרת איך לעשות אחרת, ואז פתאום הכול מסתדר, כאילו שפיזרתי אבקת קסמים. ואז, שוב אני שוכחת, ושוב יש קונפליקטים ועצבים וכל הבית כמרקחה.

הבכורים שלנו הם בדרך כלל ילדים מאד טובים. רציניים, שקולים, אחראים, כאלה שאפשר לסמוך עליהם. אבל הם גם אלה שמאתגרים אותנו, ומפגישים אותנו עם דילמות פנימיות מאד גדולות.

"מכת בכורות", אני קוראת לזה.

כאילו שהם אף פעם לא מרוצים עד הסוף. יש בהם איזו חוסר מרוצות בסיסית. מכירים את זה?

אנחנו, ההורים, לא תמיד מבינים את התפקיד העצום שיש לילד הבכור בבניית ההתפתחות של הבית כולו, ולא את המקום שלנו כמי שאמורים לתמוך בקו ההתפתחות של הילד הזה.

לא רק שאנחנו לא תומכים בקו שלו, אנחנו בהמון מקרים ממש מפריעים לו ללכת על הקו הזה. וזה כמובן בלי להתכוון. זה משהו שעובר בתקשורת המילולית והבלתי מילולית שלנו מולו.

כשהילד לא רואה את הקו שלו באופן ברור, אז הוא נמצא למעשה באיזה מין תוהו ובוהו פנימי. יש בו אי שקט, התנהגות בלתי צפויה, יש את חוסר המרוצות שהזכרתי קודם, המון תלונות כלפינו, אולי אפילו חוצפה. במצב הזה לא ברור לילד מה הוא צריך לעשות, לאן הוא רוצה להגיע, וקשה לו מאד להעסיק את עצמו.

כשאני חושבת בהקשר הזה על הילדות הפרטיות שלי, אני ממש יכולה לראות הבדלים בין הבכורה, שכתינוקת לא ידעה להעסיק את עצמה בכלל, והייתה צמודה אליי וחסרת שקט, לבין השנייה ובוודאי השלישית, שהיו משחקות פרקי זמן ארוכים, ומוצאות לעצמן כל הזמן דברים שהעסיקו ועניינו אותן, ולא נזקקו לי כ"מפעילה".

אי שקט, חוסר וודאות, חוסר מרוצות, בלבול- אלו הם דברים אשר גורמים להיחלשות של כוח החיות, ולנטייה לחלות, או להיות באופן כללי במצב של מערכת חיסון ירודה יותר.

זוכרים שבפוסטים הקודמים כתבתי על בריאות וחולי? על כך, שהעדר סימפטומים אינו מעיד על מצב של בריאות? (למי שלא קרא, ממליצה לעשות זאת).

כשאדם נמצא במצב פנימי של דיס הרמוניה, הוא נמצא במצב שאינו בריא.

אצל מי שכוח החיות שלו חזק יותר- נראה מחלות אקוטיות (העלאת חום, דלקות, פריחות). אצל מי שכוח החיות חלש יותר, יש סיכוי שלא נראה אפילו את זה, ואז יש אפילו עוד יותר סיבה לדאגה, כי זה אומר שהמצב הרגשי עוד יותר סבוך ועמוק, ולכוח החיות אין בכלל כוח להוציא החוצה.

על מה קורה כשמגיע הילד השני- בפוסט הבא.