ניצנים ראשונים של התעוררות

מאז שקיים הבלוג שלי, אני כותבת בכל מיני צורות ואופנים על משמעותן של מחלות והסיבות להופעתן.
הנחת היסוד שלי היא, שהמחלה היא תמיד תמיד ביטוי פיסי למשהו שמתרחש בפנימיות של האדם.
יש משהו מבחינה רגשית, איזו טראומה, חיים בסטרס קבוע, אירוע מטלטל, שהפר אצל האדם את האיזון הפנימי העדין, ושם מתעוררת המחלה.
הביטוי הפיסי יכול להגיע מייד (כמו פריצת דיסק כתוצאה מתאונה), ויכולות לעבור שנים עד שיגיע.
אבל כשהאדם חולה בגוף, זה תמיד רק איתות לכך שיש קושי רגשי כזה או אחר.

הרפואה המערבית דוחקת את הטענות של ההומיאופתיה מכל וכול, וגורסת, שכל העיסוק ב"רוח האדם" הוא קשקוש אחד גדול.

אבל הנה, קיבלתי מחברה יקרה קישור לריאיון שנערך ב-2013 עם קרדיולוג ביכר, ד"ר נאדר בוטו, שבלי לדעת מדבר הומיאופתית.
הכתבה התפרסמה ב"הארץ", ואני מצרפת אותה כאן.


"אין מחלה אחת בעיניי שלא תלויה בנפש"- ד"ר נאדר בוטו, קרדיולוג ומצנתר בכיר

 

מוצרי מדף "הומיאופתים"

ביום חמישי האחרון התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבה על כך שמשרד הבריאות יגביל את השימוש ב"תכשירים הומיאופתים" אשר הפכו למאד פופולאריים בשנים האחרונות.

על פניו, הכתבה הזו הייתה אמורה להכניס אותי לסוג מסויים של היסטריה, אבל אני ממש שמחה שהיא נכתבה, כיוון שהיא מחזקת את מה שאני כבר שנים אומרת וכותבת בכל מקום אפשרי-

תרופות מדף שנמכרות בפארמים השונים תחת השם "הומיאופתיה" הן אינן הומיאופתיה. שלושה סימני קריאה!!!

אני נתקלת כמעט כל יום בשאלות שמופנות אליי באופן ישיר, או בהתייעצויות של אמהות בכל מיני קבוצות בפייסבוק, בנוגע לטיפול "הומיאופתי" לילדיהן.

שאלות כדוגמת:
האם תוכלי להמליץ לי על סירופ לשיעול עם ליחה לבת שלי שהיא בת 5 ומשתעלת?

או:
האם יש משהו הומיאופתי, ללא תשאול מקיף, לכאבי שיניים ואי שקט סביב זה?

מי שהיה אצלי בקליניקה יודע, שלפני התאמת הרמדי אני מקיימת שיחה מקיפה מאד, שהיא הרבה מעבר לשאלות הנוגעות ישירות לבעיה המטרידה שאיתה הגיעו.

אני שואלת על ההרגלים של הילד, שואלת איזה מין ילד הוא, מה מאפיין אותו, במה הוא מיוחד מאחרים?
אני שואלת לגבי איכות השינה שלו, החלומות שלו.
אני מבררת לגבי העדפות המזון שלו, היציאות, השתייה.
שואלת לגבי התחביבים.
מתעמקת בהיריון ובלידה.

זה מפגש של כשעה וחצי של תשאול עמוק ומקיף.

והתאמת הרמדי לא מסתיימת שם.

אחרי המפגש אני הולכת הביתה עם כל החומר שאספתי, ועושה במשך שעות ארוכות (לעיתים ימים) אנליזות וחיבורים של כל מה שסופר לי.

לא פעם אני עושה השלמות בשיחות טלפון נוספות, כדי להבין אפילו עוד יותר לעומק, לרדת לדקויות שבעולם הרפואה המערבי בכלל לא נותנים עליהן את הדעת.

בסוף כל התהליך הזה, אני מחפשת את הרמדי המתאימה. רמדי שתהיה עשויה מחומר אחד בלבד, אשר מספר סיפור דומה לזה שסופר לי.

חומר אחד בלבד, אשר מהותו בטבע דומה למהותו של הילד/ המטופל שישב מולי.

החומר האחד הזה מותאם לילד, למטופל, שהבעיה שבגללה הוא הגיע אליי היא רק חלק מהפאזל השלם.

הרמדי מופנית לטיפול בילד הסובל מהסימטומים שבגללם הגיע, ולא בסימפטומים.

