מה עשיתי כשלילדה שלי עלה החום

אני לא מודדת חום עם מדחום, ולמען האמת, אני בכלל לא בטוחה שיש לי אחד תקין בבית, חוץ מאיזה מדחום כספית, שזרוק באיזו מגירה...

כשאני רוצה לדעת אם יש לילדות חום, אני פשוט נוגעת בהן. ואז הן יכולות להיות "חמימות", או "חמות כמו לביבה", או "בוערות". האמת היא, שלא ממש משנה לי אם זה 38.8, או 39.1 או 37.9  

מה שחשוב לי, זה איך הן נראות, איך הן  מרגישות. אני קוראת לזה " מדד השִימְחָמוֹמֶטֶר".

ככל שהן מרגישות יותר חמות, כך הן פחות עולצות, כשבמצב הכי חם הן בדרך כלל ישנות, וקמות מידי פעם לשירותים או לשתות.

במצב הזה, אני לא מצפה שיבקשו לאכול, ובדרך כלל גם לא יותר מידי מציעה, מתוך מחשבה, שכרגע, כל מה שהן צריכות זה נוזלים ושינה. האנרגיה צריכה להיות מתועלת לחיסול הגורם הפולש= הווירוס, ולא לעיכול (עיכול זו פעולה שדורשת השקעת אנרגיה אדירה. בגלל זה המון אנשים אחרי האוכל מרגישים שבא להם לישון, או לשכב ולנוח).

כמה ימים לפני תום שנת הלימודים הצטרפו אל כרמל, הבת הצעירה שלי, נזלת ושיעול ליחתי. התקררות כזו, שיש לילדים.

אחרי כמה ימים של נזלת, אפצ'יקים רועמים ורטובים ושיעול, היא הגיעה מבית הספר עם עיניים מבריקות ועור פנים חיוור. מה שאמהות מכנות "מבשלת משהו".

לקראת הערב עלה החום.

החום עולה תמיד לקראת הערב. איזה חכם הגוף. כאילו הוא יודע, ששעת השינה מתקרבת, ועכשיו אפשר לתת פול גז. להפעיל את המנוע על טורבו, ולתת עבודה משמעותית בכיוון של ריפוי.

למחרת היא לא הלכה לבית ספר. בשעות הראשונות של הבוקר היא דיברה והסתובבה בבית, אבל בהמשך הבוקר היה צורך להפעיל את ה pain killer והמרפא האלטרנטיבי האולטימטיבי= מכשיר הטלוויזיה.

הן לא צופות כאן הרבה בטלוויזיה, לא כי הן לא רוצות, אלא כי אמא מגבילה את הזמן שניתן לצפות בכל יום. אבל כשלא מרגישים טוב, או כשמשהו כואב- אין על המכשיר הזה. קוסם.

אז כמה תכניות קצרות בטלוויזיה, החום טיפל'ה טיפס, ואז היא נרדמה. על הספה. הכי כייף על הספה. ככה אני גם רואה אותה, ולא צריכה לגשת לחדר כל הזמן, לראות שהכל בסדר.

היא ישנה וישנה וישנה,












ואז, כשהיא התעוררה, היא אכלה,

ושיחקה ושיחקה,

בזמן שאני סיימתי לעבוד על מקרה שהיה אצלי יום קודם בקליניקה.

תוך כדי משחק היא רצתה להשתעשע במדידת חום. מצאנו את מדחום הכספית, והסברתי לה איך שמים מתחת ללשון. המדחום הראה חום שלא עבר את ה 38.

גם למחרת היא נשארה בבית. וביום שלאחר  מכן הלכה שמחה לבית הספר.

אם כן, הפעם זה היה מקרה של התקררות קלה עם חום נמוך, אבל הבנתי שזה חשוב להראות לאנשים איך אנחנו מתמודדים אצלנו בבית עם מצבים שונים שבהן הילדות לא מרגישות טוב.

נקודה חשובה נוספת היא, שזה לא ממש מקרי שה"מחלה" של כרמל לא התפתחה יותר מידי, כיוון שהיא מעולם לא קיבלה שום תרופה- לא משככי כאבים, לא תרופות להורדת החום, ולא אנטיביוטיקה.

העובדה הזו החלק הכי חשוב בכל הסיפור.

ככל שמרבים להשתמש בתרופות להקלה זמנית- כפי שאני שומעת את ההורים אומרים: "למה לא להקל עליו? למה שיסבול?", כך כוח החיות של הילד נפגע ונחלש, והוא נעשה רגיש יותר ו"פרוץ" יותר להשפעה של גורמים מחלישים.

