בריאות היא חוק בטבע!

צהריים טובים.

זה זמן רב שאני כותבת תכנים שנוגעים לבריאות וחולי, לרפואה טבעית ולמנגנוני הריפוי הטבעיים שיש לנו בגוף.

כתבתי ארוכות על הסיבות להופעת מחלות, על כך שהכל מגיע מבפנים, שלכל מחלה שלנו ישנה סיבה פנימית, "קלקול" פנימי שהתרחש, ועל כך שהדרך לרפא אינה לדכא את הסימפטומים שמצביעים על אותו קלקול, אלא להבין מהו אותו קלקול, ולעזור לגוף לתקן אותו.

בימים אלה נחשפתי להרצאה של יובל אשרוב. זוהי הרצאה שקשה להישאר מולה אדישים.

 יובל אשרוב מביא את הדברים שאני כל כך מתאמצת להעביר לקהילת הקוראים שלי, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

מפצירה בכם בכל מאודי להקדיש זמן ולצפות בהרצאה. חשוב שתדעו את הדברים.
הבריאות שלכם ושל ילדכם תלויה בזה!

וכך פותח יובל את ההרצאה המאלפת שלו:

"להיות בריא זה טבעי.

הטבע בריא. לא חולה.

להיות בקו הבריאות עד היום האחרון, כמו איילה בעדר איילות, שעד היום האחרון יש לה את כל השיניים, היא לא בעודף משקל והיא לא חולה, זה זכות של כל בן אדם ובן אדם עד היום האחרון של חייו. להיות בריא!

בריאות היא חוק בטבע.

הבריאות מתקלקלת רק כשאנחנו מקלקלים. כל סטייה מדרך הבריאות זה בעצם הפרה של חוקי הטבע.

לא יכול להיות שאדם אינו בריא, והוא לא פגם באיזה שהוא חוק מחוקי הטבע.

אין מקרים בחיים, יש חוק בעולם, העולם עובד על פי סדר, ומי שהולך עם הסדר הזה לא יהיה חולה.

כל מצב של חולי זה לא עונש מהיקום או משהו בלתי מוסבר או התקפת חיידקים ו-ווירוסים שלא ידוע מאיזה מקור הם, אלא כל מצב שלי חולי הוא הפרת אחד או יותר מחוקי הטבע.

אנחנו רק צריכים ללמוד את החוקים, של איך זה עובד, ולחזור למצב של בריאות.

המחלה אינה דבר חיצוני, והריפוי אינו דבר חיצוני. אם נותנים לגוף את התנאים הנכונים, הוא מחזיר אותנו לקו הבריאות. אם הגוף לא יכול לרפא את עצמו, שום דבר חיצוני לא יכול לרפא אותו."

הכול עניין של גנטיקה

אחת מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר של המדע הוא חקר הגנום האנושי. ההבנה העמוקה של מבנה הדי.אן.איי וכל מה שטמון בתוכו. דרך זה ניתן להעריך נטייה למחלות שונות, ואפילו להתנהגויות שונות.

די. אן. איי ותורשה רוחנית

כשילד מגיע עם תסמינים כלשהם לקליניקה, בין היתר אני מחפשת הקשר גנטי משפחתי ושואלת אם למישהו במשפחה- הורים, סבים/סבתות, יש תסמינים דומים או קרובים.

אם ילד סובל מבעיות נשימה, אני תמיד בודקת אם למישהו מהוריו יש בעיות נשימה, או שהיו לו בילדותו.

כך גם עם בעיות אוזניים, אלרגיות, וכל תחום אחר.

על פי הגישה ההומיאופתית, אין הפרדה בין הגוף הגשמי של האדם לבין החלקים האנרגטיים/רוחניים/ נשמתיים שלו, וכמו שישנה תורשה ברמה הפיסית, הגשמית, כך ישנה גם תורשה ברמה הרוחנית.

למה הכוונה?

