האוכל ככלי לריפוי, תקשורת והתפתחות

"מותק", פונה הבעל לאישתו, "מה הכנת לאכול היום?"

"כלום", היא משיבה.

הבעל המאוכזב מנסה לעקוץ, "אבל זה גם מה שהכנת אתמול!"

היא מסתכלת עליו ואומרת – "זה היה ליומיים…"

 

אצלנו בבית אוכלים בדרך כלל אוכל מבושל. החלק של ה'אוכלים' הוא באחריות כולם. החלק של ה'מבושל' נמצא תחת אחריותי.

אני חושבת שלא אגזים אם אומר שבמצטבר יש לי משהו כמו שבע - עשר שעות מטבח שבועיות, וזה בלי לספור הכנת ארוחות קלות בסגנון ארוחת ערב חטופה או סנדביצ'ים לבית ספר.

זו עבודה שלפעמים אני מוצאת אותה נעה בין ההגדרות- מתישה, מייגעת ועד ליוצאת מהאף.

 לפעמים ממש לא בא לי לבשל, ואז אני קונה אוכל מוכן. ואם המצב ממש קשה, אני שולפת מהמקפיא מזון לשעת חירום בדמות טבעות בצל או שניצל תירס.

 בתקופה שסביב מעבר הדירה יצא שבמשך חודש וחצי לא בישלתי בכלל. לפני המעבר - בגלל שרציתי לרוקן את המקרר. ואחריו, בגלל שנכנסתי לבית לפני שהרכיבו לנו את המטבח.

 זו הייתה תקופה לא פשוטה. הייתה כאן תחושה של חוסר יציבות. הבנתי אז יותר מתמיד, שהמטבח הוא הלב של הבית, וכשהמטבח לא מתפקד, כל התפקוד של בני הבית מושפע מזה. הכל כאן הרגיש ארעי, חסר שקט ועצבני.

                                                  

 על הכירה הזו בישלתי בימים שלא היה מטבח

לאירינה אוסוסקין, מפתחת גישת "פיסיקה משפחתית", יש הסבר מאד מעניין, הוליסטי ועמוק על הנושא.

היא רואה באוכל יותר מחומר הזנה. היא אומרת שהאוכל הוא בסיס להתפתחות.

 היא אומרת שסביב שולחן  האוכל ישנה התחברות של שלושה תחומים: חשיבה, אוכל ומפגש.

דרך האוכל יוצרים התפתחות. אם מתאימים את האוכל לכל אחד מבני המשפחה, ומגישים לו כמו שהוא אוהב, אפשר דרך האוכל אפשר להעביר אהבה.

כשילד מקבל אוכל שהוא אינו אוהב, זה גורם לו כעס, ושהילד כועס, זה משליך על תחומים אחרים בחייו.

לדעתה, אין כלי יותר פשוט ואפקטיבי מבישול, וילד אינו יכול להתפתח בצורה תקינה, בלי שיספוג את ריחו המיוחד של הבית.

 מבחינתה אוכל הוא כלי להתפתחות האדם וגם לריפוי, והצלחת יכולה בקלות להיות הצלחת של השלום בבית, והאוכל הוא עולם ומלואו.

כדי לעזור לכם לבשל מתוך התכווננות אירינה ממליצה לחשוב בזמן שאתם מבשלים על האדם שהאוכל מיועד לו. למי עושים את אוכל? איזה סוג אוכל הוא אוהב? מה מטרת הבישול?

הדיוק חשוב מאוד בתהליך הכנת האוכל. גם מהירות הבישול היא גורם בסיסי.

צריך לדעת איך לחשוב על האוכל ולצמצם את כל תהליך הכנת האוכל לפני כן, בחשיבה, כך שבזמן שמכינים את האוכל אפשר יהיה להפסיק לחשוב. כך שכשעושים את האוכל כבר אין מחשבות.

כשמכינים אוכל, לפני שמתחילים לבשל, לעשות תוכנית בראש – מה? למי?

כשמכינים כך, רואים את התוצאות על העיניים של זה שאוכל, שעבורו נעשה האוכל.

בחרתי לכתוב על הנושא, כיוון שזה כלי כל כך נגיש, פשוט וזמין עבורינו, ההורים, ונראה לי שזה יהיה ממש פספוס אם לא נשתמש בו.

