חדש על המדף: קשקוש "הומיאופתי" למניעה

אמש, בעודי צופה בטלויזיה, ובשלל הפרסומות המרצדות שניסו לשטוף את הכרתי במטרה שאקום מהספה וארוץ עם הארנק למרכז המסחרי הקרוב, צדה את עיניי, אוזניי ותודעתי פרסומת אחת.

זו הייתה פרסומת ל "תכשיר הומיאופתי למניעה וטיפול בשפעת", הפועל, כך לפי המפרסם,  "על פי העקרונות ההומיאופתים".

 

לפני ש"אכנס" בפרסומת הזו, אומר, שאני ממש יכולה כבר לחוש את אחרית הימים מגיעה.

ישנה איזו התעוררות מרנינה, ואנשים היום יותר ויותר מחפשים דרכים טבעיות לטפל בחוליים שלהם.

ולא רק זה, רבים אפילו פונים להומיאופתיה, והמילה הזו הפכה לשגורה יותר מאי פעם, או לפחות יותר ממה שהיה ב-15 שנים האחרונות- שזה פחות או יותר הזמן שבו אני מצוייה בצורה זו או אחרת בתחום.

ואם זה לא מספיק, אז יותר ויותר אנשים מבינים, שההומיאופתיה גם פועלת לפי עקרונות מובנים, וכשהם רוצים להשתמש בה, הם יודעים לדרוש שהעקרונות האלה יופעלו ויכובדו.

אבל, כשצפיתי בפרסומת הזו הרגשתי את השערות הקטנות בעורפי זזות באי נוחות, שכן בין התכשיר החדש שרשת  הפארם הידועה מציעה לכם, ובין העקרונות ההומיאופתיים אין דבר וחצי דבר. ההיפך הוא הנכון. התכשיר הזה הוא המון דברים, אבל הוא בטח לא הומיאופתיה.

אל נבכי הפרסומת. קדימה. מתחילים...

בפרסומת כתוב: "תכשיר הומיאופתי למניעה".  

לאחרונה קראתי סטטוס בפייסבוק של אמא שכתבה שהילדה שלה התחילה ללכת מייד אחרי שהחלימה ממחלת החום שהייתה לה.

איזו אמא לא מכירה את זה, שהילד עושה קפיצה התפתחותית מדהימה מייד אחרי שעברה לו מחלת החום?

אם ילד העלה חום, התקרר או נדבק באבעבועות רוח, יש לכך סיבה, ול"מחלה" (כפי שבטעות התרגלנו לקרוא לזה) יש תפקיד- בחיזוק כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף ובהקפצת ההתפתחות הכללית של הילד.

מה אנחנו מנסים למנוע? את הבריאות שמחכה לילד עם תום האפיזודה האקוטית? את ההתפתחות שלו?

תפקידה של ההומיאופתיה הוא לחזק את כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף, ולא למנוע דבר.

רמדי הומיאופתית תינתן רק במקרים שלילד אין יכולת להתמודד בכוחות עצמו. כשכוח החיות שלו נחלש מסיבה זו או אחרת.

בפרסומת כתוב: "על פי העקרונות ההומיאופתיים". טוב... ראינו שלא בדיוק נשמרים כאן העקרונות של ההומיאופתיה. אבל, כפי שבוודאי כבר ניחשתם, המניעה היא לא העיקרון היחידי שמופר כאן...

 

 

תראו כמה יפה כתבו כאן על רעיון הטיפול באדם כמכלול, ולא רק בסימפטומים שלו.

 

 

אכן, ההומיאופתיה מחפשת מדוע האדם חלה מלכתחילה, וגם למה הוא לא מצליח להתגבר לבד.

חוסר היכולת הזו נובעת מחוסר איזון פנימי, ממשהו בפנימיות של האדם שהשתבש, וזהו הדבר שבו היא באה לטפל. זהו הדבר שאותו היא שואפת לרפא.

אז תסבירו לי (אפשר בתיבה למטה), איך תכשיר שנקרא Flu (=שפעת) בא לטפל בסיבה למחלה? הוא מכוון או לא מכוון שפעת???