הנשמה היא התשוקה, הרצונות, החלק ששואף למימוש עצמי

הנשמה היא אותו חלק באדם אשר מקושר לרצונות, לתשוקות, למחשבות, למימוש עצמי, למימוש המטרה שלשמה האדם הגיע לעולם.

אם הנשמה לא מממשת את עצמה, האדם אינו מממש את עצמו, אזי הגוף עלול ליצור מחלה. המחלה הזו יכולה להיות גנטית, ולמעשה, כל זמן שהמטרה לא מומשה, או שלא נעשה התיקון, המחלה יכולה לעבור בין דורות.

העברה בין דורית

 

 

אם ישנו למשל, קושי מסויים במשפחה כלשהי- התמכרות לסמים או לאלכוהול, טראומה קשה שהתרחשה, התעללות מכל סוג שהוא וכו',

ייתכן מצב שבו ישנו קשר עמוק של הזדהות פנימית אצל הילד עם המצב באותה משפחה אליה נולד. למעשה, הקושי עבר אל הדור הממשיך. הילד שבוי באותו קושי רגשי ולא מצליח לשבור תבנית התנהגותית שמשכפלת את עצמה דור אחרי דור.

למעשה, הילד יכול להיות הביטוי הפיסי, הגשמי, של "הקלקול" שעובר במשפחה בין הדורות.

פעמים רבות ניתן לראות את הקשר בין משהו שהתרחש במשפחה שנים אחורה, דורות אחורה, לבין פתולוגיה מסויימת שהילד פיתח.

כמה מילים על המילה "קלקול" שהשתמשתי בה...

מה שאהוב ומקובל אצל האדם, לא מקבל ביטוי פיסי של מחלה.

הדברים הדחויים, הלא מקובלים, אלה שאיתם האדם לא יכול לחיות, שאותם הוא רוצה להרחיק- אלה הם הדברים שיקבלו ביטוי פתולוגי.

והפתולוגיה תהיה באותה עוצמה של הדבר שאותו אנחנו רוצים להרחיק.

הילד "יורש" מאיתנו את החלקים האלה שבנו, במידה ולא טיפלנו בהם. במידה ולא ריפאנו אותם, ואנחנו פעמים רבות נראה עליו את הביטוי הפיסי שלהם.

לכן, כשאתה מרפא משהו בעצמך, אתה למעשה מרפא משהו שהילד שלך לא יצטרך לעבור דרכו.

אתה משחרר אותו מכבלים בין דוריים, מקלקולים קודמים, ומאפשר לנשמה שלו להתפתח ולגדול מעבר לקלקול ההוא.

חג חירות שמח לכולכם,

ורד.

 

חיידקים. אין לכם סיכוי לברוח מהם.

חיידקים. אין לכם סיכוי לברוח מהם.

זה היה משפט הפתיחה בכתבה ששודרה השבוע במגזין חדשות של מהדורת סוף השבוע. הם נמצאים סביבנו כל הזמן. בכל רגע נתון, ובכמויות שקשה לתפוס.

החיידקים נמצאים באוויר שאתם נושמים,

על הכסא שאתם יושבים עליו,

 במים שאתם שותים,

  על עכבר המחשב שאתם נוגעים בו עכשיו,

אבל אם יש מקום שהחיידקים אוהבים במיוחד, זה הגוף האנושי.

 

 

 

 

 

מיליארדים על גבי מיליארדים של חיידקים קוראים לגוף שלנו "בית". למעשה, יש בנו יותר תאים חיידקיים מאשר תאים אנושיים.

בחברה המערבית שבה אנחנו חיים התפתח הרגל, לפתור כל עניין עם תרופות וכל דלקת עם אנטיביוטיקה. ההרגל הזה גרם לכך שהחיידקים הלכו ופיתחו עמידות, הזנים הפכו ליותר ויותר אגרסיביים, ובכל שנה אנחנו רואים אחוזי תחלואה גבוהים יותר וקשים יותר.