זכרו: האוכל הוא דרך נפלאה להראות אהבה אמיתית, ולתמוך בהתפתחות ובקשר שלנו עם הילדים.

בתיאבון J

ולקינוח, עוד קטע מצחיק בנושא מתוך התכנית "צחוק מהעבודה". לא צריך לראות הכל. הדקה הראשונה מספיקה.

 

 

כישוף וקשקוש לכבוד פורים

פורים 2013.

מפגש BNI שגרתי בקיסריה.

איך מעבירים מסר רציני עם קצת צבע והומור? 

ולמי מכם שמעדיף לקרוא, או שרצה לחזור לפוסט שכתבתי בפורים לפני שנתיים על ה"מסכות" שאנחנו לובשים, לא רק בפורים אלא כל השנה, הנה הקישור.

מסיכות אנושיות

שיהיה שמח ומבדח בפורים הזה ובכל השנה,
ורד

תחרות מתכוני פשטידות ללא אלרגיה יוצאת לדרך!

אתמול בערב נפגשנו ג'וד ואנוכי, כדי לצלם סרטוני וידאו, שבהם אנחנו עונות על השאלות ששאלתם אותנו בסקר של שבוע שעבר.


לא היה לנו קל, לג'וד ולי, לעמוד מול המצלמה ולדבר. יש משהו בנוכחות של המצלמה שגורם לך לקפוא, ולשכוח את כל מה שרצית להגיד, אפילו אם מדובר בנושא שהכי יושב אצלך בבטן.


רצינו גם לתת ערך, וגם שזה ייראה אותנטי, לא ערוך מידי, לא "סטודיואי" מידי. פשוט לדבר.


את התוצאה אתם תוכלו לראות במהלך השבוע. אני יכולה לספר שהיו הרבה קטעי "פספוסים" מצחיקים. אבל לא בטוח שאת אלה נשחרר לאוויר. אולי פעם, נראה. לפי ה"מוזה".


בינתיים, אני רוצה לשתף אתכם בהחלטה אחת שקיבלנו, כדי להכניס אתכם לאווירה.


אנחנו מכריזות בחגיגיות ובשמחה, על פתיחת תחרות המתכונים הגדולה!!!

אנחנו מזמינות אתכם לכתוב לנו, כאן בבלוג, בתיבת התגובות למטה, מתכונים של פשטידות נטולות אלרגנים.


כדי להקל עליכם, אנחנו לא מבקשות מכם כאלה שאין בהם אלרגנים בכלל, אלא עשינו לכם "הנחה".


הפשטידות שאנחנו מבקשות יכולות להכיל מה שאתם רוצים, אבל הן צריכות להיות נטולות קמח (גלוטן) וחלב ומוצריו.

מה ייצא לכם מזה?


קודם כל, יהיה פה אוסף נחמד של פשטידות שנוכל כולנו לאמץ לאוסף המתכונים הביתי שלנו.


ובנוסף, המתכון המנצח יזכה את בעליו המאושרים בהשתתפות חינם            


                     בסדנה לריפוי טבעי של אלרגיות!!!!

אז קדימה, בואו נתחיל!                                      





שיהיה לכולכם שבוע מוצלח ונעים,


ורד.

פעם ראשונה שאני לפני מצלמה

צריך הרבה אומץ בשביל לעשות את מה שאני עושה עכשיו. ככה, בלי תאורה מי יודע מה, בלי סטיילינג, איפור, שיער, ציפורניים, בלי חצובה ובלי טייקים. אפילו בלי הכנה. ככה סתם, ביקשתי מחברה שתצלם אותי במפגש הבוקר של קבוצת bni קיסריה, ולפני שאני מתחרטת, החלטתי ללכת על זה, ולפרסם את הצילום.
מקרה שהיה כך היה- התבקשנו, בלי כל הכנה מראש, כל אחד מהנוכחים, להקשיב לסיפור ההיפוטתי (אך שבהחלט יכול להיות אמיתי) הבא, ולהגיד, ב-60 שניות,  "איך/במה אני יכול לעזור לזוג מהסיפור". מה השירות שלי, או מה מהמוצרים שלי אני יכול להציע להם?
הנה הסיפור לפניכם

 כל אחד מכם יכול לחשוב ולתת תשובה מעצמו.
הנה מה שאני אמרתי......