ואחרון חביב להפעם: התכשיר מכיל כמות עצומה של מרכיבים,  בעוד, שעל פי העיקרון המנחה של ההומיאופתיה, הרמדי ההומיאופתית הקלאסית מותאמת לך באופן ספציפי, אישי ואינדיבידואלי, ולעולם, אבל לעולם היא תכיל חומר אחד בלבד ( אתה הרי אדם אחד ).

 

 

 

 

הכל אמנם מגיע ארוז מאד יפה, באריזה שנותנת תחושה "טבעית", וגם הפרסומת חזקה ומשכנעת, בעקר בימים שבהם אנחנו, האמהות, מאד מודאגות ממצבם הבריאותי של אהובינו הקטנטנים, אבל בין התכשיר הזה ובין הומיאופתיה אין שום קצה קצהו של קשר, פרט אולי לעובדה, שהחומר שבבקבוק עבר מבחינה טכנית תהליך הכנה דומה לזה שעוברות הרמדיז ההומיאופתיות.

ואם תיקחו מהפוסט הזה רק דבר אחד- זהו הדבר שאני מבקשת שתיקחו:

לרמדיז ההומיאופתיות יש יכולת להשפיע על כוח החיות ברבדים הכי עמוקים שלו.

לכן, כאשר נוטלים תכשיר מדף כשלהו, הקרוי "הומיאופתיה" כדאי לדעת, שהוא עלול גם להזיק ברבדים הכי עמוקים.

זהו נזק שיהיה מאד קשה אחר כך לתקן, כיוון שלא נוכל לדעת איזה מכל רשימת החומרים שהוכנסו לבקבוק הוא זה שיצר את הנזק.

 

שאלות בנושא מזמינה אתכם להשאיר לי כאן. מבטיחה לענות.

שיהיו לכם חורף בריא וחיים חופשיים מתרופות,

ורד

 

עזרה ראשונה לקיץ

לפני כשבועיים התארחתי בשידור חי בתכנית הטלויזיה האינטרנטית של קולגה-
גלית גולדנברג אורן.

גלית מפתחת משחקי חשיבה ויצירתיות אצל ילדים, ובתכנית שבה התארחתי
דיברנו על הקיץ.

מהצד שלה- על רעיונות נפלאים להפעלות ומשחקי קיץ לילדים,

ומהצד שלי-
נתתי כל מיני טיפים מעולים וחשובים בנושא

"עזרה ראשונה לקיץ".

עקיצות, חבלות, הכלור בבריכה

ועוד כל מיני.

אילו תרופות הומיאופתיות כדאי לכם להחזיק בבית בערכת עזרה ראשונה,

ואיך משתמשים בהן.

לפניכם הקלטה של השידור,

לשימושכם.

אם יש לכם שאלות-

אני כאן-
בתיבת התגובות למטה.


לצפייה בשידור הכנסו לקישור

בראש הבלוג שלי כתוב, שהבריאות היא חופש. 
חשבתי, שהגיע הזמן שנדבר על זה קצת....

דברים שמגבילים אותנו, הולכים ומכרסמים בבריאות שלנו לאט ובשקט, ועם הזמן הם מייצרים מחלה שהולכת ונעשית יותר ויותר מורכבת , עד שבסופו של דבר מתפתחת מחלה  כרונית.

כשאני אומרת "מגבלה", למה אני מתכוונת?

ברמה הפיסית קל להסביר מה זו מגבלה- אסתמה היא מגבלה. אלרגיה היא מגבלה. גם מיגרנות הן מגבלה, וגם דלקות אוזניים חוזרות, או כל בעיה פיסית אחרת.

גם ברמה הרגשית יש לנו מגבלות רבות.
למשל, אם יש לילד פחדים או חרדות, זוהי מגבלה לכל דבר.
ילד יכול להימנע, למשל, מכל מיני סיטואציות, בגלל הפחד שלו.


