בריאות היא חוק בטבע!

צהריים טובים.

זה זמן רב שאני כותבת תכנים שנוגעים לבריאות וחולי, לרפואה טבעית ולמנגנוני הריפוי הטבעיים שיש לנו בגוף.

כתבתי ארוכות על הסיבות להופעת מחלות, על כך שהכל מגיע מבפנים, שלכל מחלה שלנו ישנה סיבה פנימית, "קלקול" פנימי שהתרחש, ועל כך שהדרך לרפא אינה לדכא את הסימפטומים שמצביעים על אותו קלקול, אלא להבין מהו אותו קלקול, ולעזור לגוף לתקן אותו.

בימים אלה נחשפתי להרצאה של יובל אשרוב. זוהי הרצאה שקשה להישאר מולה אדישים.

 יובל אשרוב מביא את הדברים שאני כל כך מתאמצת להעביר לקהילת הקוראים שלי, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

מפצירה בכם בכל מאודי להקדיש זמן ולצפות בהרצאה. חשוב שתדעו את הדברים.
הבריאות שלכם ושל ילדכם תלויה בזה!

וכך פותח יובל את ההרצאה המאלפת שלו:

"להיות בריא זה טבעי.

הטבע בריא. לא חולה.

להיות בקו הבריאות עד היום האחרון, כמו איילה בעדר איילות, שעד היום האחרון יש לה את כל השיניים, היא לא בעודף משקל והיא לא חולה, זה זכות של כל בן אדם ובן אדם עד היום האחרון של חייו. להיות בריא!

בריאות היא חוק בטבע.

הבריאות מתקלקלת רק כשאנחנו מקלקלים. כל סטייה מדרך הבריאות זה בעצם הפרה של חוקי הטבע.

לא יכול להיות שאדם אינו בריא, והוא לא פגם באיזה שהוא חוק מחוקי הטבע.

אין מקרים בחיים, יש חוק בעולם, העולם עובד על פי סדר, ומי שהולך עם הסדר הזה לא יהיה חולה.

כל מצב של חולי זה לא עונש מהיקום או משהו בלתי מוסבר או התקפת חיידקים ו-ווירוסים שלא ידוע מאיזה מקור הם, אלא כל מצב שלי חולי הוא הפרת אחד או יותר מחוקי הטבע.

אנחנו רק צריכים ללמוד את החוקים, של איך זה עובד, ולחזור למצב של בריאות.

המחלה אינה דבר חיצוני, והריפוי אינו דבר חיצוני. אם נותנים לגוף את התנאים הנכונים, הוא מחזיר אותנו לקו הבריאות. אם הגוף לא יכול לרפא את עצמו, שום דבר חיצוני לא יכול לרפא אותו."

מוזמנת לפגוש אותי ולשמוע איך לחזק את כוחות הריפוי של הילד שלך

הפעם פוסט לנשים בלבד.

בנים, נכון שדווקא בגלל זה בא לכם לקרוא J ?

 

ביום שישי הקרוב, ה 28.2  יתקיים בפרדס חנה-כרכור פסטיבל נשי סוחף.

יהיו בו דוכנים כמו שאנחנו אוהבות,

ומיגוון טיפולים שאפשר יהיה להתנסות בהם.

יהיו סדנאות שונות ומגוונות, והרצאות תוכן בנושאים שמעניינים את כולנו.
וכמובן - אוכל.

 

אני מתרגשת, כיוון שזו תהיה הפעם הראשונה שאשתתף ביריד כזה.

בעבר, נהגתי לחשוב, שאין מקום לשירות כמו שלי בירידי "מכירות", אבל עכשיו אני חושבת, שזו הזדמנות מצויינת לחשוף לקהל גדול וחדש את האפשרות הנהדרת של חיים חופשיים מתרופות.

לתת אפשרות לנשים ואמהות לגשת אליי לייעוץ ראשוני ללא תשלום, לשאול כל דבר בתחום של בריאות ילדים, הומיאופתיה וחיים ללא תרופות,

ולהבין כיצד ניתן להיעזר בי ובדרך הטיפול שאני מציעה כדי לפתור קשת רחבה מאד של בעיות, הן מהבחינה הפיסית והן מהבחינה ההתנהגותית והרגשית.