וזהו ההבדל העיקרי והמשמעותי ביותר בין ההומיאופתיה הקלאסית, לבין מה שנמכר בפארמים.

התכשירים הנמכרים בפארמים, אין להם שום קשר למטופל.

הם עשויים מצירוף של מספר חומרים (לעומת חומר אחד), אשר יש להם זיקה לסימפטומים (לעומת התאמה למטופל הסובל מהסימפטומים) שמהם הילד סובל.

והדבר הבעייתי ביותר הוא, שהבליל הזה של החומרים, עובר תהליך של דילול וניעור, בדומה לתהליך ההכנה של הרמדיז ההומיאופתיות.

עכשיו, חשוב להבין, שתהליך ההכנה הזה הופך את הרמדי ההומיאופתית למאד דינמית ובעלת יכולת להשפיע על האדם ברמות מאד עמוקות.

כאשר היא מותאמת באופן אישי, זה נפלא. כיוון שהיא עושה ריפוי בדיוק במקום שאליו כיוונו. במקום שיצר את החולי.

אבל, כאשר היא מכוונת סימפטום, ומתעלמת לגמרי מכל אספקט אחר, ועדיין מדוללת ודינמית, הרי שהיא נוגעת במקומות שעלולים לייצר נזק. ומכיוון שבמקומות עמוקים עסקינן, הרי שבמקרה שלמטופל יש זיקה כלשהי לאחד מהחומרים שבתרכובת, הנזק עלול להיות משמעותי ביותר.

צר לי להשבית את שמחת ה"נתתי לו משהו הומיאופתי", אבל מברכת על ההזדמנות להסביר שה"משהו ההומיאופתי" הזה הוא הכי לא הומיאופתיה שיש.

לסיכום, אמהות וקוראים יקרים, אם חשקה נפשכם בדיכוי הסימפטום בלבד- לכו על הרפואה המערבית.
אם לרפא את הסיבות להופעת הסימפטום רציתם- לכו להומיאופת (קלאסי!!!).

לקריאת הכתבה בידיעות היכנסו לקישור.

בריאות שלימה וחיים חופשיים מתרופות,

ורד.

תוספות מזון- מתי כדאי להיעזר בהם

לפני שבוע הוזמנתי לאירוע השקה של מותג תוספות המזון "דרך חיים" של קופת חולים כללית.

אתם יודעים, שבדרך כלל אני לא חובבת של תוספי מזון בכלל, ושל קופות החולים בפרט.

על פי רוב, כשישנה בעיה כלשהי אצל מטופל, שנובעת מחסר של ויטמין או מינרל מסויים, הגישה ההומיאופתית שלי אומרת, שכדאי קודם לבדוק ממה נובע החסר, ותמיד אעדיף פתרון תזונתי על פני תוספים.

בהרבה מצבים, כשמגיעים אליי לקליניקה, אני נותנת המלצות תזונתיות ראשוניות, בעיקר כאשר מדובר במצבים ש"צועקים לשמיים".

למשל, אם ילד מקבל אנטיביוטיקה, אני תמיד תמיד אומרת להורים, במיידי לתת אצידופילוס (פרוביוטיקה) במקביל לאנטיביוטיקה, כדי לשקם את פלורת המעיים הכל כך חיונית, אשר ניזוקה ישירות בעת נטילת האנטיביוטיקה.
(אנטיביוטיקה= אנטי ביוטיקה= נגד חיידקים. האנטיביוטיקה לא יודעת להבחין בין החיידקים המזיקים לגוף ובין אלה החיוניים לתפקודו, ומשמידה את כולם).

או למשל, כאשר ילד סובל מאלרגיות/ בעיות דרכי נשימה ו/או המון נזלות, ובמקביל הוא אוכל המון מוצרי חלב.
במקרה כזה, אגיד להורים להפסיק לתת חלב ומוצריו (לפעמים יש צורך להוריד גם/או גלוטן).

דוגמה אחרת-  ילד שסובל מהפרעות קשב וריכוז, ואוכל המון שוקולד, חטיפים (גם מלוחים) וממתקים. ההמלצה להורים תהיה להפחית מאד את צריכת הממתקים והמזון המתועש, ולהעשיר את התפריט של הילד במזונות המכילים אומגה 3. למשל, באגוזי מלך שאינם קלויים.
במאמר מוסגר אני מוסיפה, שהספיגה של אומגה 3 תלויה גם בנוכחות, או נכון יותר במיעוט הנוכחות של אומגה 6, ולכן ישנם מצבים, שכדי להיות בטוחים שאכן הילד מקבל את כל כמות האומגה 3 שהוא זקוק לה, כדאי לשקול להוסיף אומגה 3 כתוסף תזונה.

