מחשב מסלול מחדש

 רק לא מזמן הוצאתי פוסט על תחילת החופש הגדול, עזרה ראשונה והפעלות לילדים,

והנה- כהרף עין, עוד רגע- והוא חולף.

 הילדים תיכף חוזרים למסגרות המוכרות, או נכנסים למסגרת חדשה.

 שינויים ומעברים הם "מטלטלי כוח חיות".

 השינוי מביא איתו מצב של רגישות יתר פנימית, של צורך ב"קריאה מחודשת" של המצב,

הבנת המצב החדש.

 כמו ווייז, או ג'י פי אס.    

 כשאתה כותב בווייז כתובת מסויימת, הוא יודע להראות לך מראש את כל הנתיב. מה בא אחרי מה, איפה יש עיקול, לאן פונים, אפילו אם יש בדרך שוטר, תאונה או מכמונת מהירות.

 אבל מה קורה אם אתה פתאום טועה, או לוקח דרך אחרת?

 

פתאום רואים את הגלגל הזה של הטעינה מסתובב, שומעים איזה צליל, והוא "מחשב מסלול מחדש".
 

 

בדיוק אותו הדבר קורה גם אצל הילדים.

 

ישנה שיגרת חופש, או שיגרת מסגרת ידועה, או רוטינת חיים מסויימת,

ואז אנחנו שמים את הילד על נתיב חדש.

 גם אצלו, כמו בווייז, הגלגלים צריכים להבין מחדש לאן כל זה הולך.

ללמוד לקרוא את המפה מחדש.

 

וגם הוא "טוען" ו"משמיע צליל".

רק שאצלו זה ייראה בצורת פריחה "יישמע" בצורת חום, שלשול או דלקת.

 

הסימפטומים האלה הם "חישוב המסלול מחדש" של כוח החיות,

והם בעצם מעידים על בריאות....

 

לפני שנתיים עשיתי יחד עם חברה וקולגה-

שרון קסטן שפירא,

וובינר מאד מעניין בנושא.

 

שרון היא play therapist ומדריכת הורים מדהימה.

אני מאד אוהבת את אופן ההתייחסות שלה לדברים, את הפרשנות,

וגם את הרעיונות המאד פרקטיים והגיוניים שהיא מציעה לפתרון.

 

הגישה שלה מאד מאד מתחברת לגישה ההוליסטית שאני מאמינה בה.

 

הוובינר עסק בשינויים התנהגותיים ובריאותיים שמתרחשים אצל הילדים בעקבות כל מיני שינויים בחיים-

הולדת אח חדש,

גירושים,

כניסה לכיתה א',

מעבר מ"ילד צעיר" בגן ל"בוגר"

וכל שינוי אחר שילד יכול לחוות.

 

הבנו יחד מה זה בכלל שינוי, מה קורה לילד שנתון בתהליך של שינוי,

ובעקר דיברנו על איך אנחנו ההורים מזהים אם מדובר במצב שדורש התייחסות,

ואיך ניתן לעזור לילד להסתגל ביתר קלות.

 

לקראת תחילת השנה העליתי את הקלטת הוובינר לאתר שלי,

ואני מזמינה אתכם לשוב ולצפות בו.

 לצפייה בוובינר לחצו כאן

שתהיה לכולכם תחילת שנה מוצלחת וחופשייה מתרופות,

ורד.

האם הילד שלך נמצא במצב של בריאות?

כשהייתי ילדה, תמיד הייתי שומעת את אמא שלי אומרת, שאחי הרבה יותר "חולני" ממני. עליי היא אמרה, שאני לא חולה בדרך כלל.

לא נדבקתי במחלות ילדים (באבעבועות נדבקתי מהילדה שלי, כשהייתי בת 32), ושלכל החברות שלי הייתה אדמת, אני לא נדבקתי.

גם בחורף, כשהייתי חולה בסוג של שפעת, זה תמיד היה בלי חום.

לא הייתי מעלה חום אף פעם. וגם אם כן, זה לא היה עובר את ה 37.5

זה כמובן היה מאד מאריך את מספר הימים שהייתי נשארת בבית בכל פעם, אבל חום לא היה לי.