בחצר שלנו יש שתי חתולות וכלבה אחת, והשבוע, ביקרה את הבת הקטנה שלי חברה, שהתברר מהר מאד שהיא פוחדת מחיות. הילדה הזו הייתה כל כך מוטרדת מהנוכחות של החיות, שהיא לא הייתה מסוגלת לא לשחק, ואפילו לא ליהנות מהממתק שנתתי להן, וכל הזמן היא רק בדקה איפה החיות ועד כמה הן קרובות אליה. 
ללא ספק, הפחד שלה הגביל אותה, ופגם בהנאה שלה.

כדוגמה למגבלות ברמה השכלית אפשר לקחת בעיות זיכרון, שגם הן מגבילות את האדם.

אבל, גם התפיסות והאמונות שלנו, יכולות להיות מאד מגבילות.

כשאדם לא מצליח לממש את עצמו, כשהוא אינו מצליח לחיות חיים שמספקים אותו, זה מצב של מחלה.

אם אתה עובד במקום עבודה שאתה לא אוהב, או שאתה חש שהבוס מתנקל לך,
אם את חשה שבעלך אינו מבין אותך,
אם אתה חי בתחושת תסכול מתמשך, או כעס ממושך,
או תחושת חוסר סיפוק,
קיים סיכוי יותר מסביר, שעם הזמן גם תפתח מחלות פיסיות.

כשאדם מפתח מחלה, למחלה שלו יש תפקיד. 
היא באה להגיד לבן אדם, שמשהו השתבש. להעיר אותו, להאיר לו כמו עם זרקור את המצב שבו הוא נמצא, ולהגיד לו "שים לב, אתה לא בכיוון הנכון."

אז מה עושים?
קודם כל, לא משלימים עם כאב שחוזר על עצמו, ולא משלימים עם סבל שנמצא כל הזמן, או שחוזר לעיתים קרובות.

לא משלימים עם מגבלה. לא משלימים עם ביקורת עצמית גבוהה. לא משלימים עם מצבי רוח ירודים שנמצאים שם כל או רוב הזמן.

לא מקבלים את זה. 

ולא מסכימים עם זה. 

אם רוצים להרגיש טוב ולחיות חיים בריאים, כמובן....

עובדים על חשיבה חיובית,


קוראים ספרות שעוסקת בתחום "משרים" את עצמנו בתכנים חיוביים ומקדמים,


ואם צריך, הולכים גם לטיפול מקצועי (כמובן וטבעי שאמליץ על הומיאופתיה קלאסית).


אז צאו לדרך, וחיו חיים מלאי סיפוק ומעוררי השראה!


ותגובות- השאירו לי בתיבה.

אלרגיות והומיאופתיה- מקרה לדוגמה

הפעם אני רוצה להכניס אתכם קצת אל מאחורי הקלעים, אל העבודה שלי בקליניקה.

ההומיאופתיה מתייחסת לאלרגיות באופן מאד שונה מזה של הרפואה המערבית.

היא אינה מסתפקת במתן תרופות שייקלו על הסימפטומים, אלא מנסה להיכנס לעומקם של דברים, ולהסתכל על הדברים בפרספקטיבה מאד רחבה. הוליסטית.

כדי להבין את הרעיון, אני מביאה הפעם מקרה מהקליניקה. דרך עיקרי הדברים שעלו בשיחת האיבחון, נסתכל יחד דרך זכוכית מגדלת, דרך עדשת המיקרוסקופ של ההומיאופת.

נתחיל מהסבר קצר:

אלרגיה היא תגובה לא צפויה ולא רצויה של מערכת החיסון לגורמים סביבתיים נורמאליים לחלוטין אשר רוב בני האדם חיים איתם בשלום וללא כל תופעות. אצל אנשים אלרגיים מתרחשת למעשה "תקלה" במערכת החיסון, אשר מגיבה ביתר כלפי חומרים שונים הנמצאים בסביבתינו.  

כלומר, גם אם נסלק את מה שמעורר את המערכת שלנו היום, הרי שלא טיפלנו בנושא תגובתיות היתר.

לכן, ההומיאופתיה מכוונת לטיפול בסיבות השורש, בתגובתיות היתר, ומנסה להבין מדוע האדם הגיע למצב שבו הגוף שלו מגיב ביתר?                                                                                                      

בשלב הזה אני מזמינה אתכם לחשוב האם אתם מכירים את נושא תגובתיות היתר גם מתחומים אחרים בחיים שלכם, לאו דווקא מבחינה פיסית? האם אתם יכולים להגיד שבאופן כללי שאתם מגיבים ביתר?

