טיפול שיניים ודילמה אמהית

לילדה שלי יש  ארבע שיני חלב שקועות.

באחת מהן השקיעה הוגדרה כ"חמורה", ולפי ההסבר שנתנו לנו, ככל שהילדה גדלה ועצמות הגולגולת  גדלות יחד איתה, כך השן כאילו הולכת ונכנסת עוד ועוד לתוך החניכיים.

במצבים קיצוניים מהסוג הזה נדרש לעיתים ניתוח חניכיים לשליפת השן החוצה.

בצילום פנורמי שעשינו הסתבר, שהשיניים הקבועות נמצאות בחניכיים, ולכן רק ה"חמורה" דרשה טיפול מיידי בדמות עקירת שתי שיני חלב והתקנת "שומר מקום" לשן הקבועה.

הילדה שלי, שלא מצוייה בתחום הרפואה בכלל וזריקות בפרט, הייתה כצפוי מפוחדת מאד.

היא ביקשה חומר מאלחש (בטעם מסטיק) כדי לא להרגיש את הזריקה, וסיכמה עם הרופאה שכל פעם שכואב, יד שמאל עולה, והרופאה מפסיקה.

השן הראשונה יצאה בקלות.

עברנו לסרבנית הצמיחה. שם כבר הייתה הרבה יותר עבודה. הסרבנית הייתה עמוק בפנים, וקשה היה להגיע אליה ולתפוס אותה.

יד עולה, יד יורדת, רגליים רועדות מפחד. שוב יד עולה, ושוב יורדת....

יצאה.   

 שני תפרים נדרשו כדי לסגור את המקום.

שלב א' מאחורינו, ועכשיו- לדילמה:

הרופאה ממליצה על אנטיביוטיקה, כדי שהמקום לא יתנפח.

וגם על משככי כאבים.

אצלי תקועה בראש האנטיביוטיקה הזו, שהיא אמרה לקחת, ושאני לא רוצה לתת...

אני מבררת עם הרופאה מה האפשרויות שלי, כמה זמן יש לי כדי לדעת אם מתפתח זיהום, האם אני חייבת לתת מייד או שאפשר לחכות.

בסופו של דבר סיכמנו, שמחכים יומיים. ואם לא יתנפח, לא ניתן.

בדרך הביתה הילדה מבקשת שפיית השיניים תביא לה מתנה. "הפייה מביאה רק על שיניים שנשרו באופן טבעי", אני אומרת. "אם את רוצה, אני אקנה לך מתנה".

קנינו.  

בשלוש השעות הראשונות החלפנו המון גזות ספוגות בדם, ושטפנו פעם או פעמיים במי מלח.

הקפדנו רק על אוכל רך עד לארוחת הערב וליתר ביטחון נתתי גם רמדי הומיאופתית.

ובמקום משכך הכאבים בחרנו בטלויזיה, שיש לה, כידוע, השפעה דומה...

באיזו רמדי בחרתי? הנה טיפ בשבילכם:

מכיוון שהייתה הרבה התעסקות וחפירה בחניכיים, (שלא כמו בניתוח שם יש חתך) ועל השן הסרבנית (שכמובן לקחנו איתנו לקופסת השיניים) ראיתי גם פיסת בשר קטנה שכנראה נקרעה מהמקום, החלטתי לתת רמדי שהזיקה שלה היא לפציעה שיש בה פגיעה עצבית.

הרמדי נקראת HIPERICUM, וכדאי להחזיק אותה בבית כעזרה ראשונה.

היא טובה למשל, לפציעה שנגרמת לאצבע שנסגרת עליה הדלת של המכונית.

איך משתמשים?

שמים 3 גלובולים בבקבוק מים מינרלים קטן, וכל פעם מנערים היטב ולוקחים שלוק. עד להטבה משמעותית.

למחרת היא הלכה לבית הספר כרגיל, וכלום לא התנפח.

בהמשך היום ראיתי, שמתחילה להיווצר במקום מוגלה, ויש כאב קל כשנוגעים בלחי.

למרות שבדרך כלל אני די "קולית" בדברים האלה, ולא נלחצת, הפעם, עם כל עניין האנטיביוטיקה, וזה שזו הייתה עקירה מסובכת, והרופאה שנראתה קצת מודאגת- הכל ביחד תרם למפלס הלחץ שלי לעלות.

נזכרתי, שיש לנו בבית תכשיר אנטיספטי לשטיפת פה.

חשבתי, שזה הזמן להיעזר בקצת גורמים חיצוניים, ונתתי לה לשטוף בזה את המקום.