בשעה 11:30 תוכלו לפגוש אותי בסדנה שבה אדבר על חום בילדים, על חיזוק מערכת החיסון, על כוח החיות, על איך מנגנון הבריאות והחולי עובד ומה אנחנו, ההורים, יכולים לעשות כדי לבנות אצל הילדים כוח חיות חזק ואיתן, שיכול לעמוד מול גורמים מחלישים ולהתגבר עליהם.

 ובגלל שההשתתפות ביריד היא משהו יוצא דופן מבחינתי, אני רוצה גם לתת הטבה יוצאת דופן וחד פעמית למי שיבוא "לבקר" אותי בשולחן ההסברה שלי ויירשם אצלי.

מטופלים חדשים שייקבעו פגישה ויגיעו לאיבחון במהלך חודש מרץ ייהנו מפגישת מעקב ראשונה ללא תשלום!

זהו חיסכון של 320 שקל! ומי שמכיר אותי יודע ש"מבצע" מהסוג הזה הוא באמת חד פעמי!

 

פרטים על הפסטיבל וטופס הרשמה לפעילויות השונות (רובן ללא תשלום או בתשלום סמלי בלבד) תוכלו למצוא כאן.

 מחכה לכם ביום שישי.

להתראות,

ורד

רוצים לחזק את מערכת החיסון, להפיג את המתח ואת הבדידות בחייכם ולהפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם? גדלו חיית מחמד.

בירחון קופת חולים "מכבי" של החודש האחרון התפרסמה כתבה שצדה את עיני משתי סיבות:

א.    היא עוסקת בבעלי חיים- תחום קרוב ליבי. אני חובבת בעלי חיים, ומשפחתי ואני מגדלים חיות מסוגים שונים. בחצר הבית שלנו ישנן חיות שהן באופן פורמלי שלנו, וגם כל מיני מזדמנות, שמוצאות פה מקום מגורים לפרק זמן כזה או אחר.

כמו חפרפרות, משפחת קיפודים ותרנגול אחד או שניים.

ב.     הכתבה דנה בחיזוק מערכת החיסון.

השילוב של שני התחומים- חיזוק מערכת החיסון באמצעות בעלי חיים, הוא נושא גם מעניין וגם קליל, והוא תומך ברעיון של חיים חופשיים מתרופות.

לכן, הפעם אני מביאה לכם חלקים מתוך הכתבה- את אותם חלקים אשר רלוונטים לעולם ממנו אני באה- בריאות ילדים.

וכך כתוב:

"אנשים המגדלים חיות מחמד מרוויחים תועלת בריאותית מפתיעה.

בעוד רבים נוטים לחשוב כי בעלי חיים נושאים עמם מחלות מסוכנות לנו, מתברר, כי לא רק שהם לא מסוכנים לנו, הם אפילו משפרים את מערכת החיסון.

ד"ר יהודה יוני מסביר, כי מעצם המגע עם בעל חיים מערכת החיסון מתחזקת, כי היא נחשפת באופן תהליכי למגוון חיידקים וטפילים. נוסף על כך ידוע, כי אדם המגדל בעלי חיים, בייחוד כלבים, פעיל יותר בגידול בהם, ופעילות זו מחזקת את מערכת החיסון.

לדברי הגברת דפנה גולן שמש, ממפתחי תחום הטיפול באומנויות ובעלי חיים בארץ, ישנם מחקרים המראים שילדים הגדלים עם בעלי חיים הם פחות אלרגיים ופחות רגישים למחלות מידבקות. 

היום כבר ידוע, שסביבה סטרילית מידי אינה מומלצת, כפי שרבים טועים לחשוב.

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Journal of Allergy and Clinical Immunology מאשר את הדברים.

בבדיקות דם שבוצעו בתינוקות לאחר לידתם ושוב בגיל שנה, מצאו סימני אלרגיה ואקזמה אצל 33% מהפעוטות שלא גדלו עם כלב, לעומת 19% מהפעוטות שבעל חיים כן גדל בייתם.

בנוסף לזה, ילד שמגדל בעל חיים הופך להיות עבור אותו בעל ה"מבוגר האחראי". הוא לוקח אחריות ולומד לתת, ולא רק לקבל.