הורים שרוצים לבנות אצל הילד מערכת חיסון חזקה, וחשוב מזה- כוח חיות חזק, "ישלמו" את המחיר הזמני הכרוך באי הנוחות שיש בהעלאת חום או התפתחות של דלקת, ויאפשרו לגוף של הילד להשלים את מהלך המחלה. ילד שכך נוהגים בו, יפתח, בדרך כלל, פחות מצבי חולי חריפים.

מצבים כאלה יתרחשו אצלו  לעיתים יותר רחוקות, לגופו יהיו יותר כלים להתמודד, ומהלך המחלה, גם אם סוער, בדרך כלל יהיה קצר יותר.

מאחלת לכם המשך חופשה חופשי מתרופות :-)

האם הילד שלך נמצא במצב של בריאות?

כשהייתי ילדה, תמיד הייתי שומעת את אמא שלי אומרת, שאחי הרבה יותר "חולני" ממני. עליי היא אמרה, שאני לא חולה בדרך כלל.

לא נדבקתי במחלות ילדים (באבעבועות נדבקתי מהילדה שלי, כשהייתי בת 32), ושלכל החברות שלי הייתה אדמת, אני לא נדבקתי.

גם בחורף, כשהייתי חולה בסוג של שפעת, זה תמיד היה בלי חום.

לא הייתי מעלה חום אף פעם. וגם אם כן, זה לא היה עובר את ה 37.5

זה כמובן היה מאד מאריך את מספר הימים שהייתי נשארת בבית בכל פעם, אבל חום לא היה לי.

אני זוכרת את אמא שלי שמה יד על המצח שלי, ואומרת כל פעם מחדש "את לא עושה חום".

לעומתי, אחי נדבק בכל מחלות הילדים, היה מפציץ עם חום, דלקות גרון (כולל ניתוח להסרת שקדים) וכאבי ראש.

ברקע הייתה לי איזו נטייה אלרגית קלה, שהתבטאה בפריחה קלה שהופיעה אולי פעם או פעמיים אחרי אכילת אפרסקים.

היה הרבה "טפו טפו טפו" סביב ה"לא עושה חום" שלי, אבל היום אני מבינה, שילד שאינו מעלה חום, אינו מפתח איזו דלקת גרון או אוזניים פעם או פעמיים, בעצם, הוא לא ילד בריא.

למעשה, הוא ילד שכוח החיות שלו חלש עד כדי כך, שאין לו את הכוח הנדרש כדי להעלות חום.

העלאת חום דורשת השקעת אנרגיה רבה מאד מהגוף.

דלקת, דורשת ניתוב כל המשאבים לכיוונה: העלאת הדופק והזרמת כמויות גדולות של דם למקום, הסעת תאים וחומרים ייעודיים, הזרמת נוזלים למקום.

הרי ילד שאינו מפתח סימפטומים כאלה, אינו ילד שלא פוגש גורמים מחלישים. גם בסביבה שלו מסתובבים ווירוסים וחיידקים וילדים אחרים חולים שהם נשאים של גורמי מחלה כאלה ואחרים.

אלא שהילד הזה, כוח החיות שלו חלש, והוא אינו מצליח להלחם בגורמים האלה בצורה יעילה.

ואז, כמו שהיה אצלי, צריכים להישאר  בבית שבוע, ולא רק יום או יומיים.

ואז, כמו שהיה אצלי, כשפעם אחת מגיע משהו יותר חריף, כל המערכת נכנסת ל"שגעת", יוצאת משליטה, והכל קורס.

כמו שקרה לי בגיל 13, כאשר אכלתי שתי בננות, ופיתחתי תגובה אלרגית כל כך חריפה (שוק אנפילקטי), עד שהגעתי לבית חולים תלויה בין חיים ומוות, והיה צורך לבצע בי טיפול החייאה.

בגוף שלנו יש היררכיה של מערכות. 

ישנן מערכות שהן יותר חיוניות ו"חשובות" וישנן כאלה שהן פחות קריטיות.

החשיבות של המערכות הולכת ועולה

מהחוץ פנימה, 

                    ומלמטה למעלה.

כלומר, בהיררכיה, מחלה בעור (כמו סבוריאה או פטרייה) היא פחות קריטית לחיים ממחלה בכליות או בריאות.

פגיעה ברגליים היא פחות קריטית לחיים מפגיעה בראש.

ובאותו אופן, מחלה בגוף היא נמוכה בהיררכיה על פני פגיעה בנפש או ברגש.