משם והלאה המוגלה הלכה ונעלמה, וגם הכאב, ואני חזרתי לנשום.

אז מה בעצם אני רוצה להגיד?

שבהמון מקרים אנחנו מקבלים החלטה להשתמש בתרופות, בגלל שברגע קבלת ההחלטה אנחנו מאד לחוצים ודואגים.

הרופאים, כדי להיות בטוחים במאה אחוז שנתנו את כל הכיסוי האפשרי, מספרים לנו על התפתחויות נוראיות שעלולות להתרחש, והאמת היא שאני לא מאשימה אותם. הם עובדים על פי דוקטרינה מסויימת, ואותה הם מכירים.

אבל האמת היא, שבמרבית המקרים אין צורך אמיתי בתרופה, והגוף מסוגל להתגבר ולרפא את עצמו.

נכון שדאגתי, אבל בחרתי לחכות רגע, להסתכל איך הילדה מגיבה, לראות אם היא מצליחה להתגבר לבד, ולא מיהרתי לתת תרופה שפוגעת בפלורת המעיים, מורידה את החיסוניות של מערכת החיסון ומחלישה את כוח החיות.

כשראיתי שצריך קצת עזרה התערבתי עם מי השטיפה, ולמען האמת, בכלל לא בטוח שהיה בהם צורך. גם כאן, סף הלחץ והדאגה שלי הוא שהכתיב את המהלך, ולא הילדה.

וכך עברנו את העניין בדרך חופשייה מתרופות (כמעט).

יש לכם תגובות, הארות ו/או שאלות?

בשביל זה יש את תיבת התגובות מתחת לפוסט.

תשתמשו בה!

בריאות חופשייה מתרופות לכולכם,

ורד

חדש על המדף: קשקוש "הומיאופתי" למניעה

אמש, בעודי צופה בטלויזיה, ובשלל הפרסומות המרצדות שניסו לשטוף את הכרתי במטרה שאקום מהספה וארוץ עם הארנק למרכז המסחרי הקרוב, צדה את עיניי, אוזניי ותודעתי פרסומת אחת.

זו הייתה פרסומת ל "תכשיר הומיאופתי למניעה וטיפול בשפעת", הפועל, כך לפי המפרסם,  "על פי העקרונות ההומיאופתים".

 

לפני ש"אכנס" בפרסומת הזו, אומר, שאני ממש יכולה כבר לחוש את אחרית הימים מגיעה.

ישנה איזו התעוררות מרנינה, ואנשים היום יותר ויותר מחפשים דרכים טבעיות לטפל בחוליים שלהם.

ולא רק זה, רבים אפילו פונים להומיאופתיה, והמילה הזו הפכה לשגורה יותר מאי פעם, או לפחות יותר ממה שהיה ב-15 שנים האחרונות- שזה פחות או יותר הזמן שבו אני מצוייה בצורה זו או אחרת בתחום.

ואם זה לא מספיק, אז יותר ויותר אנשים מבינים, שההומיאופתיה גם פועלת לפי עקרונות מובנים, וכשהם רוצים להשתמש בה, הם יודעים לדרוש שהעקרונות האלה יופעלו ויכובדו.

אבל, כשצפיתי בפרסומת הזו הרגשתי את השערות הקטנות בעורפי זזות באי נוחות, שכן בין התכשיר החדש שרשת  הפארם הידועה מציעה לכם, ובין העקרונות ההומיאופתיים אין דבר וחצי דבר. ההיפך הוא הנכון. התכשיר הזה הוא המון דברים, אבל הוא בטח לא הומיאופתיה.

אל נבכי הפרסומת. קדימה. מתחילים...

בפרסומת כתוב: "תכשיר הומיאופתי למניעה".  

לאחרונה קראתי סטטוס בפייסבוק של אמא שכתבה שהילדה שלה התחילה ללכת מייד אחרי שהחלימה ממחלת החום שהייתה לה.

איזו אמא לא מכירה את זה, שהילד עושה קפיצה התפתחותית מדהימה מייד אחרי שעברה לו מחלת החום?

אם ילד העלה חום, התקרר או נדבק באבעבועות רוח, יש לכך סיבה, ול"מחלה" (כפי שבטעות התרגלנו לקרוא לזה) יש תפקיד- בחיזוק כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף ובהקפצת ההתפתחות הכללית של הילד.

מה אנחנו מנסים למנוע? את הבריאות שמחכה לילד עם תום האפיזודה האקוטית? את ההתפתחות שלו?

תפקידה של ההומיאופתיה הוא לחזק את כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף, ולא למנוע דבר.