 

 

מזמן שאנחנו כבר לא סומכים על הגוף שלנו, על מערכת החיסון של הילדים שלנו, על כוח החיות, שיידעו להלחם עבורינו ולהביא לריפוי, ואנחנו מחפשים פתרונות חיצוניים, מבקשים שמישהו אחר ייקח את האחריות, יעשה בשבילנו את העבודה.

לימדו אותנו לפחד, שיכנעו אותנו שדלקת האוזניים תסתבך, שהחום מסוכן, שהסטרפטוקוק יתיישב לנו על קרום הלב או על הכליות ויביא לקריסתן.

לימדו אותנו שעדיף תמיד לקחת תרופות כדי לקצר את משך המחלה, כדי להקל על הסבל, וכדי להבריא, כי אין דרך אחרת שזה יכול לקרות.

בחורף האחרון, ובעיקר אחרי המקרה הטרגי של גיא זיידן, שאלו אותי אמהות מה עושים? איך מתמודדים? איך נתגבר על הווירוסים הנוראיים?

הציבור חרד, דואג. הצליחו להכניס אותנו לפאניקה.

האנטיביוטיקה נחשבת לאחד הגילויים החשובים של המדע, אם לא החשוב שבהם. האדם, בהיותו ארוגנטי ובעל תחושת עליונות על הטבע, חשב שהוא יכול להלחם בטבע, להביס אותו, להכניעו. לגבור עליו.

אילו רק היה משכיל לראות, שבמקום להלחם עדיף לו להבין שהוא רק עוד אורגניזם אחד במערכת מורכבת יותר ממה שאי פעם יוכל להבין. ובמקום להלחם בטבע, עדיף לו להיות חלק ממנו.

חשבנו שאנחנו חכמים יותר, מתקדמים יותר. אבל בפועל, הטבע משיב מלחמה שערה, והוא מוביל עלינו בכמה מהלכים. למעשה, במשחק השחמט הזה, כבר עשו לנו "שח". אם לא נתעשת, ומהר, לא ירחק היום שיעשו לנו "מט".                 

ברמת המקרו- המשמעות רחוקת הטווח של חיידקים עמידים היא, שלא ירחק היום שבו אי אפשר יהיה לעשות שימוש בטיפולים רבים, שנחשבים למצילי חיים. אי אפשר יהיה לחבר אנשים למכונות הנשמה (כיוון שיהיו עליהן חיידקים עמידים), אי אפשר יהיה לעשות השתלות, אי אפשר יהיה לעשות שימוש בכל מערך הטיפול הנמרץ וכו' וכו'.

וברמת המיקרו- כל זיהום, כל דלקת, יילכו וייעשו  יותר ויותר מסכני חיים לכל אחד ואחת מאיתנו.

מאז תקופתו של סמואל האנמן, לפני 250 שנה, ההומיאופתיה הקלאסית אומרת את אותו הדבר (היא לא משתנה בעקבות "גילויים" שנחשבים למרעישים היום ומתגלים כהרסניים כעבור מספר עשורים) -

מה שיקבע מי יהיה חולה, באיזו תדירות, באיזו עוצמה והאם וכיצד ייצא מהמחלה הוא דבר אחד בלבד- כוחו של כוח החיות!

אדם, ילד, עם כוח חיות חזק, יתגבר על תחלואים, ווירוסים וחיידקים יותר בקלות, והסיכויים שלו הרבה יותר טובים, מאשר ילד שקיבל חיסונים, קיבל תרופות והסימפטומים שלו דוכאו שוב ושוב.

ועכשיו, אתם צריכים להחליט- לאיזו קבוצה אתם משתייכים?

לזו שתולה את יהבה בחברות התרופות?

או לזו שלוקחת אחריות, מבינה שלחום, לדלקת ולסבל הזמני יש משמעות עצומה בבניית כוחות הריפוי הטבעיים, ובונה לילדיה כוח חיות חזק?