כאשר משהו בהרמוניה הפנימית של הילד (או המבוגר) מתערער, כוח החיות "יקריב" מערכות בסדר חשיבות הולך ועולה.

בהתחלה נראה פריחה בטוסיק של התינוק, אחר כך נראה נזלות ושיעולים, ואחר כך נראה אולי אסתמה של הריאות.

וכך החולי הולך ומתפתח, הולך ומעמיק.

כאשר ילד נמצא במצב של קושי רגשי גדול, אז לכאורה, כלפי חוץ, הוא נראה בריא, כי אין סממנים חיצוניים של מחלות חום ודלקות, אבל בפועל, החולי שלו עמוק יותר מזה של ילד שמעלה חום ומחסיר ימי לימודים בגלל זה.

אני מבקשת שתתנו רגע את הדעת על מה שנעשה אצלכם בבית, אצל הילדים שלכם, ותכתבו לי-

על פי הדברים האלה - מי מהילדים שלכם בריא יותר? הראשון? השני? אולי השלישי או הרביעי?

אשמח לשיתופים.

ורד

איך ניתן לטפל באלרגיות ולרפא אותן מן השורש

עונת האלרגיות כבר כאן. מי שמכיר את זה, יודע היטב על מה אני מדברת.

אלרגיות זה הסיפור האישי שלי. ממנו ובזכותו הגעתי אל ההומיאופתיה.

אלרגיה, גורמת סבל רב מאד לסובלים ממנה.

החל מעיקצוצים קלים, דרך גירודים מטורפים, נזלות (מהאף ומהעיניים), התעטשויות, פריחות, כאבי ראש ומה לא דרך שיבוש אמיתי של חיי היום יום ופגיעה משמעותית באיכות החיים

ואפילו, לא עלינו, היא עלולה להסתיים במוות (כפי שכמעט וקרה במקרה שלי).

בדרך כלל, לרפואה המערבית אין מה להציע.

כלומר, יש-

המון תרופות. מכל מיני סוגים:, כדורים, תרסיסים, משאפים ומזרקים,

אבל אין לה דרך לרפא את האלרגיה, וגם לא ממש לזהות למה אתה באמת אלרגי.

הפעם אני מביאה לכם נקודת מבט חדשה,

מציעה פתרון שעשוי לעבוד לרבים מכם.

אני מזמינה אתכם להצטרך אליי לוובינר מרתק וחד פעמי

שבו אני מארחת את ג'וד וילדר, נטורופתית ומטפלת בצמחי מרפא.

ג'וד ואני נשוחח על אלרגיות, על הגישה הטבעית לטיפול בהן, ונסביר יחד:

• מהי בכלל אלרגיה? מהי אי סבילות למזון? האם יש קשר בין השניים?
• מהם הסימפטומים המרמזים שמדובר באלרגיה?
• יצד מבינה הרפואה הטבעית את האלרגיות?
• האם יש משהו שניתן לעשות עוד לפני שפונים לרופא?
• האם ישנה דרך לטפל באלרגיות ללא תרופות? (ברור שיש. אחרת לא הייתי מקיימת את הוובינר...)

הוובינר יועבר בשידור חי. ההשתתפות בו אינה כרוכה בתשלום (!).

כל שעליכם לעשות הוא להירשם,

ומייד תקבלו מאיתנו לתיבת המייל שלכם קישור עם גישה ישירה להרצאה.

מתי כל זה קורה?

ביום חמישי, ה-10.11.11 בשעה 21:00

איפה?

אצלכם בבית, במקום שהכי נוח לכם, עם או בלי כוס קפה.

כמה זה עולה?

ההשתתפות בוובינר הינה ללא תשלום!

כל שעליכם לעשות הוא להירשם, ומייד תקבלו מאיתנו קישור עם גישה ישירה לוובינר.

נ.ב.

בוובינר הקודם, רבים פנו אליי ושאלו אם יש שידור נוסף. אז זהו. שלא. הוובינר הוא חד פעמי, ולכן, אם לא תבואו, לא תדעו מה היה שם....

מכיוון שמדובר בתוכן שעשוי לחולל שינוי משמעותי ואמיתי בחייהם של הסובלים מאלרגיות (ותאמינו לי כשאני אומרת "סובלים"), אני מעודדת אתכם להעביר מייל זה הלאה, לבעלי עניין בנושא. הם בוודאי יודו לכם.

הנה הקישור לרישום

כיצד ניתן לרפא אלרגיה ברפואה הטבעית