במחקרים נמצא, כי ילדים שמטפלים בחיות הם ילדים רגועים, בריאים, ומרוצים יותר מהחיים

ואתם כבר יודעים מפוסטים קודמים שלי, שלרמת ה"מרוצות" של הילד מחייו יש השפעה ישירה ומכרעת על מצב בריאות.

אז לכו אמצו חיה עכשיו. איזו?

מוסיפה לכם צ'ופר קטן, גם הוא מתוך הכתבה- איזו חיה לאמץ, לאיזה עניין, ומתי.

ואז הגיע הילד השני...

(בהשראת הספר "הורה כתומך", פיסיקה משפחתית)

כאשר נולדה הבת הבכורה שלי, היא הפכה את הבית, אותנו, את המשפחה, למערכת. כמו שקורה בכל בית, כאשר נולד הילד הראשון.
 

(בשלב הזה אני ממליצה למי שטרם קרא את שני הפוסטים הקודמים בנושא לעשות זאת עכשיו, כדי שהרעיון יתחבר לשלם 

1. תפקיד הילד הבכור  
2. האם הילד הבכור שלכם נוטה לחלות יותר מאחיו הצעירים?  )

ההצטרפות שלה אלינו, כמו שהצטרפות של כל ילד ראשון למשפחה, יצרה משולש, של אמא-אבא-ילד.  

 

אם ההורים אינם מודעים לחשיבות של הפיכת הילד הראשון את הזוג למשפחה, למערכת, והם אינם מודעים למרחב ההתפתחות, והתמיכה שהילד זקוק מהם כדי להתפתח, מתחילות להיווצר כל מיני בעיות בכל מיני מישורים- רגשיים, התנהגותיים, ובריאותיים.

לכל ילד יש קו התפתחותי ייחודי עבורו. זהו למעשה תחום החוזק של הילד, משהו שהוא אוהב לעשות ושהוא טוב בו, ויש לו את הדרך הייחודית לו להשיג את הדבר. לממש אותו. להתפתח בכיוון שלו.

קו ההתפתחות הוא קו מאד חזק.

למעשה, הוא עובד כמו מגנט, וכל הזמן מושך אליו את הילד.

 

ילד, שמקבל תמיכה מהוריו, תמיד מוצא עוד משהו שמעניין אותו ומעסיק אותו.

ילד שמקבל את התמיכה הנכונה מהוריו, והם מאפשרים לו ללכת בכיוון של תחום העניין והחוזק שלו, נמצא על "קו ההתפתחות" שלו.

כשלילד אין קו, הוא נמצא בבלגן פנימי.

כאשר נולד ילד נוסף, הוא נולד לתוך מערכת קיימת.

זו שיצר אחיו הבכור.

הילד השני קולט את מה שקיים בבית, במערכת. גם את הדברים הטובים, וגם את הפחות טובים. הוא מושפע גם מהוריו, אבל גם מאחיו הבכור.

אם הבכור נמצא בבלגן פנימי, האנרגיה הזו עוברת בתוך המערכת גם לאח הצעיר. הפרעות בהתפתחות של הילד הבכור, משפיעות על המערכת כולה. לא רק על הבכור. גם על אחיו הצעירים ממנו.

לרוב ההורים יותר "זורם" עם הילד השני.

הם כבר יותר מנוסים, פחות לחוצים, יותר מאפשרים.

יותר מאפשרים לו להתנסות, יותר מאפשרים לו לטעות, אפילו יותר מאפשרים לו לבכות. פחות רצים וקופצים על כל "פיפס".

ההתייחסות הפחות "לוחצת" של ההורים כלפי הילד השני, מביאה לזה שהוא מצליח יותר ללכת על הקו שלו ללא הפרעות ובתמיכה.

אבל אז, מה קורה? שכחנו לרגע את הגדול...

למעשה, כאן נוצרת הקנאה מצד האח הגדול.

ככל שהשני יתפתח על הקו, כך תלך ותגדל היריבות ומאבקי הכוח בין האחים. כולל צעקות, הצקות ומכות מטעם הראשון...

השני הרבה פעמים יהיה שנון, מצחיק, "מספרי" שכזה.