ואחרון חביב, מצבים, כמו שלי הפרטי, שבהם התזונה באופן יחסי מאוזנת. כלומר,היא בנויה ממזון מלא, פירות וירקות על בסיס יום-יומי קבוע, ומיעוט מזון "לבן" (לא מתנזרת, אבל ממעיטה מאד). ובכל זאת יש אצלי חסר של ויטמין B12, אותו אני נוטלת באופן קבוע. 

כמו תמיד, גם כאן, אני נאמנה לגישה שלפיה אני חיה ומטפלת, האומרת- בואו קודם ננסה למצות את מה שיש לכוחות הריפוי הטבעיים של הגוף להציע, ואם מסיבה כלשהי, הם זקוקים לעזרה, אז נעזור להם.
לפעמים העזרה הנדרשת מגיעה בדמותם של תוספי תזונה.

הויטמינים של "דרך חיים" מיוצרים בחברה הגדולה ביותר בארה"ב  (NBTY) – שמייצרת ויטמינים גם עבור סולגאר, אלספה, מגה גלופלקס ואלטמן. אם אתם לקוחות הקופה, בבתי המרקחת של כללית תוכלו להשיג את תוספי המזון של "דרך חיים" בהנחות משמעותיות.

ואם בחיים חופשיים מתרופות עסקינן, אז בבית דרך חיים שבנמל תל אביב השווה, נמצאת מסעדת "בריבה", שפינקה אותנו  במיצי פירות טעימים ללא תוספת סוכר, מים עם מלפפון (הטעם מפתיע ומרענן להפליא) ומסז' משחרר על הבוקר.

ככה מתחילים את היום!

הקרדיט על התמונות הולך לנעה קדמי 

אז קדימה! התחילו את היום עם איזה כוס מיץ סחוט מסלרי, תפוח וג'ינג'ר, ושיהיה לכם יום חופשי מתרופות,

ורד.

את זו צילמתי לבד :)

מיתוס תחילת השנה

ישנו איזה מיתוס, שכשילדים נכנסים למסגרת חדשה, הם פתאום פוגשים ערימות של ווירוסים וחיידקים (שאת כולם נושאים הילדים האחרים בגן או בכיתה. אף פעם לא הם, כמובן...),

 וכשכולם יושבים ביחד בחדר, עם הריח של הבננה מתיק האוכל,  

       

הסנדביץ' עם הנקניק (לא עלינו) והנזלת של הילד בכסא ליד,    

 אז כולללל הווירוסים והחיידקים האלה נכנסים להם לגוף וגורמים להם לחלות.

אז אני רוצה לגלות לכם סוד. 

ווירוסים וחיידקים יש מסביבינו כל הזמן. גם בסופר, גם בבריכה, גם במשחקייה, וגם ככה סתם, בבית.

 והסיבה שהילדים נהיים חולים היא לא שפתאום פלשו למרחב ווירוסים, אלא שמשהו אצל הילד, משהו בפנים, קצת "השתבש", נקרא לזה.

 עובדה- ישנם ילדים שחולים לעיתים קרובות, וישנם שרק מידי פעם, וישנם שרק פעם או פעמיים בשנה. למרות שכל הילדים בגן מסויים או בכיתה מסויימת נחשפו לאותה כמות ולאותו סוג של ווירוסים.

ההבדל נעוץ בחוסן הפנימי של הילד. במערכת החיסון שלו. בכוח החיות שלו.

ישנם ילדים ששינויים ומעברים קשים להם.
ישנם ילדים שלא טוב להם במסגרת שהם נמצאים בה.
ישנם ילדים שהם סופר רגישים, ומרגישים את ההורים שלהם, שאולי נמצאים בהתלבטות לגבי המסגרת שהילד נמצא בה, או לא עד הסוף מרוצים מהמסגרת שבחרו לילד, או שאולי לא לגמרי סומכים על הצוות.

מה שמשותף לכל המקרים האלה, הוא שכוח החיות של הילדים מגיב למצב, והם מוציאים סימפטומים. נדבקים. נהיים "חולים".

כאשר כוח החיות חזק, הילד יהיה "חולה" פעם או פעמיים, ויתגבר. ייצא מהמחלה בכוחות עצמו, ללא צורך בשום התערבות, אפילו לא במורידי חום או משככי כאבים.