אני זוכרת את אמא שלי שמה יד על המצח שלי, ואומרת כל פעם מחדש "את לא עושה חום".

לעומתי, אחי נדבק בכל מחלות הילדים, היה מפציץ עם חום, דלקות גרון (כולל ניתוח להסרת שקדים) וכאבי ראש.

ברקע הייתה לי איזו נטייה אלרגית קלה, שהתבטאה בפריחה קלה שהופיעה אולי פעם או פעמיים אחרי אכילת אפרסקים.

היה הרבה "טפו טפו טפו" סביב ה"לא עושה חום" שלי, אבל היום אני מבינה, שילד שאינו מעלה חום, אינו מפתח איזו דלקת גרון או אוזניים פעם או פעמיים, בעצם, הוא לא ילד בריא.

למעשה, הוא ילד שכוח החיות שלו חלש עד כדי כך, שאין לו את הכוח הנדרש כדי להעלות חום.

העלאת חום דורשת השקעת אנרגיה רבה מאד מהגוף.

דלקת, דורשת ניתוב כל המשאבים לכיוונה: העלאת הדופק והזרמת כמויות גדולות של דם למקום, הסעת תאים וחומרים ייעודיים, הזרמת נוזלים למקום.

הרי ילד שאינו מפתח סימפטומים כאלה, אינו ילד שלא פוגש גורמים מחלישים. גם בסביבה שלו מסתובבים ווירוסים וחיידקים וילדים אחרים חולים שהם נשאים של גורמי מחלה כאלה ואחרים.

אלא שהילד הזה, כוח החיות שלו חלש, והוא אינו מצליח להלחם בגורמים האלה בצורה יעילה.

ואז, כמו שהיה אצלי, צריכים להישאר  בבית שבוע, ולא רק יום או יומיים.

ואז, כמו שהיה אצלי, כשפעם אחת מגיע משהו יותר חריף, כל המערכת נכנסת ל"שגעת", יוצאת משליטה, והכל קורס.

כמו שקרה לי בגיל 13, כאשר אכלתי שתי בננות, ופיתחתי תגובה אלרגית כל כך חריפה (שוק אנפילקטי), עד שהגעתי לבית חולים תלויה בין חיים ומוות, והיה צורך לבצע בי טיפול החייאה.

בגוף שלנו יש היררכיה של מערכות. 

ישנן מערכות שהן יותר חיוניות ו"חשובות" וישנן כאלה שהן פחות קריטיות.

החשיבות של המערכות הולכת ועולה

מהחוץ פנימה, 

                    ומלמטה למעלה.

כלומר, בהיררכיה, מחלה בעור (כמו סבוריאה או פטרייה) היא פחות קריטית לחיים ממחלה בכליות או בריאות.

פגיעה ברגליים היא פחות קריטית לחיים מפגיעה בראש.

ובאותו אופן, מחלה בגוף היא נמוכה בהיררכיה על פני פגיעה בנפש או ברגש.

כאשר משהו בהרמוניה הפנימית של הילד (או המבוגר) מתערער, כוח החיות "יקריב" מערכות בסדר חשיבות הולך ועולה.

בהתחלה נראה פריחה בטוסיק של התינוק, אחר כך נראה נזלות ושיעולים, ואחר כך נראה אולי אסתמה של הריאות.

וכך החולי הולך ומתפתח, הולך ומעמיק.

כאשר ילד נמצא במצב של קושי רגשי גדול, אז לכאורה, כלפי חוץ, הוא נראה בריא, כי אין סממנים חיצוניים של מחלות חום ודלקות, אבל בפועל, החולי שלו עמוק יותר מזה של ילד שמעלה חום ומחסיר ימי לימודים בגלל זה.

אני מבקשת שתתנו רגע את הדעת על מה שנעשה אצלכם בבית, אצל הילדים שלכם, ותכתבו לי-

על פי הדברים האלה - מי מהילדים שלכם בריא יותר? הראשון? השני? אולי השלישי או הרביעי?

אשמח לשיתופים.

ורד

רוצים קיצורי דרך ועדיין לקצור את התוצאות הרצויות?

לפני שמתחילים, הנחיות לקורא הישר : 

כשאני כותבת בכתב נטוי,  זהו ציטוט מתוך ספרו הנהדר של סטיבן קובי.