כי האדם עץ השדה

פעם כשעוד היה פה גשם, ט"ו בשבט היה מביא עִמו את תחילתה של העונה הקסומה ביותר בשנה. האוויר היה הופך צלול, השמים היו מתבהרים וקרני השמש היו חודרות מבעד לצמרות העצים. החורף כמעט חלף והאביב נראה בפתח. כל התנאים בשלים להתפתחות חדשה, וזהו תחילתו של תהליך ארוך ומופלא שבסופו יניב האילן פירות.
ט"ו בשבט - ראש השנה לאילנות - מסמל עבורנו הזדמנות להתפתחות חדשה.
כדי שהאילן (האדם) יתפתח, עלינו לבחור לו תחילה סביבה מתאימה, אשר תתמוך בהתפתחותו. אצלנו, הסביבה שמשפיעה על חיינו, היא הרחוב בו אנו גרים, חוג המכרים שלנו, וגם המקורות שמהם אנו מושפעים, כמו ספרים, אינטרנט, טלוויזיה, רדיו ועיתונים. סביבה זו מעצבת את צורת החשיבה שלנו.
עוד מילדות, אנחנו סופגים השפעות וערכים רבים מהסביבה שבה אנו גדלים. כל אלה הטביעו בנו גם רצונות, שאיפות, דפוסי התנהגות, וגם דעות קדומות. לפעמים אנחנו פוגשים ספקות, ואפילו נתקלים בחוסר אמונה ביכולת שלנו. כמה פעמים הדהדו בראשכם קולות מן העבר או מן ההווה, תפיסות שגויות, שאמרו לכם שאתם משוגעים, שאתם הוזים, שבוודאי לא תצליחו? לא יודעת מה איתכם, אבל אני נתקלתי בלא מעט תגובות ואמירות על הדרך שבחרתי.
כדי שהאילן יוכל להניב פירות מתוקים וראויים למאכל, יש לחתוך ממנו את כל הענפים היבשים שעדיין תלויים עליו ומעכבים את גדילת הפירות. אנחנו נצטרך לבחור מכל הרצונות והמחשבות שלנו רק את אלה שמועילים להתפתחותנו ולהפטר מ"ענפים יבשים", שתוקעים ומעכבים אותנו.


אם נסתכל על חיינו, נראה שהשאיפות שלנו משתנות ללא הרף: מה שהיה הפרי של אתמול מתחלף היום במטרה אחרת. הדברים שכבר השגנו, טובים ככל שיהיו, אינם מספקים אותנו, ויש דבר מה בתוכנו שאינו נותן לנו מנוח, אלא דוחף אותנו לחפש בכל רגע פרי גדול ונעלה יותר.
כדי להתקדם, נצטרך להשאיר מאחור את המדרגה שכבר כבשנו, ולהמשיך לטפס הלאה. זוהי הדרך היחידה עבורנו לעלות בסולם שמביא למטרת החיים.
צמיחתו של האילן תלויה בקרקע שבה הוא גדל. על מנת שהגרעין יוכל לנבוט ובהמשך גם להכות שורשים, יש להכשיר את הקרקע, לדשן, להפוך ולעדור אותה. כך גם ההתפתחות שלנו כבני אדם תלויה בחקירתנו את תכלית חיינו. לשם איזו מטרה באתי לעולם הזה?
כפי שענף שהתייבש על העץ אינו יכול להניב פרי וצריך להסירו מהעץ, כך גם אנחנו לומדים איך להסיר מעצמנו בהדרגתיות, את מה שמעכב אותנו מלהבין את המשמעות האמיתית של חיינו.


בט"ו בשבט אפשר לטעת עץ, ואפשר גם לעצור רגע ולהסתכל על עץ. להסתכל ולהבין, ששינויים משמעותיים, התפתחות משמעותית, ריפוי אמיתי ועמוק הם תולדה של תהליך. הם לא מתרחשים בין לילה. בשביל ליהנות מפרי מתוק ועסיסי נדרשת מידה של סבלנות, הבשלה, התמסרות לתהליך. אל תאמינו בקסמים. הם אינם אלא אחיזת עיניים.