ההורים מרוצים ממנו, והרמה המנטלית שלו הולכת ומתפתחת.

אבל, ככל שהיא מתפתחת, כך היא מתנגשת עם הרמה הרגשית של הראשון, שמתקשה למצוא את מקומו בעולם, ומקנא באחיו ה"מוצלח" יותר.

כמעט בכל משפחה יש קושי לאזן בין הכוחות.

מאבק הכוחות והתחרות יכולים להיפתר, אם נזכור "ליישר" את קו ההתפתחות של הראשון. אם נתמוך בו. נדאג שהוא יהיה עסוק, שיעסוק בדברים בהם הוא חווה הצלחות, ולתת לו על אלה חיזוקים חיוביים.

תמיד תמיד, בכל שלבי ההתפתחות בחיים, תשומת הלב שלנו, ההורים, צריכה להיות מופנית יותר כלפי הילד הראשון.

הוא צריך לקבל את המעמד שלו.

אנחנו צריכים לזכור שהוא זה שיצר את המשולש המשפחתי. 

כך, הוא הופך להיות מורה לאחיו, ולא יריב שלו.

ההורים תומכים בהתפתחות של הראשון, והוא, באופן טבעי, מתוך ההצלחה וההתפתחות שלו, תומך בשני.

הכוונה אינה, חלילה, להפלות בין הילדים.

ההתכוונות שלנו, ההורים, צריכה להיות ברמה המחשבתית. מחשבתית אנחנו אמורים לחשוב על קו ההתפתחות של הראשון.

ותודה לכם על הפוסט הזה. בזכותכם נזכרתי איפה להשקיע את מירב האנרגיה, ומה כדאי לי לעשות. 

ילד שיש לו רצון, ויש לו הבנה ויכולת לממש את הרצון הוא ילד בריא

הבטחתי לכתוב פוסט נוסף בנושא "תפקיד הילד הבכור", אבל תגובות הקוראים לשאלה ששאלתי- האם הבכור חולה יותר מאחיו הצעירים- גרמה לי לחכות עם הפוסט הזה, ולכתוב אחד אחר במקומו.

רוב המגיבים אמרו, שאצלם לא כך הם פני הדברים, ודווקא הצעירים יותר חולים. 

התגובות עוררו אותי לחשוב, שאולי הבריאות, כפי שאני מבינה אותה, שונה בתכלית מאיך שמבינים אותה הקוראים שלי, ויש מקום להיכנס לעומק בעניין הזה.

תראו, בכל הקשור למה הכוונה ב'להיות בריא', אנחנו כולנו מורגלים בדפוס חשיבה והתייחסות שהיא לא אחרת מאשר שגויה. לימדו אותנו, שאם ילד מחסיר ימי לימודים בגלל דלקת גרון או חום, זה נקרא שהוא חולה. ואם הוא אף פעם לא מעלה חום או לא מחסיר לימודים, אז הוא בריא.

אבל להיות בריא זה לא העדר סימפטומים. הבריאות היא משהו אחר לגמרי.

הבריאות, היא הרמוניה בין הרצון, ההבנה והיכולת. 

כלומר, כשלילד (או לאדם בוגר) יש רצון להשיג מטרה כלשהי, ויחד עם הרצון יש לו הבנה איך הוא יכול להשיג את הדבר שהוא רוצה, ובסוף יש לו גם יכולת לצאת לפעולה, לנקוט צעדים, ולהשיג את הדבר. וכל זה בצורה הרמונית, ובלי לפגוע בזולת, אז אפשר לומר שהילד בריא.

כשאחד או יותר מהמרכיבים חסר, או שאין הרמוניה ביניהם, זהו מצב של מחלה.

העדר רצון- האם יש נם אנשים שאין להם רצון?

ובכן, לפעמים אנשים נמצאים במקום, שהרצון שלהם נדחק עמוק עמוק בגלל כל מיני סיבות לכאורה אובייקטיביות, עד שהם כמעט שוכחים שיש להם בכלל רצון משל עצמם. כל מה שהם רוצים זה עבור אחרים, והרבה פעמים זה בכלל לא רצון, אלא יותר צורך, או אחריות, או מחוייבות.