ההומיאופתיה הקלאסית מכוונת בדיוק לאופציה של חיזוק כוחות הריפוי הטבעיים, של חיזוק כוח החיות, כך שתהיה לו היכולת, או לפחות הסיכוי הטוב יותר, להתגבר על תחלואים ולהתמודד עם גורמים מחלישים, שרק הולכים ומתחזקים סביבנו.

בברכת חיים חופשיים מתרופות,

ורד.

לקריאת הכתבה שפורסמה בכלכליסט לחצו כאן.

לצפייה בכתבה ששודרה במהדורת החדשות לחצו כאן.

 

מוזמנת לפגוש אותי ולשמוע איך לחזק את כוחות הריפוי של הילד שלך

הפעם פוסט לנשים בלבד.

בנים, נכון שדווקא בגלל זה בא לכם לקרוא J ?

 

ביום שישי הקרוב, ה 28.2  יתקיים בפרדס חנה-כרכור פסטיבל נשי סוחף.

יהיו בו דוכנים כמו שאנחנו אוהבות,

ומיגוון טיפולים שאפשר יהיה להתנסות בהם.

יהיו סדנאות שונות ומגוונות, והרצאות תוכן בנושאים שמעניינים את כולנו.
וכמובן - אוכל.

 

אני מתרגשת, כיוון שזו תהיה הפעם הראשונה שאשתתף ביריד כזה.

בעבר, נהגתי לחשוב, שאין מקום לשירות כמו שלי בירידי "מכירות", אבל עכשיו אני חושבת, שזו הזדמנות מצויינת לחשוף לקהל גדול וחדש את האפשרות הנהדרת של חיים חופשיים מתרופות.

לתת אפשרות לנשים ואמהות לגשת אליי לייעוץ ראשוני ללא תשלום, לשאול כל דבר בתחום של בריאות ילדים, הומיאופתיה וחיים ללא תרופות,

ולהבין כיצד ניתן להיעזר בי ובדרך הטיפול שאני מציעה כדי לפתור קשת רחבה מאד של בעיות, הן מהבחינה הפיסית והן מהבחינה ההתנהגותית והרגשית.

בשעה 11:30 תוכלו לפגוש אותי בסדנה שבה אדבר על חום בילדים, על חיזוק מערכת החיסון, על כוח החיות, על איך מנגנון הבריאות והחולי עובד ומה אנחנו, ההורים, יכולים לעשות כדי לבנות אצל הילדים כוח חיות חזק ואיתן, שיכול לעמוד מול גורמים מחלישים ולהתגבר עליהם.

 ובגלל שההשתתפות ביריד היא משהו יוצא דופן מבחינתי, אני רוצה גם לתת הטבה יוצאת דופן וחד פעמית למי שיבוא "לבקר" אותי בשולחן ההסברה שלי ויירשם אצלי.

מטופלים חדשים שייקבעו פגישה ויגיעו לאיבחון במהלך חודש מרץ ייהנו מפגישת מעקב ראשונה ללא תשלום!

זהו חיסכון של 320 שקל! ומי שמכיר אותי יודע ש"מבצע" מהסוג הזה הוא באמת חד פעמי!

 

פרטים על הפסטיבל וטופס הרשמה לפעילויות השונות (רובן ללא תשלום או בתשלום סמלי בלבד) תוכלו למצוא כאן.

 מחכה לכם ביום שישי.

להתראות,

ורד

האוכל ככלי לריפוי, תקשורת והתפתחות

"מותק", פונה הבעל לאישתו, "מה הכנת לאכול היום?"

"כלום", היא משיבה.

הבעל המאוכזב מנסה לעקוץ, "אבל זה גם מה שהכנת אתמול!"

היא מסתכלת עליו ואומרת – "זה היה ליומיים…"

 

אצלנו בבית אוכלים בדרך כלל אוכל מבושל. החלק של ה'אוכלים' הוא באחריות כולם. החלק של ה'מבושל' נמצא תחת אחריותי.