אבל כאשר כוח החיות חלש יותר, הילד לא מצליח להתגבר לבד, הוא חולה לעיתים קרובות, כל אפיזודה עלולה גם להיות ממושכת יחסית, וקשה לו לצאת מזה ללא התערבות תרופתית- חיצונית.

במקרים כאלה, מה שצריך לעשות כדי שהילד יוכל לפגוש את כל הווירוסים בלי ליפול כל שבוע למשכב, זה לחזק את הכוחות הפנימיים של הילד, את כוחות הריפוי שלו (בכלל זה את מערכת החיסון).

זה בדיוק מה שעושה ההומיאופתיה הקלאסית.

אז, אם הילדים שלכן החסירו גן או בית ספר יותר מפעמיים-שלוש בשנה שעברה או בזו שקדמה לה, בגלל שהיו חולים, עכשיו זה הזמן להיכנס לטיפול הומיאופתי.
לפני ה"מבול".  

מאחלת לכולכם פתיחת שנה נורמלית, שקטה, זורמת ומהנה.
וכמובן- חופשייה מתרופות.

 ורד

בריאות היא חוק בטבע!

צהריים טובים.

זה זמן רב שאני כותבת תכנים שנוגעים לבריאות וחולי, לרפואה טבעית ולמנגנוני הריפוי הטבעיים שיש לנו בגוף.

כתבתי ארוכות על הסיבות להופעת מחלות, על כך שהכל מגיע מבפנים, שלכל מחלה שלנו ישנה סיבה פנימית, "קלקול" פנימי שהתרחש, ועל כך שהדרך לרפא אינה לדכא את הסימפטומים שמצביעים על אותו קלקול, אלא להבין מהו אותו קלקול, ולעזור לגוף לתקן אותו.

בימים אלה נחשפתי להרצאה של יובל אשרוב. זוהי הרצאה שקשה להישאר מולה אדישים.

 יובל אשרוב מביא את הדברים שאני כל כך מתאמצת להעביר לקהילת הקוראים שלי, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

מפצירה בכם בכל מאודי להקדיש זמן ולצפות בהרצאה. חשוב שתדעו את הדברים.
הבריאות שלכם ושל ילדכם תלויה בזה!

וכך פותח יובל את ההרצאה המאלפת שלו:

"להיות בריא זה טבעי.

הטבע בריא. לא חולה.

להיות בקו הבריאות עד היום האחרון, כמו איילה בעדר איילות, שעד היום האחרון יש לה את כל השיניים, היא לא בעודף משקל והיא לא חולה, זה זכות של כל בן אדם ובן אדם עד היום האחרון של חייו. להיות בריא!

בריאות היא חוק בטבע.

הבריאות מתקלקלת רק כשאנחנו מקלקלים. כל סטייה מדרך הבריאות זה בעצם הפרה של חוקי הטבע.

לא יכול להיות שאדם אינו בריא, והוא לא פגם באיזה שהוא חוק מחוקי הטבע.

אין מקרים בחיים, יש חוק בעולם, העולם עובד על פי סדר, ומי שהולך עם הסדר הזה לא יהיה חולה.

כל מצב של חולי זה לא עונש מהיקום או משהו בלתי מוסבר או התקפת חיידקים ו-ווירוסים שלא ידוע מאיזה מקור הם, אלא כל מצב שלי חולי הוא הפרת אחד או יותר מחוקי הטבע.

אנחנו רק צריכים ללמוד את החוקים, של איך זה עובד, ולחזור למצב של בריאות.

המחלה אינה דבר חיצוני, והריפוי אינו דבר חיצוני. אם נותנים לגוף את התנאים הנכונים, הוא מחזיר אותנו לקו הבריאות. אם הגוף לא יכול לרפא את עצמו, שום דבר חיצוני לא יכול לרפא אותו."

הכול עניין של גנטיקה

אחת מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר של המדע הוא חקר הגנום האנושי. ההבנה העמוקה של מבנה הדי.אן.איי וכל מה שטמון בתוכו. דרך זה ניתן להעריך נטייה למחלות שונות, ואפילו להתנהגויות שונות.

די. אן. איי ותורשה רוחנית

כשילד מגיע עם תסמינים כלשהם לקליניקה, בין היתר אני מחפשת הקשר גנטי משפחתי ושואלת אם למישהו במשפחה- הורים, סבים/סבתות, יש תסמינים דומים או קרובים.