אצל מבוגרים יותר שכיח לראות את זה, אבל ישנם גם ילדים שהרצון שלהם מודחק או לא ברור.

למשל, לאחרונה פגשתי בקליניקה מקרים של ילדות שהאמהות שלהן סיפרו שהן "מרצות", ולא דורשות כלום! פשוט כלום!

הרמה השנייה היא ההבנה, איך אני משיג את הדבר שאני רוצה.

תינוק, כשהוא נולד, יש לו רצון. למשל, הוא רוצה להיות ליד אמא. הוא רוצה שאמא תיקח אותו בידיים, או שתשים  אותו לידה במיטה. יש רצון, אבל בהתחלה אין הבנה איך להשיג את הדבר. באופן אינסטינקטיבי הוא בוכה. עם הזמן הוא מתחיל להבין, שיש לו יכולת להשיג את הדבר- כל פעם שאני בוכה, אמא באה. ואז הבכי הופך להיות הדרך של התינוק הקטן להשיג את מה שהוא רוצה.  

יום אחד, התינוק הקטן נכנס לפעוטון חדש, ויש שם עוד ילדים. התינוק, שלמד שכשהוא בוכה ניגשים אליו, מנסה את זה גם בגן.

 אבל בגן, המטפלת לא תמיד פנויה כמו אמא. לא טכנית, ואולי גם לא רגשית, והיא לא ניגשת מייד. פתאום יש פער, בין מה שהתינוק למד, בין הרצון שלו, בין ההבנה של איך משיגים את הדבר, ובין היכולת להשיג את הדבר.

ההרמוניה מתערערת, והתינוק מעלה חום. כולם אומרים לאמא שככה זה, וכשהם נכנסים לגן הם נדבקים, ולוקח זמן עד שהמערכת מבשילה ושעם הזמן זה יסתדר.

הסיבה האמיתית שבגללה הוא חולה, היא שההרמוניה הופרה. ולכן, הורדת החום עם אקמול, או נטילת אנטיביוטיקה, לא מרפאה את הילד.

היא רק מעלימה את הסימנים החיצוניים לכך שהופרה ההרמוניה.

זה נכון, שעם הזמן הילד יהיה פחות "חולה", אבל זה בגלל שעם הזמן הוא ילמד מחדש איך הוא יכול להשיג בגן את מה שהוא רוצה, ושוב תיווצר אצלו הרמוניה. (אלא אם כן, חלילה, הוא נמצא בגן ממש בעייתי).

ילד שנמצא במצב של קושי חברתי למשל, או שיש לו לקות מסויימת שמפרה את ההרמוניה אצלו, או שיש לו חרדות שגורמות לו להימנע מכל מיני סיטואציות, אינו נמצא, אם כן, במצב של בריאות.

דווקא ילד שמפתח "מחלת" חום, או שפעת או דלקת גרון חד פעמית, וזה הכול, דווקא הוא הבריא יותר.

המשך בפוסט הבא.

סוף שבוע חמים וחופשי מתרופות לכולכם,

ורד.

שניצל מעובד ולחם עם שוקולד עלולים לשלוח את הילד שלך ישירות לבית חולים

בשבוע שעבר התפרסמה ב"ידיעות" כתבה על ילדים שנזקקו לאשפוז ואף כאלה שהגיעו עד לכדי עיוורון כתוצאה מתזונה לקויה ודלה בפירות וירקות.

נושא התזונה הוא אחד הנושאים המרכזיים שאני עוסקת בהם, לא רק כמטפלת, אלא גם ואולי בעיקר, כאמא.

מתוך הכתבה:

אחד אכל רק שניצל מעובד, השני הסתפק בלחם עם שוקולד. בפירות ובירקות הם לא נגעו בכלל. התוצאה: מחסור חמור בוויטמינים שהוביל לעיוורון ולבעיות אורתופדיות קשות. "מבחינה חיצונית הכל נראה בסדר אבל זו סכנת חיים", מזהירים הרופאים

חלק מהעניין של לגדל ילדים חופשיים מתרופות, זה להבין, שהתזונה היא מרכיב קריטי ומרכזי בבריאות שלהם.