בין הציטוטים שזורים ההקשרים שרצים אצלי בראש כשאני קוראת אותם. 


מקווה שתתחברו ל"חוטים" שלי.

לאורך חייו של אדם יש שלבים עוקבים של צמיחה והתפתחות. התינוק לומד להתהפך, לשבת , לזחול ואחר כך ללכת ולרוץ. כל שלב חשוב ונמשך פרק זמן מסויים. אין לפסוח על שלב מן השלבים האלה.

והוא הדין בכל מעברי החיים, בכל תחומי ההתפתחות, בין שאדם לומד לנגן בפסנתר, ובין שהוא לומד איך לתקשר היטב עם חבר לעבודה....

הוא הדין גם בתחום הבריאות.

במה שנוגע לתחום הפיסיקלי, אנו מכירים בעובדה זו ומקבלים את עקרון התהליך.

אבל קשה לנו לגלות אותה הבנה בכל הנוגע לתחומי הרגש, ליחסי אנוש ואפילו לתחום האופי האישי..

להורים קשה לראות את הילד שלהם סובל כשהוא מעלה חום, או שיש פריחה או לשמוע אותו משתעל. מבחינת מרבית ההורים, הדבר הכי נכון שצריך לעשות זה לסיים את הסבל כאן ועכשיו. הם לא חושבים במונחים של מה זה עושה לכוח החיות של הילד לטווח הרחוק, ורובם באמת גם לא יודעים את המשמעות, כיוון שהרגילו אותם לחשוב שחום זה מסוכן, או שהדלקת עלולה להסתבך, ובעקר, הפחידו אותם מאד!

משום כך אנחנו מבקשים לעיתים קיצורי דרך, מצפים לפסוח על אי אילו שלבים חיוניים כדי לחסוך בזמן ובמאמץ, ועם זאת אנחנו רוצים לקצור את התוצאות הרצויות...

הורים נותנים לילד תרופה שמדכאת את הסימפטומים, כי זה מה שהרופא אמר, ובכלל, אנחנו בעידן כזה, שאין בו סבלנות לתהליכים ולעניינים.
רוצים את הכול כאן, עכשיו ומייד.
אבל הם מאד מתוסכלים כאשר הילד שוב ושוב חולה, שוב ושוב הוא מחסיר ימי גן או לימודים, ושוב ושוב הם נאלצים להחסיר ימי עבודה. 
שלא לדבר על הדאגה האין סופית שמלווה את כל העניין הזה.

מה יקרה אם ננסה לקצר את דרכו של תהליך טבעי בצמיחתנו ובהתפתחותנו?...

....אי אפשר לפגוע בתהליך ההתפתחות הזה, להתעלם ממנו או לקצרו. הדבר נוגד את דרך הטבע.

ה"יצרן" שלנו צייד אותנו בכל המנגנונים הדרושים כדי להתגבר על גורמי תחלואה.
המנגנונים האלה יודעים לעשות היטב את העבודה.
ל"טבע" יש את הדרך שלו להתגבר על גורמי התחלואה האלה.
החום, הדלקת והשיעול, הם חלק מהדרך, מהתהליך הזה. התנגדות לזה היא התנגדות לטבע.

התנגדות כזו מייצרת בדיוק את התוצאה ההפוכה שאליה ההורים שואפים.
היא אמנם מדכאת באותו רגע את הסימפטום, אבל הדבר האחרון שהיא עושה זה ליצור בריאות.
להיפך. היא מחלישה את מנגנוני ההגנה הטבעיים, מחלישה את כוח החיות, ולמעשה מעמידה את הילד בעמדת נחיתות בפעם הבאה שיפגוש גורם מחליש.

אם אני נמצא ברמה שתיים מתוך עשר בכל תחום שהוא, ורוצה להתקדם לרמה חמש, אני מוכרח להתקדם תחילה לרמה שלוש.