אני חושבת שלא אגזים אם אומר שבמצטבר יש לי משהו כמו שבע - עשר שעות מטבח שבועיות, וזה בלי לספור הכנת ארוחות קלות בסגנון ארוחת ערב חטופה או סנדביצ'ים לבית ספר.

זו עבודה שלפעמים אני מוצאת אותה נעה בין ההגדרות- מתישה, מייגעת ועד ליוצאת מהאף.

 לפעמים ממש לא בא לי לבשל, ואז אני קונה אוכל מוכן. ואם המצב ממש קשה, אני שולפת מהמקפיא מזון לשעת חירום בדמות טבעות בצל או שניצל תירס.

 בתקופה שסביב מעבר הדירה יצא שבמשך חודש וחצי לא בישלתי בכלל. לפני המעבר - בגלל שרציתי לרוקן את המקרר. ואחריו, בגלל שנכנסתי לבית לפני שהרכיבו לנו את המטבח.

 זו הייתה תקופה לא פשוטה. הייתה כאן תחושה של חוסר יציבות. הבנתי אז יותר מתמיד, שהמטבח הוא הלב של הבית, וכשהמטבח לא מתפקד, כל התפקוד של בני הבית מושפע מזה. הכל כאן הרגיש ארעי, חסר שקט ועצבני.

                                                  

 על הכירה הזו בישלתי בימים שלא היה מטבח

לאירינה אוסוסקין, מפתחת גישת "פיסיקה משפחתית", יש הסבר מאד מעניין, הוליסטי ועמוק על הנושא.

היא רואה באוכל יותר מחומר הזנה. היא אומרת שהאוכל הוא בסיס להתפתחות.

 היא אומרת שסביב שולחן  האוכל ישנה התחברות של שלושה תחומים: חשיבה, אוכל ומפגש.

דרך האוכל יוצרים התפתחות. אם מתאימים את האוכל לכל אחד מבני המשפחה, ומגישים לו כמו שהוא אוהב, אפשר דרך האוכל אפשר להעביר אהבה.

כשילד מקבל אוכל שהוא אינו אוהב, זה גורם לו כעס, ושהילד כועס, זה משליך על תחומים אחרים בחייו.

לדעתה, אין כלי יותר פשוט ואפקטיבי מבישול, וילד אינו יכול להתפתח בצורה תקינה, בלי שיספוג את ריחו המיוחד של הבית.

 מבחינתה אוכל הוא כלי להתפתחות האדם וגם לריפוי, והצלחת יכולה בקלות להיות הצלחת של השלום בבית, והאוכל הוא עולם ומלואו.

כדי לעזור לכם לבשל מתוך התכווננות אירינה ממליצה לחשוב בזמן שאתם מבשלים על האדם שהאוכל מיועד לו. למי עושים את אוכל? איזה סוג אוכל הוא אוהב? מה מטרת הבישול?

הדיוק חשוב מאוד בתהליך הכנת האוכל. גם מהירות הבישול היא גורם בסיסי.

צריך לדעת איך לחשוב על האוכל ולצמצם את כל תהליך הכנת האוכל לפני כן, בחשיבה, כך שבזמן שמכינים את האוכל אפשר יהיה להפסיק לחשוב. כך שכשעושים את האוכל כבר אין מחשבות.

כשמכינים אוכל, לפני שמתחילים לבשל, לעשות תוכנית בראש – מה? למי?

כשמכינים כך, רואים את התוצאות על העיניים של זה שאוכל, שעבורו נעשה האוכל.

בחרתי לכתוב על הנושא, כיוון שזה כלי כל כך נגיש, פשוט וזמין עבורינו, ההורים, ונראה לי שזה יהיה ממש פספוס אם לא נשתמש בו.

זכרו: האוכל הוא דרך נפלאה להראות אהבה אמיתית, ולתמוך בהתפתחות ובקשר שלנו עם הילדים.