גוף של ילד לא יכול להיות ניזון כמו שצריך מתזונה שמבוססת על פחמימות ריקות ומזון מתועש. לא זו בלבד שאין במוצרים האלה יכולת לתת לגוף את חומרי הגלם להם הוא זקוק לתהליכי בנייה- לבנות שריר, לבנות עצמות ושלד, אלא שבמזון המתועש יש אין סוף כימיקלים שמכבידים על מערכת החיסון וממש מרעילים את הגוף.

 

בדרך כלל התוצאות של תזונה דלה ולקויה כזו לא נראות באופן מיידי על פני השטח. לכאורה, הילד שבע, וההורים מרוצים. בעיניהם "לפחות הוא אכל משהו".

אבל, הנזק הוא נזק מצטבר.

את חלקו רואים מיידית, רק שלא יודעים לעשות את ההקשר- ילדים עם מערכת חיסונית ירודה, שחולים לעיתים קרובות, מצטננים בקלות, חולים בדלקות גרון ודלקות אחרות בקלות. ילדים, שכמו שההורים מגדירים אותם, " כל אפצ'י שמישהו עושה לידו- הוא נדבק".

ילד זקוק לאוכל שיזין את גופו. שיהיה עשיר בחלבונים, בסידן (ולא, הכוונה אינה למוצרי חלב. באלה הסידן כמעט ואינו זמין לגוף האדם).

אוכל שיהיה עשיר במינרלים ובוויטמינים.

ואני לא מתכוונת לוויטמינים מסונתזים שהוכנו במפעל והוכנסו לאוכל, אלא לויטמינים אמיתיים, שזמינים לגוף. את אלה ניתן למצוא בשפע בירקות ופירות.

ותראו כמה הטבע חכם. בכל עונה יש פירות שמכילים בדיוק את מה שהגוף זקוק לו באותה העונה. למשל, בסתיו- לקראת החורף, פירות הדר עשירים בויטמין C שמונע התקררויות.

בקיץ, שפע של פירות עסיסיים ומתוקים שמספקים סוכר זמין ומיידי לתאים בתקופה של איבוד אנרגיה ומים רבים דרך הזיעה.

אנחנו רק צריכים להסתכל מה יש מסביב, ולהציע לילדים פירות וירקות בעונתם (ולא מקירור, שאז הם חסרי ערך תזונתי).

ואם אתם אומרים "אבל הילד שלי לא אוהב את כל זה" אז תחשבו על שני דברים:

א.      האם אתם בעצמכם אוכלים די פירות וירקות? האם זה משהו שהוא טבעי בבית, זמין, נמצא כל הזמן ובשפע, או שפרי זה משהו שאוכלים פעם ביום, כקינוח אחרי האוכל או שגם זה בקושי? האם הילדים רואים אתכם אוכלים סלט כדרך טבע, כהרגל? או שזה משהו שיוצא מהמקרר רק כשאתם רוצים לרדת במשקל? ואז עובר מסר סמוי של "לא בא לי על זה. זה משעמם. זה לא משביע. טוב, אם אני רוצה לרזות אז אין ברירה. צריך לאכול קצת חסה..."

ב.      אם תדעו, שהחסרים האלה מזיקים באופן מיידי וממשי לבריאות הילדים שלכם, ומסכנים את בריאותם- לא פחות מאשר לרוץ לכביש או לדחוף אצבע לתקע, האם גם אז תוותרו על הרעיון של תזונה עשירה ומזינה?

אני מצרפת את הכתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות", ומוסיפה, שהשינוי לא יגיע מזה שתתעקשו, או שתריבו עם הילדים, או שתנסו לשכנע אותם שזה חשוב להם. הדבר היחידי שיכול באמת להשפיע ולעשות שינוי, זה אם אתם תשנו. אם אתם תאכלו מזון מזין, וזה מה שיהיה בבית, זה גם מה שיאכלו הילדים שלכם.

אם אתם תמשיכו לאכול פחמימות ריקות, ולשלוף את הגזר רק בהקשר של דיאטה או חוסר ברירה, ככה גם יתייחסו לזה הילדים שלכם, ואין סיכוי שהם יכניסו את זה לפה.

לקריאת הכתבה לחץ כאן

 

בריאות שלמה וחיים חופשיים מתרופות לכולכם,

 ורד