ועכשיו למקרה. אני כותבת רק את עיקרי הדברים, ואדגיש את המקומות שמצביעים על תגובתיות יתר. שימו לב, שהמילים שבהם מסופר המקרה הן המילים של המטופלת עצמה, כפי שהיא ניסחה את הדברים.

מדובר באשה שהגיעה בגלל עיטושים שיכולים להמשך יום שלם, נזלת שקופה צורבת, אשר לפעמים מתפשטת לנולזים באוזניים.

עשן סיגריות, ריח של בשמים או נרות וגם מזגנים, מאד מחמירים את מצבה.

בבדיקה של אלרגולוג לא נמצא כלום, וגם תרופות טבעיות שונות שניסתה לקחת לא הועילו.

היא הפסיקה לאכול מוצרי חלב, וגם זה לא הועיל.

לשאלה, מה קרה בזמן שלפני ההתפרצות-

היא סיפרה, שסבתא שלה נפטרה כחודש לפני שזה התחיל. זה היה מאד קשה בשבילה, והסבתא מאד חסרה לה.

עוד היא סיפרה, שהיא מאד קרובה לאבא שלה, ושהיא לוקחת עליו אחריות בכל מובן. לוקחת ללב דברים שאומרים עליו, והרצון שלה לסדר לו את החיים הולך איתה כל הזמן.

בשנתיים האחרונות הדברים לא הסתדרו לה כמו שרצתה, וזה מאד הלחיץ אותה.

המוות של סבתא היה מכה מאד חזקה. היא פחדה על העתיד של אבא שלה, ומה שיהיה איתו. הראש שלה כל הזמן היה עסוק במחשבות- מה יהיה, איך זה ייגמר...

היא מספרת שבאופן כללי אינה אובר- אופטימית.

לדבריה היא קלסטרופובית, וחסר לה אויר במקומות סגורים.

קשה לה בטיסות, בהן היא מרגישה שכואבות לה העצמות. היא חייבת לקום, לזוז, להסתובב, ומרגישה שהיא משתגעת. הצפיפות במטוס משגעת אותה. כנ"ל המחשבה שהיא לא יכולה לרדת מהמטוס מתי שהיא רוצה.

אוהבת חיות קשה.

הכול אצלה זה או שחור או לבן. היא מנסה לסגל גישה יותר חיובית, אבל זה לא בא לה בטבעיות.

כשהייתה בצבא, התנפחו לה הבלוטות בצוואר, ככה "יפה". ממש כמו שק. זה נמשך חודש וחצי לפחות.

בכל יום היא שותה לפחות שבע כוסות קפה.

נותנת שתן המון פעמים ביום.

היו לה מיגרנות, שהיו מלוות בהקאות קשות. כשהיא מקיאה היא נלחצת מהבחילה, ומפחדת שלא תנשום. לדבריה, היא יוצאת מגדרה כשמקיאה.

מבחינת חלומות- כשהייתה צעירה היו לה סיוטים מאד גדולים על נחשים והרבה חלומות על רדיפה.

אפשר לראות בסיפור הזה, שכמעט כל דבר שהיא מספרת הוא "וואו". הכל בגדול:

המילים שבהן היא משתמשת: שחור או לבן, אובר-אופטימית, הסיפור על מערכת היחסים עם אבא שלה.

התחושות שלה: הלחץ במטוס, ההרגשה כשהיא מקיאה, העוצמה בחלומות, ההתנפחות בצוואר, הקפה, השתן.

הכל ב over.

המקרה הזה הוא דוגמה אחת לאיך ההומיאופתיה מחברת את האלרגיה, שהיא תגובתיות יתר, לכל שאר הסיפור של המטופל, ששוזר בתוכו תגובתיות יתר ברמות נוספות של חייו של האדם.

זוהי ההסתכלות ההוליסטית, העמוקה והשלמה, וההומיאופתיה מטפלת בסיפור השלם, ולא רק בהסרת הסימפטום.