בתיאבון J

ולקינוח, עוד קטע מצחיק בנושא מתוך התכנית "צחוק מהעבודה". לא צריך לראות הכל. הדקה הראשונה מספיקה.

 

 

מכשיר אדים ולגיונלה

בסביבות סוף אפריל נתקלתי בפייסבוק בפוסט על תינוק בן כחודשיים וחצי שאושפז בטיפול נמרץ בגלל זיהום חריף בדרכי הנשימה.

לקח לא מעט זמן עד שהבינו בכלל בבית בחולים במה המדובר, ואנחנו, החברים בפייסבוק התבקשנו שוב ושוב להתפלל לשלומו של התינוק ולשלוח עבורו בקשות לרפואה שלימה.

הסתבר, שהתינוק חלה עקב זיהום של חיידק הליגיונלה, תופעה נדירה המתחברת בדרך כלל למערכות מים עומדים.

התינוק הזה ניצל בנס. היום, אחרי אישפוז ארוך מאד שנמשך מספר חודשים והחלמה ארוכה בבית, הוא חזר לעצמו ומרגיש טוב.

הרופאים בבית החולים חיברו את המקרה הזה למקרים דומים אחרים שקרו לאחרונה, והבינו את המכנה המשותף- בכל המקרים בהם חלו הילדים במחלת הליגיונלה היה שימוש בחדרם במכשיר אדים!

אני מניחה שתחזוקה טובה ושותפת של המכשיר תמנע את שגשוג החיידק, אבל בכל זאת, חשוב לדעת.

ודבר נוסף- קראתי תגובה של אמא, שאמרה, שאצלם בבית יש הבדל מאד גדול באיכות השינה בין לילות בהם המכשיר עובד, ובין לילות שהם שוכחים להפעילו.

בעניין הזה חשוב לי להדגיש, שאם, מידי פעם, כאשר הילד מצונן ודרכי הנשימה גדושות משתמשים במכשיר, אין בזה עניין גדול.

אבל, אם הילד שלכם במצב שבו המכשיר נדרש כדרך קבע,
שאיכות השינה נפגעת כאשר הוא אינו פועל, כמו שכתבה אותה אמא. 
אם דרכי הנשימה של הילד שלכם גדושות ומליאות ליחה כדרך קבע או לעיתים קרובות, זה סימן שהילד שלכם אינו בריא והוא זקוק לטיפול הומיאופתי.

אל תסתפקו בשימוש "מקל" או מדכא במקרה כזה.

מצרפת לכם קישור לכתבה חשובה מאד שהתפרסמה בynet בעקבות המקרה.

לשימושכם וידיעתכם.

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4463536,00.html

 

בואו נדבר קצת על פוליו

בימים האחרונים קיבלתי המון פניות של אנשים, שביקשו לדעת מה אני ממליצה לעשות בעניין חיסון הפוליו.

אז אני אפתח ואומר, שפרט להיותי הומיאופתית, אני גם אמא, וגם אני עמדתי מול השאלה – מה משמעות החיסון, והאם לתת או לא.

אני מבקשת לשתף אתכם בדילמה שלי, בתהליך שאני עברתי עד לקבלת ההחלטה, ופחות ב"עשה" ו"אל תעשה". באופן כללי אני פחות מאמינה בשיטת ה"עשה" ו"אל תעשה", ודוגלת יותר בשיטת ה"צא ולמד".

מי שהתייעץ בי בעבר בעניין חיסונים כבר יודע, שהקו המנחה שלי בנושא, הוא לקבל החלטה מושכלת. ללכת לקרוא, ללמוד, להבין. כך שאם החלטת לחסן, תדע למה החלטת את זה. ואם החלטת לא לחסן, תדעי למה החלטת את זה.

לא כי מישהו אמר. לא כי משרד הבריאות הורה, ולא כי ככה עושים כולם.

בתי הבכורה,חן, נולדה כשהייתי סטודנטית שנה א' להומיאופתיה. באותה תקופה עבדתי במשרד נסיעות קטן, שעבד עם המגזר העסקי הגבוה.