רמדי הומיאופתית תינתן רק במקרים שלילד אין יכולת להתמודד בכוחות עצמו. כשכוח החיות שלו נחלש מסיבה זו או אחרת.

בפרסומת כתוב: "על פי העקרונות ההומיאופתיים". טוב... ראינו שלא בדיוק נשמרים כאן העקרונות של ההומיאופתיה. אבל, כפי שבוודאי כבר ניחשתם, המניעה היא לא העיקרון היחידי שמופר כאן...

 

 

תראו כמה יפה כתבו כאן על רעיון הטיפול באדם כמכלול, ולא רק בסימפטומים שלו.

 

 

אכן, ההומיאופתיה מחפשת מדוע האדם חלה מלכתחילה, וגם למה הוא לא מצליח להתגבר לבד.

חוסר היכולת הזו נובעת מחוסר איזון פנימי, ממשהו בפנימיות של האדם שהשתבש, וזהו הדבר שבו היא באה לטפל. זהו הדבר שאותו היא שואפת לרפא.

אז תסבירו לי (אפשר בתיבה למטה), איך תכשיר שנקרא Flu (=שפעת) בא לטפל בסיבה למחלה? הוא מכוון או לא מכוון שפעת???

ואחרון חביב להפעם: התכשיר מכיל כמות עצומה של מרכיבים,  בעוד, שעל פי העיקרון המנחה של ההומיאופתיה, הרמדי ההומיאופתית הקלאסית מותאמת לך באופן ספציפי, אישי ואינדיבידואלי, ולעולם, אבל לעולם היא תכיל חומר אחד בלבד ( אתה הרי אדם אחד ).

 

 

 

 

הכל אמנם מגיע ארוז מאד יפה, באריזה שנותנת תחושה "טבעית", וגם הפרסומת חזקה ומשכנעת, בעקר בימים שבהם אנחנו, האמהות, מאד מודאגות ממצבם הבריאותי של אהובינו הקטנטנים, אבל בין התכשיר הזה ובין הומיאופתיה אין שום קצה קצהו של קשר, פרט אולי לעובדה, שהחומר שבבקבוק עבר מבחינה טכנית תהליך הכנה דומה לזה שעוברות הרמדיז ההומיאופתיות.

ואם תיקחו מהפוסט הזה רק דבר אחד- זהו הדבר שאני מבקשת שתיקחו:

לרמדיז ההומיאופתיות יש יכולת להשפיע על כוח החיות ברבדים הכי עמוקים שלו.

לכן, כאשר נוטלים תכשיר מדף כשלהו, הקרוי "הומיאופתיה" כדאי לדעת, שהוא עלול גם להזיק ברבדים הכי עמוקים.

זהו נזק שיהיה מאד קשה אחר כך לתקן, כיוון שלא נוכל לדעת איזה מכל רשימת החומרים שהוכנסו לבקבוק הוא זה שיצר את הנזק.

 

שאלות בנושא מזמינה אתכם להשאיר לי כאן. מבטיחה לענות.

שיהיו לכם חורף בריא וחיים חופשיים מתרופות,

ורד

 

שבועיים בבית חולים

זה השבוע השני שאני נמצאת עם אבא שלי בבית חולים.

זו הסיבה שבגללה לא כתבתי בזמן האחרון.

הבוקר, כשהגעתי לבית החולים, חיכה לי פה הפוסט הזה, שמסביר כל כך יפה ובפשטות את נפלאות הstate of mind  האנושי.

בחדר שבו מאושפז אבי נמצא אדם נוסף, מלווה על יד אשתו.

בשיחה שהתפתחה בינינו, היא סיפרה לי, שהמונחים בהם תיאר לה הרופא את מצבו של בעלה אינם זרים לה, מכיוון שהיא פסיכולוגית קלינית.

הנה אני במסדרון של המחלקה בבית החולים, משוחחת עם אישה זרה.

אני לא יודעת עליה דבר, והיא אינה יודעת דבר עליי.

מדוע, מכל הדברים שבחייה, היא בחרה לספר לי שהיא פסיכולוגית קלינית? 

שני משפטים נוספים, והנה המשקפיים שלה, שדרכם היא חווה את העולם, נחשפו ונגלו בלי כל מאמץ, ובצורה הכי ברורה שיכולה להיות.

אני אומרת לה, בשיחת חולין של בית חולים, שהצוות פה במחלקה ממש טוב.

והיא אומרת לי,

כן אבל את יודעת... אם אי פעם עבדת בצוות, אז את מכירה את זה. טוב, איפה שעובדים אנשים יש את זה...

והנה- הולך ונחשף לו המיינד העמוק של הבן אדם.