סיפורי מקרים נוספים, בפעם הבאה.

בינתיים, אתם מוזמנים להשאיר תגובות, לשאול שאלות, ללחוץ "לייק" ולשתף.

שלכם,

ורד.

חשבתם שנפטרתם מזה, מה?

חודשיים של שקט ועדנה הסתיימו להם זה לא מכבר.

לכל מי שהיה באופוריה, ששכח, שהדחיק- המציאות טופחת עכשיו על פניו.

חשבתם שנפטרתם מזה, מה? סיפרתם לכל מי שמכיר אתכם שדווקא עכשיו הכל בסדר. שיש הקלה, ואתם מרגישים טוב...

שכחתם, מה? שכחתם שכל שנה זה חוזר?! שכחתם שאי אפשר לטאטא את זה מתחת לשטיח, וגם אם יש לכם הפוגה של כמה שבועות, זה יחזור עם השרב הראשון?! עם משב הרוח המלא אבק וחלקיקים?! הדחקתם את זה, מה?!

לא יעזור לכם. האלרגיה שלכם כאן. היא כאן ועכשיו, במלוא עוצמתה, כמו כל שנה בסתיו. כמו כל שנה באביב. לא תוכלו לברוח מזה.

אתם יכולים עכשיו לרוץ לרופא, ולחזור לקחת את כול מערך התרופות שאתם מכירים, שממילא לא ממש עוזרים לכם. אתם יכולים לחתום קבע על כול סוגי הטישיו שקיימים בסופר פארם. אתם יכולים גם לחזור לקטר.

לא יעזור לכם. כי אם לא תטפלו באלרגיה שלכם מהשורש, היא תמשיך לרדוף אתכם. להציק, לדגדג באף, לשרוף בעיניים, למצמץ, לעלף, לעצבן. לגרום לכם לאי נוחות, לאי שקט.

אז מה שאתם רוצים. תבחרו. להתעלם ולסבול, או לקחת החלטה ולנסות להתגבר על זה, לטפל בזה מהשורש?

אני יכולה רק להציע. הבחירה- אצלכם.

אני מציעה לכם שתי הצעות, שלא תוכלו לסרב להן. אם תרצו, כמובן. אני לא אכריח אף אחד מכם לעשות שינוי ולהחליט שהגיע הזמן להרגיש יותר טוב...

שתי ההצעות שלי לא יעלו לכם אפילו לא אגורה אחת. הכי גרוע שיקרה לכם אם תיקחו אותן- זה שהן עלולות, או עשויות, באמת לשפר את מצבכם. איך שאתם רוצים.

הראשונה- זה להוריד את המדריך החינמי שלי, שמספר את הסיפור האישי של עם אלרגיות, ואשר יחשוף אתכם לאפשרות המדהימה והעוצמתית להשתמש בהומיאופתיה קלאסית ככלי ריפויי לאלרגיות שלכם.

זה ממש כאן, בקישור הבא:

גלה את הדרך לחיים בלי אלרגיות

השנייה, זה להצטרף אליי ביום חמישי, ה- 10.11, לשיחה אינטרנטית מרתקת, שבה אני מארחת את ג'וד וילדר, נטורופתית מהמעלה הראשונה ומטפלת בצמחי מרפא. ג'וד ואני נסביר את הגישה הטבעית לטיפול באלרגיות, ונענה על כול השאלות שלכם בשידור חי.

כל הפרטים על הוובינר- בפוסט הבא.

יש למה לחכות!!!

להשתמע,

ורד.

איך משפיעים מעברים כמו כניסה לכיתה א' או לגן חדש על בריאות הילדים?

החופש הגדול. עשרה חודשים אני מחכה לו- כול שנה מחדש. בדיוק כמו אז, כשהייתי ילדה בעצמי.