סביבת העבודה היתה מאד לחוצה ואינטנסיבית.. לקוחות שרוצים תשובה אתמול, שצריכים מענה כאן ועכשיו לכל עניין. שנמצאים בסין, וצריכים בעוד שעה להיות בארצות הברית, והטיסות מלאות. לקוחות שהאופציה "לא", "עוד מעט" או "מחר" אינה קיימת אצלם.

במילים פשוטות- בהיריון הזה הייתי פקעת עצבים.   

כולם מסביב אמרו לי שלהיות עצבנית בהריון זה לא טוב לתינוק. (איך הם ידעו את זה? הם למדו הומיאופתיה???)

חן נולדה אחרי לידה לחוצה, בהתאמה למצב הנפשי שלי, והיא הייתה תמונת מראה מושלמת למצב הזה.

היא הייתה בוכה (יותר נכון צורחת) המון, רוב הזמן.

כדי שהיא תירדם היינו צריכים לנער אותה במשך שעות, וכשהיא כבר הייתה נרדמת, אנחנו היינו מפסיקים לנשום, כי כל רחש העיר אותה, וסאגת הניעורים הייתה מתחילה מהתחלה.

לא יכולנו לערסל או לחבק אותה. היא הייתה מוכנה שנחזיק אותה רק כשפניה היפות מופנות כלפי חוץ.

כשהייתה בת חודשיים, הבנתי שצריך לעשות משהו, ולקחתי אותה להומיאופת.

התוצאה לא איחרה לבוא.

יומיים אחרי שהתחלנו את הרמדי פתאום היא איפשרה לנו לחבק ולערסל אותה. זה היה השינוי הראשון שראינו. אחריו באו שינויים נפלאים נוספים.

ההבנה הוהמיאופתית שלי אז הייתה בחיתוליה, וכמו מרבית ההורים התלבטתי האם ונגד מה לחסן.

חיכינו עם החיסונים לאחרי גיל שנה, כדי שמערכת העצבים תבשיל, ואני ישבתי שעות ולמדתי כל חיסון וכל תרופה. קראתי בעד ונגד- למה עלול לגרום החיסון? למה עלולה לגרום המחלה? האם יש מה לעשות במקרה של פגיעה מהחיסון? האם יש מה לעשות במקרה של פגיעה מהמחלה?

בחרתי אילו חיסונים לתת, והחיסון המומת נגד פוליו היה אחד מהם. היא קיבלה את הזריקה, ואחריה, היא לא הפסיקה לבכות במשך 24 שעות. בספרות המקצועית זה נקרא brain cry, כיוון שיש לו קשר למערכת העצבים.

אחרי שחלפו יומיים, ראינו שההתנהגות העצבנית שהכרנו מגיל חודש-חודשיים הופיעה שוב, ואני הבנתי, שהחיסון "זרק" אותה למה שהיה טרום הטיפול ההומיאופתי.

מאד התלבטתי איך והאם להמשיך עם החיסונים.

יצרתי קשר עם רופא שהוא גם הומיאופת, ואמרתי לו, שאני לא פונה אל המורים שלי ההומיאופתים, כיוון שדעתם וההמלצה שלהם ידועה וברורה לי מראש. ביקשתי ממנו, שייתן לי המלצה תחת כובע הרופא, שגם מבין הומיאופתיה.

לאור תיאור המקרה של חן, הוא אמר לי חד משמעית- "אל תתני לילדה חיסונים נוספים".


הסיפור הזה סגר את הגולל על כל ההתלבטות האימהית שלי בענייני חיסונים מאז ועד היום.

אחיותיה של חן כבר לא חוסנו בכלל...


כשקיבלתי את ההחלטה לא לחסן, החיסון המוחלש נגד פוליו עדיין המשיך להינתן. ההחלטה שלי לא הייתה תלויה במה שקורה אצל ילדים אחרים. אם הם כן מקבלים חיסון או לא מקבלים חיסון.