שתינו באותה סיטואציה.

אני חוויתי משהו אחד,

ואותה סיטואציה בדיוק הפעילה אצל בן אדם אחר את כל האמונות שלו לגבי העולם- לגבי אנשים. לגבי ה "ככה זה" הפרטי שלו.

היא ממשיכה ואומרת לי, ש:

איפה שיש אנשים, וצוות, אז יש אינטריגות, ויש כבוד, ויש אגו.

יש מעמדות, ויוהרה.

 והרופא הבכיר, הוא מאד נחמד. הוא נחמד מאד בענווה שלו. שזה לא רואים אצל כל אחד. הוא מסביר כל כך יפה, אפילו למישהו שאין שום מושג קלוש ברפואה, שלא יודע כ-לו-ם (!), הוא מסביר בשפה יפה ופשוטה שהבן אדם יכול להבין במה מדובר. ואני אמרתי לו- כל הכבוד לך, יפה מאד. יש בך ענווה יפה.

והרופאים האחרים- עומד האובייקט (החולה), והם מדברים כאילו אתה שקוף! אוויר!

ואני- אני שתקתי כל אותן דקות בהן דיברה, ובתוכי חשבתי-

איך במשפט הראשון שהבן אדם מוציא מהפה אתה יכול ללמוד כל כך הרבה, אפילו על הרבדים הכי עמוקים שלו,

אם אתה רק עוצר ומקשיב, כמובן.

אם תהיתם פעם, איך אני מתאימה למטופל רמדי (תרופה הומיאופתית), אז הסיפור הזה מאפשר לי להסביר את זה בצורה מאד יפה.

ואם לא תהיתם, אני אסביר את זה בכל זאת.

כבר הגעתם עד כאן. לא תמשיכו לקרוא?

אז תראו כמה אינפורמציה יש במעט המשפטים שהיא אמרה לי.

קודם כל, המילים שהיא השתמשה בהם- יהירות, ענווה, אגו, מעמד.

כל אלה הן מילים שמתייחסות למעמדות, להיררכיה.

איך מתאימים רמדי?

מחפשים, איזה חומר בטבע, מספר את הסיפור הכי דומה לסיפור של המטופל. ל"משקפיים" שלו.

במקרה הזה, השלב הראשון יהיה למצוא חומר בטבע, שקיים אצלו נושא של מעמדות.

זה כנראה לא יהיה מינרל או צמח.

לאבן לא אכפת שהאבן לידה נחשבת יותר או פחות יוקרתית. אין לה עניין עם "מי שווה יותר", או עם מעמד מכל סוג שהוא.

גם אצל הצמחים אין עניין של חשיבות ומעמד. 

אצל החיות, לעומת זאת, ההיררכיה היא נושא מרכזי. החיות מאד עסוקות במלחמות מנהיגות, במי השליט ומי הנכנע.

אז כבר אפשר להבין, שאצל הגברת הנכבדה שדיברה איתי ישנה את המהות של מעמדות, היררכיה, מי מעל מי, מי שולט במי,

 ואילו היא הייתה מגיעה לטיפול הומיאופתי, סביר להניח שהייתי מחפשת לה רמדי מעולם החי.

מתוך הדברים שלה, אפשר גם ללמוד, איך היא תופסת את  עצמה בתוך ההיררכיה הזו. האם היא השליטה?  או שהיא דווקא פחות דומיננטית?

טוב, אם היא דיברה במילים של "שקופה" ו" לא רואים שאת פה, לא רואים אותך", אז אפשר להבין מה היא מרגישה נכון? 

לא צריך לחטט הרבה כדי לראות את תחושת הנחיתות.

נושא הענווה או היהירות המשיך להופיע גם בשיחות הבאות שלנו, שנגעו כבר לנושאים אחרים לגמרי שדיברנו עליהם, מה שחיזק עוד יותר את התחושה הראשונית שלי, שזה עניין מרכזי אצלה, וכך היא חווה את העולם.

המעניין הוא, שהמחלות שהיא מפתחת, כמו אצל כולנו, הן ההתייצגות הפיסית של הstate of mind שלה, והתפקיד של ההומיאופתיה הוא לראות את החיבור בין השניים.

לכל אחד מאיתנו יש את המשקפיים הפרטיים שלו, אלה שנותנים לו את הפרשנות לכל סיטואציה שהוא חווה בעולם/
ואנחנו בוודאי לא רואים את המשקפיים של עצמנו.

אבל איזה אלופים אנחנו בלראות את אלה של הסובבים אותנו, נכון?

איך משפיעים מעברים כמו כניסה לכיתה א' או לגן חדש על בריאות הילדים?