אין השכמות, אין לחץ של בוקר, אין הסעות, אין חוגים, אין רכישות אין סופיות של השלמות ציוד, אין הקפצות מ/אל חברות. זו הורדה לא של הילוך אחד, אלא מעבר ל parking. יש משהו בשקט הזה, שעושה לי כול שנה מחדש רצון שככה זה יהיה כול הזמן. שלא תחשבו חלילה שגן עדן זה פה. אנחנו לא איזו משפחה אידילית שבה הכול וורוד. גם אצלנו יש ימים של עצבים, מריבות אין סופיות וצעקות. אבל בואו נודה על האמת- גם בימי בית ספר יש את זה...

החופש הזה בא אל קיצו, ואנחנו חוזרים לשגרת אטרף יום-יומית.

ו- (!) הילדה הקטנה שלי עלתה ביום חמישי לכתה א'.

זה החזיר אותי באחת לתמונות שחקוקות אצלי בראש מהזמן ההוא, שבו הייתי אני בדיוק כמוה.  אני זוכרת את עצמי יושבת וצובעת בצבע פנדה וורוד את האות ו' (האות הראשונה בשם שלי והאות הראשונה במילה 'ורוד'), ומצרפת אותה לאותיות של ילדים אחרים לכתובת "שלום כתה א' ".

לכל אחד בוודאי חקוקה בראש לפחות תמונה אחת מאז, מכתה א' והעובדה הזו מרמזת על גודלו והשפעתו של המאורע על חיינו.

כשאנחנו חווים חוויות חזקות, בין אם הן חיוביות ובין אם הן שליליות, המפגש עם החוויה מטלטל את נפשנו הרגילה בשיגרה. אנחנו יוצאים מהשיגרה, חווים משהו חדש, עוברים משהו אחר ממה שאנחנו מורגלים בו ביום יום.

כשילד נכנס למסגרת חדשה, כוח החיות שלו צריך לעשות כל מיני פעולות, כדי שהטלטלה הזו לא תייצר מחלה. במילה 'מחלה', אני לא מתכוונת למצב שבו החום עולה, או שיש דלקת באוזן או בגרון, וגם לא לשום הדבקות בווירוס כזה או חזר. אלה אינם אלא סימפטומים בלבד, ואינם המחלה האמיתית. מחלה אמיתית היא מצב, שבו כוח החיות של הילד חלש, ואין לו יכולת להתגבר על ווירוסים, חיידקים או כניסה לכתה א'.

ילדים בדרך כלל חולים יותר בתחילת שנה, וזה מסתדר בהמשך השנה, למרות שוירוסים וחיידקים יש בגן ובכיתה כול השנה.              פה טמון ה"סוד".

הסיבה לזה שהם חולים יותר בתחילת השנה היא השינוי, הטלטלה אותה הזכרתי קודם. הטלטלה הזו מציבה את כוח החיות מול מציאות חדשה, משתנה, שיש ללמוד אותה, להתרגל ולהסתגל אליה.

הדבר החשוב ביותר שאנחנו ההורים צריכים להבין הוא, שכשיש לילד חום,

או שהתפתחה דלקת, זה אומר שהגוף שלו מנסה להסתגל למצב חדש, או להתגבר על שינוי משמעותי שהתרחש. אין מדובר במחלה, אלא בעבודה פנימית שהגוף עושה, כדי לשמור על הילד שלנו במצב של בריאות תקינה. ואם זו הדרך של הגוף לעזור לעצמו, הכי טוב שלא נתערב, שלא נפריע לו, ושנאפשר לו לעשות את העבודה. אנחנו נתערב רק במידה וכוח החיות לא מצליח לעשות את העבודה בעצמו.

מניסיוני אני יכולה לומר, שפרט למקרים מאד קיצוניים, רוב הילדים חזקים מספיק כדי להתגבר לבד, גם אם מדובר ביומיים- שלושה של אי נוחות והרגשה לא טובה.

אם יש צורך להתערב ולעזור לגוף להתמודד, אפשר לפנות להומיאופת קלאסי, שיתאים לילד רמדי (תרופה הומיאופתית) שמתאימה לו באופן אישי, אשר תמריץ את כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף. ואם גם זה לא עזר, אז נוכל לפנות לתרופות מערביות לצורך דיכוי הסימפטומים.

שתהיה שנה מוצלחת ובריאה לכם ולכל בית ישראל,

ורד