אני הבנתי משהו, וזה היה התוקף היחידי שניתן להחלטה שלי. בלי קשר או תלות חיצונית אחרת.

עם הזמן הוצא החיסון המוחלש מהמערכת, ואני מוכרחה לומר שאפילו לא הייתי מודעת למתי בדיוק, למרות שכבר הייתה לי תינוקת נוספת, שבאה כנראה במגע עם ילדים שכן או לא חוסנו. אין לי מושג.

עכשיו החזירו את החיסון המוחלש, והילדות שלי לא מחוסנות. הן אמנם לא בגיל של חיתולים, אבל הן באות במגע בבית הספר עם ילדים שקיבלו/יקבלו את הטיפות. הן משתמשות בשירותים בבית הספר, או פוגשות אריזות של חטיפים שילדים פותחים ומחלקים לכולם.

ושוב הייתי צריכה להחליט מה אני עושה. החלטתי לדבוק בקו שהנחה אותי אז, ולהן הסברתי את המצב, ואת חשיבות השמירה היתרה על היגיינה בשבועות ובחודשים הקרובים.

הילדות שלי מעולם לא קיבלו תרופה כלשהי. לא אקמול, לא אנטיביוטיקה, לא גליכול ולא טראומיל.
יש להן מערכת חיסונית חזקה, וכשהן מפתחות חום או סימפטום אחר, אני מאפשרת לגוף שלהן להתגבר לבד.

וכאן האמירה המאד ברורה שלי, והקשר ל"חיים חופשיים מתרופות" שאני כל הזמן מדברת עליו.

הרבה פעמים אנשים חושבים שכשאני אומרת "חיים חופשיים מתרופות" אני מתכוונת לזה שלא להיות תלוי בתרופות כרוניות.

אבל הכוונה היא הרבה יותר מזה.

כשאתם נותנים לילד תרופות "להקלה", כדי שהוא לא "יסבול", אתם מחלישים את המערכת החיסונית שלו.

בכל פעם שאתם מורחים משחה על הפריחה כדי שהיא לא תגרד, או לא תיראה כל כך נורא, אתם מקלקלים עוד קצת מיכולת הריפוי הטבעית של הגוף.

בכל פעם שאתם נותנים אקמול כדי להקל, אתם משדרים לכוח החיות מסר "אתה לא יכול לבד. אתה חייב עזרה".

הורים שנותנים לילדים שלהם תרופות כאילו בכדי להקל עליהם לא עושים להם טובה בזה שהם עושים זאת. מה שהם באמת עושים, זה להחליש את המערכת של הילדים. ואז, כשמגיע גורם מחליש, הילדים האלה הרבה יותר "מועדים לפורענות", ויש להם הרבה פחות סיכוי שכוח החיות שלהם יהיה מסוגל להתמודד ולהתגבר.

 האם לחסן או לא? בעניין הזה כל אחד מכם צריך לעשות שיעורי בית, לשבת לקרוא, ללמוד את הנושא, להבין אותו, ולהחליט מה הכי נכון לו ולילדיו.

ההמלצה שלי היא אחת – חזקו את המערכת החיסונית של הילדים! חזקו את כוח החיות שלהם!

זה נכון שאין תעודת ביטוח (גם לא למי שחוסן, אגב), אבל לילד עם כוח חיות חזק, שכוחות הריפוי הטבעיים שלו עובדים ביעילות, שהמערכת החיסונית שלו תקינה וטובה, יש סיכוי הרבה יותר טוב וגבוה להתגבר.

 זו המשמעות האמיתית של להיות חופשי מתרופות.

מצרפת קישור חשוב מאד שקיבלתי השבוע מאת העמותה למתן מידע על חיסונים עם מידע חשוב ורלוונטי בנושא  הפוליו והחיסון.

לקריאת המאמר לחץ כאן

ימים טובים ונפלאים לכולכם,

שמחים וחופשיים מתרופות.

שנה טובה