החופש הגדול. עשרה חודשים אני מחכה לו- כול שנה מחדש. בדיוק כמו אז, כשהייתי ילדה בעצמי.

אין השכמות, אין לחץ של בוקר, אין הסעות, אין חוגים, אין רכישות אין סופיות של השלמות ציוד, אין הקפצות מ/אל חברות. זו הורדה לא של הילוך אחד, אלא מעבר ל parking. יש משהו בשקט הזה, שעושה לי כול שנה מחדש רצון שככה זה יהיה כול הזמן. שלא תחשבו חלילה שגן עדן זה פה. אנחנו לא איזו משפחה אידילית שבה הכול וורוד. גם אצלנו יש ימים של עצבים, מריבות אין סופיות וצעקות. אבל בואו נודה על האמת- גם בימי בית ספר יש את זה...

החופש הזה בא אל קיצו, ואנחנו חוזרים לשגרת אטרף יום-יומית.

ו- (!) הילדה הקטנה שלי עלתה ביום חמישי לכתה א'.

זה החזיר אותי באחת לתמונות שחקוקות אצלי בראש מהזמן ההוא, שבו הייתי אני בדיוק כמוה.  אני זוכרת את עצמי יושבת וצובעת בצבע פנדה וורוד את האות ו' (האות הראשונה בשם שלי והאות הראשונה במילה 'ורוד'), ומצרפת אותה לאותיות של ילדים אחרים לכתובת "שלום כתה א' ".

לכל אחד בוודאי חקוקה בראש לפחות תמונה אחת מאז, מכתה א' והעובדה הזו מרמזת על גודלו והשפעתו של המאורע על חיינו.

כשאנחנו חווים חוויות חזקות, בין אם הן חיוביות ובין אם הן שליליות, המפגש עם החוויה מטלטל את נפשנו הרגילה בשיגרה. אנחנו יוצאים מהשיגרה, חווים משהו חדש, עוברים משהו אחר ממה שאנחנו מורגלים בו ביום יום.

כשילד נכנס למסגרת חדשה, כוח החיות שלו צריך לעשות כל מיני פעולות, כדי שהטלטלה הזו לא תייצר מחלה. במילה 'מחלה', אני לא מתכוונת למצב שבו החום עולה, או שיש דלקת באוזן או בגרון, וגם לא לשום הדבקות בווירוס כזה או חזר. אלה אינם אלא סימפטומים בלבד, ואינם המחלה האמיתית. מחלה אמיתית היא מצב, שבו כוח החיות של הילד חלש, ואין לו יכולת להתגבר על ווירוסים, חיידקים או כניסה לכתה א'.

ילדים בדרך כלל חולים יותר בתחילת שנה, וזה מסתדר בהמשך השנה, למרות שוירוסים וחיידקים יש בגן ובכיתה כול השנה.              פה טמון ה"סוד".

הסיבה לזה שהם חולים יותר בתחילת השנה היא השינוי, הטלטלה אותה הזכרתי קודם. הטלטלה הזו מציבה את כוח החיות מול מציאות חדשה, משתנה, שיש ללמוד אותה, להתרגל ולהסתגל אליה.

הדבר החשוב ביותר שאנחנו ההורים צריכים להבין הוא, שכשיש לילד חום,

או שהתפתחה דלקת, זה אומר שהגוף שלו מנסה להסתגל למצב חדש, או להתגבר על שינוי משמעותי שהתרחש. אין מדובר במחלה, אלא בעבודה פנימית שהגוף עושה, כדי לשמור על הילד שלנו במצב של בריאות תקינה. ואם זו הדרך של הגוף לעזור לעצמו, הכי טוב שלא נתערב, שלא נפריע לו, ושנאפשר לו לעשות את העבודה. אנחנו נתערב רק במידה וכוח החיות לא מצליח לעשות את העבודה בעצמו.

מניסיוני אני יכולה לומר, שפרט למקרים מאד קיצוניים, רוב הילדים חזקים מספיק כדי להתגבר לבד, גם אם מדובר ביומיים- שלושה של אי נוחות והרגשה לא טובה.

אם יש צורך להתערב ולעזור לגוף להתמודד, אפשר לפנות להומיאופת קלאסי, שיתאים לילד רמדי (תרופה הומיאופתית) שמתאימה לו באופן אישי, אשר תמריץ את כוחות הריפוי הטבעיים של הגוף. ואם גם זה לא עזר, אז נוכל לפנות לתרופות מערביות לצורך דיכוי הסימפטומים.

שתהיה שנה מוצלחת ובריאה לכם ולכל בית ישראל,

ורד