אם ילד סובל מבעיות נשימה, אני תמיד בודקת אם למישהו מהוריו יש בעיות נשימה, או שהיו לו בילדותו.

כך גם עם בעיות אוזניים, אלרגיות, וכל תחום אחר.

על פי הגישה ההומיאופתית, אין הפרדה בין הגוף הגשמי של האדם לבין החלקים האנרגטיים/רוחניים/ נשמתיים שלו, וכמו שישנה תורשה ברמה הפיסית, הגשמית, כך ישנה גם תורשה ברמה הרוחנית.

למה הכוונה?

הנשמה היא התשוקה, הרצונות, החלק ששואף למימוש עצמי

הנשמה היא אותו חלק באדם אשר מקושר לרצונות, לתשוקות, למחשבות, למימוש עצמי, למימוש המטרה שלשמה האדם הגיע לעולם.

אם הנשמה לא מממשת את עצמה, האדם אינו מממש את עצמו, אזי הגוף עלול ליצור מחלה. המחלה הזו יכולה להיות גנטית, ולמעשה, כל זמן שהמטרה לא מומשה, או שלא נעשה התיקון, המחלה יכולה לעבור בין דורות.

העברה בין דורית

 

 

אם ישנו למשל, קושי מסויים במשפחה כלשהי- התמכרות לסמים או לאלכוהול, טראומה קשה שהתרחשה, התעללות מכל סוג שהוא וכו',

ייתכן מצב שבו ישנו קשר עמוק של הזדהות פנימית אצל הילד עם המצב באותה משפחה אליה נולד. למעשה, הקושי עבר אל הדור הממשיך. הילד שבוי באותו קושי רגשי ולא מצליח לשבור תבנית התנהגותית שמשכפלת את עצמה דור אחרי דור.

למעשה, הילד יכול להיות הביטוי הפיסי, הגשמי, של "הקלקול" שעובר במשפחה בין הדורות.

פעמים רבות ניתן לראות את הקשר בין משהו שהתרחש במשפחה שנים אחורה, דורות אחורה, לבין פתולוגיה מסויימת שהילד פיתח.

כמה מילים על המילה "קלקול" שהשתמשתי בה...

מה שאהוב ומקובל אצל האדם, לא מקבל ביטוי פיסי של מחלה.

הדברים הדחויים, הלא מקובלים, אלה שאיתם האדם לא יכול לחיות, שאותם הוא רוצה להרחיק- אלה הם הדברים שיקבלו ביטוי פתולוגי.

והפתולוגיה תהיה באותה עוצמה של הדבר שאותו אנחנו רוצים להרחיק.

הילד "יורש" מאיתנו את החלקים האלה שבנו, במידה ולא טיפלנו בהם. במידה ולא ריפאנו אותם, ואנחנו פעמים רבות נראה עליו את הביטוי הפיסי שלהם.

לכן, כשאתה מרפא משהו בעצמך, אתה למעשה מרפא משהו שהילד שלך לא יצטרך לעבור דרכו.

אתה משחרר אותו מכבלים בין דוריים, מקלקולים קודמים, ומאפשר לנשמה שלו להתפתח ולגדול מעבר לקלקול ההוא.

חג חירות שמח לכולכם,

ורד.

 

חיידקים. אין לכם סיכוי לברוח מהם.

חיידקים. אין לכם סיכוי לברוח מהם.

זה היה משפט הפתיחה בכתבה ששודרה השבוע במגזין חדשות של מהדורת סוף השבוע. הם נמצאים סביבנו כל הזמן. בכל רגע נתון, ובכמויות שקשה לתפוס.

החיידקים נמצאים באוויר שאתם נושמים,

על הכסא שאתם יושבים עליו,

 במים שאתם שותים,

  על עכבר המחשב שאתם נוגעים בו עכשיו,

אבל אם יש מקום שהחיידקים אוהבים במיוחד, זה הגוף האנושי.

 

 

 

 

 

מיליארדים על גבי מיליארדים של חיידקים קוראים לגוף שלנו "בית". למעשה, יש בנו יותר תאים חיידקיים מאשר תאים אנושיים.

בחברה המערבית שבה אנחנו חיים התפתח הרגל, לפתור כל עניין עם תרופות וכל דלקת עם אנטיביוטיקה. ההרגל הזה גרם לכך שהחיידקים הלכו ופיתחו עמידות, הזנים הפכו ליותר ויותר אגרסיביים, ובכל שנה אנחנו רואים אחוזי תחלואה גבוהים יותר וקשים יותר.