אם הילד כבר קיבל אי אילו תרופות בחיים שלו, דהיינו, הסימפטומים שהוא הוציא דוכאו, ועכשיו גמלה בלב הוריו ההחלטה שהגיע הזמן לאפשר לו ריפוי אמיתי ובריאות של ממש, הם לא יוכלו להשיג את הבריאות הזו ב"הוקוס פוקוס".
לא ניתן יהיה לקפוץ מרמה שתיים לרמה עשר או חמש, בלי לעבור את התהליך.
להתקדם שלב אחרי שלב, צעד אחרי צעד.

לפגוש מפעם לפעם איזו מחלת חום, או הקאה, או שלשול או התקררות.
ולא יהיה מנוס, אלא לאפשר לגוף להשלים את התהליך הזה, כי אלה הם הדברים שמחזקים את כוח החיות, ומאפשרים התקדמות לעבר הבריאות.

אם יש לכם ספק, שאלה, תהייה, הארה- אשמח שתשתפו אותי באמצעות תיבת התגובות

איך ניתן לטפל באלרגיות ולרפא אותן מן השורש

עונת האלרגיות כבר כאן. מי שמכיר את זה, יודע היטב על מה אני מדברת.

אלרגיות זה הסיפור האישי שלי. ממנו ובזכותו הגעתי אל ההומיאופתיה.

אלרגיה, גורמת סבל רב מאד לסובלים ממנה.

החל מעיקצוצים קלים, דרך גירודים מטורפים, נזלות (מהאף ומהעיניים), התעטשויות, פריחות, כאבי ראש ומה לא דרך שיבוש אמיתי של חיי היום יום ופגיעה משמעותית באיכות החיים

ואפילו, לא עלינו, היא עלולה להסתיים במוות (כפי שכמעט וקרה במקרה שלי).

בדרך כלל, לרפואה המערבית אין מה להציע.

כלומר, יש-

המון תרופות. מכל מיני סוגים:, כדורים, תרסיסים, משאפים ומזרקים,

אבל אין לה דרך לרפא את האלרגיה, וגם לא ממש לזהות למה אתה באמת אלרגי.

הפעם אני מביאה לכם נקודת מבט חדשה,

מציעה פתרון שעשוי לעבוד לרבים מכם.

אני מזמינה אתכם להצטרך אליי לוובינר מרתק וחד פעמי

שבו אני מארחת את ג'וד וילדר, נטורופתית ומטפלת בצמחי מרפא.

ג'וד ואני נשוחח על אלרגיות, על הגישה הטבעית לטיפול בהן, ונסביר יחד:

• מהי בכלל אלרגיה? מהי אי סבילות למזון? האם יש קשר בין השניים?
• מהם הסימפטומים המרמזים שמדובר באלרגיה?
• יצד מבינה הרפואה הטבעית את האלרגיות?
• האם יש משהו שניתן לעשות עוד לפני שפונים לרופא?
• האם ישנה דרך לטפל באלרגיות ללא תרופות? (ברור שיש. אחרת לא הייתי מקיימת את הוובינר...)

הוובינר יועבר בשידור חי. ההשתתפות בו אינה כרוכה בתשלום (!).

כל שעליכם לעשות הוא להירשם,

ומייד תקבלו מאיתנו לתיבת המייל שלכם קישור עם גישה ישירה להרצאה.

מתי כל זה קורה?

ביום חמישי, ה-10.11.11 בשעה 21:00

איפה?

אצלכם בבית, במקום שהכי נוח לכם, עם או בלי כוס קפה.

כמה זה עולה?

ההשתתפות בוובינר הינה ללא תשלום!

כל שעליכם לעשות הוא להירשם, ומייד תקבלו מאיתנו קישור עם גישה ישירה לוובינר.

נ.ב.

בוובינר הקודם, רבים פנו אליי ושאלו אם יש שידור נוסף. אז זהו. שלא. הוובינר הוא חד פעמי, ולכן, אם לא תבואו, לא תדעו מה היה שם....

מכיוון שמדובר בתוכן שעשוי לחולל שינוי משמעותי ואמיתי בחייהם של הסובלים מאלרגיות (ותאמינו לי כשאני אומרת "סובלים"), אני מעודדת אתכם להעביר מייל זה הלאה, לבעלי עניין בנושא. הם בוודאי יודו לכם.

הנה הקישור לרישום

כיצד ניתן לרפא אלרגיה ברפואה הטבעית