 

 

מזמן שאנחנו כבר לא סומכים על הגוף שלנו, על מערכת החיסון של הילדים שלנו, על כוח החיות, שיידעו להלחם עבורינו ולהביא לריפוי, ואנחנו מחפשים פתרונות חיצוניים, מבקשים שמישהו אחר ייקח את האחריות, יעשה בשבילנו את העבודה.

לימדו אותנו לפחד, שיכנעו אותנו שדלקת האוזניים תסתבך, שהחום מסוכן, שהסטרפטוקוק יתיישב לנו על קרום הלב או על הכליות ויביא לקריסתן.

לימדו אותנו שעדיף תמיד לקחת תרופות כדי לקצר את משך המחלה, כדי להקל על הסבל, וכדי להבריא, כי אין דרך אחרת שזה יכול לקרות.

בחורף האחרון, ובעיקר אחרי המקרה הטרגי של גיא זיידן, שאלו אותי אמהות מה עושים? איך מתמודדים? איך נתגבר על הווירוסים הנוראיים?

הציבור חרד, דואג. הצליחו להכניס אותנו לפאניקה.

האנטיביוטיקה נחשבת לאחד הגילויים החשובים של המדע, אם לא החשוב שבהם. האדם, בהיותו ארוגנטי ובעל תחושת עליונות על הטבע, חשב שהוא יכול להלחם בטבע, להביס אותו, להכניעו. לגבור עליו.

אילו רק היה משכיל לראות, שבמקום להלחם עדיף לו להבין שהוא רק עוד אורגניזם אחד במערכת מורכבת יותר ממה שאי פעם יוכל להבין. ובמקום להלחם בטבע, עדיף לו להיות חלק ממנו.

חשבנו שאנחנו חכמים יותר, מתקדמים יותר. אבל בפועל, הטבע משיב מלחמה שערה, והוא מוביל עלינו בכמה מהלכים. למעשה, במשחק השחמט הזה, כבר עשו לנו "שח". אם לא נתעשת, ומהר, לא ירחק היום שיעשו לנו "מט".                 

ברמת המקרו- המשמעות רחוקת הטווח של חיידקים עמידים היא, שלא ירחק היום שבו אי אפשר יהיה לעשות שימוש בטיפולים רבים, שנחשבים למצילי חיים. אי אפשר יהיה לחבר אנשים למכונות הנשמה (כיוון שיהיו עליהן חיידקים עמידים), אי אפשר יהיה לעשות השתלות, אי אפשר יהיה לעשות שימוש בכל מערך הטיפול הנמרץ וכו' וכו'.

וברמת המיקרו- כל זיהום, כל דלקת, יילכו וייעשו  יותר ויותר מסכני חיים לכל אחד ואחת מאיתנו.

מאז תקופתו של סמואל האנמן, לפני 250 שנה, ההומיאופתיה הקלאסית אומרת את אותו הדבר (היא לא משתנה בעקבות "גילויים" שנחשבים למרעישים היום ומתגלים כהרסניים כעבור מספר עשורים) -

מה שיקבע מי יהיה חולה, באיזו תדירות, באיזו עוצמה והאם וכיצד ייצא מהמחלה הוא דבר אחד בלבד- כוחו של כוח החיות!

אדם, ילד, עם כוח חיות חזק, יתגבר על תחלואים, ווירוסים וחיידקים יותר בקלות, והסיכויים שלו הרבה יותר טובים, מאשר ילד שקיבל חיסונים, קיבל תרופות והסימפטומים שלו דוכאו שוב ושוב.

ועכשיו, אתם צריכים להחליט- לאיזו קבוצה אתם משתייכים?

לזו שתולה את יהבה בחברות התרופות?

או לזו שלוקחת אחריות, מבינה שלחום, לדלקת ולסבל הזמני יש משמעות עצומה בבניית כוחות הריפוי הטבעיים, ובונה לילדיה כוח חיות חזק?

ההומיאופתיה הקלאסית מכוונת בדיוק לאופציה של חיזוק כוחות הריפוי הטבעיים, של חיזוק כוח החיות, כך שתהיה לו היכולת, או לפחות הסיכוי הטוב יותר, להתגבר על תחלואים ולהתמודד עם גורמים מחלישים, שרק הולכים ומתחזקים סביבנו.

בברכת חיים חופשיים מתרופות,

ורד.

לקריאת הכתבה שפורסמה בכלכליסט לחצו כאן.

לצפייה בכתבה ששודרה במהדורת החדשות לחצו כאן.