שרשרת התוצאות

אנשים נדהמים כשהם רואים דברים טובים שקורים בחיים של אנשים אחרים: כמה כסף הם מרוויחים, כמה פעמים בשנה הם נוסעים לחו"ל, איך זה שהילדים שלהם כמעט ולא מחסירים ימי לימודים בגלל מחלות, איזה קידום מדהים השכן קיבל בעבודה...

הם נדהמים לא פחות כשהם שומעים על דברים לא טובים שפוקדים ושוב אנשים אחרים: יאללה- שוב הוא פוטר מהעבודה, כל חודש הילד של השכנה לא מגיע שלושה ימים לגן כי הוא חולה, דפקו אותו במס הכנסה...

אתם יודעים איך קוראים לכל הדברים האלה? 

קוראים להם- 'תוצאות'.

 כמה דוגמאות:

מינוס בבנק הוא תוצאה.             

גירושין הם תוצאה.

                                              קידום בעבודה הוא תוצאה.

פיטורים הם תוצאה.

הצלחה בבחינה היא תוצאה.     

כשלון בבחינה הוא תוצאה.

מחלה היא תוצאה.                               

בין אם התוצאה שלילית ובין אם היא חיובית, היא תוצאה.

תוצאה של מה?

של הפעולות שאנחנו נוקטים. או הפעולות שאנחנו לא נוקטים.

למשל, יש לי מכונית חדשה. זו תוצאה.

לתוצאה הזו הובילה סדרה של פעולות: הלכתי לבנק ובדקתי את אפשרויות המימון שעומדות לרשותי. השוויתי בין כמה אפשרויות. ישבתי עם קטלוג ובחנתי את המפרט של הרכב, בחרתי צבע. נפגשתי עם המוכר, חתמתי על חוזה.

מה הדבר שדחף אותי לקבל את ההחלטה איזו מכונית לקנות, באיזה צבע לבחור, לקחת הלוואה או לחסוך כסף?

מה שדחף אותי זו ה הרגשה.

ההרגשה שהייתה לי בהקשר לרכישת המכונית החדשה, או ההרגשה שהייתה לי בקשר למכונית הישנה שלי, או ההרגשה שדמיינתי שתהיה לי ברגע שאשב על המושב של המכונית האדומה החדשה והנוצצת שלי, עם הריח הזה של הניילונים מהריפוד.

ומה הדבר שהשפיע על ההרגשה הזו שלי?

לדבר הזה קוראים גישה.

איך אני בכלל תופסת את העולם הזה של המכוניות? מה הגישה שלי ביחס לנהיגה במכונית חדשה לעומת מכונית ישנה? האם זה חשוב לי? אולי זה לא חשוב לי בכלל ורק חשוב לי שתתקיים עבורי הפונקציונליות של מכונית...

את הגישה שלי לנושא יוצרות המחשבות שלי.

חשבתי על מכוניות, חשבתי על אנשים שיש להם מכונית חדשה, חשבתי על אנשים שיש להם מכונית משומשת, חשבתי על איך אלה נתפסים בעיניי לעומת איך אלה נתפסים בעיניי, חשבתי על מה בעצם אני צריכה מהמכונית הזו, חשבתי על כמה כסף היא תעלה לי ואיך אני מגייסת אותו, ועל עוד המון דברים בהקשר הזה.

ועל כל מה שחשבתי על כל אחת מהנקודות האלה השפיעו ה אמונות שלי.

האמונות שלי ביחס לאנשים שקונים מכוניות חדשות. האמונות שלי על אנשים שנוסעים במכוניות משומשות. האמונות שלי ביחס ליכולת שלי לגייס את הכסף, או אי היכולת שלי לגייס את הכסף.

ואיך נוצרו האמנות שלי?

אלה הן פועל יוצא של החינוך שקיבלתי, המידע שאני חשופה אליו, הסביבה שבה גדלתי ושבה אני חיה היום, אירועים שהתרחשו בחיי, התרבות שאליה אני שייכת.

וכל האמונות שלי, עבורי הן האמת, ואני צודקת בה ב 100%! בעיניי, לפחות...

גם האמונות שלך הן האמת. שלך.

אי אפשר להתווכח עם בן אדם על האמונות שלו. גם אם אתה חושב אחרת ממנו.

אם אתה חי באמונה שאתה לא חברתי, או שאתה לא יכול, או שאצלך זה אחרת, או שזה תורשתי, או שאין לזה פתרון ואין מה לעשות, אז זה לא יעזור לי גם 100 שנה לכתוב על זה, לנסות להסביר את זה, או לנסות לשנות את זה.

אז כל מה שאני מבקשת שתיקחו מהפוסט הזה, זה שאין דבר כזה "ככה זה" או "אמת". (אמת יש רק אחת, אגב, ועל פי הקבלה היא קשורה לעולמות יותר גבוהים מזה שלנו פה. אבל לא נכנס לזה כרגע).

אם התוצאות שאתם פוגשים לא מוצאות חן בעיניכם- אין לכם מספיק כסף, אין לכם מספיק שמחה, אין לכם מספיק בריאות,

אני רק מבקשת שתפתחו מודעות לזה שאלה הן תו-צ-אות! אלה אינן סיבות!

ותפתחו את הדלת לאפשרות, שאולי רק אולי, ישנה אמת נוספת.

לכו עם השרשרת אחורה:

תוצאה ← פעולה ← הרגשה ← גישה ← מחשבה ← אמונה

ואז תתחילו לחשוב במונחים כמו- מאיפה זה בא? מה ההיסטוריה של זה? למה אני מרגיש ככה?

אחר כך אפשר יהיה להתחיל לחשוב- "אוקיי, איך אני משנה את זה?"

תיבת התגובות שלמטה היא המקום שלכם. תשתמשו בה!

על אנשים ומכוניות

יש לנו מכונית חדשה, וכמו בכל מכונית חדשה, כך גם בשלנו, מותקנות כל מיני נוריות אזהרה והתראות מהתראות שונות. ככה, אם מתעוררת בעיה כלשהי, אפילו הקטנה ביותר, באחת המערכות של הרכב, נדלקת אחת הנוריות ומודיעה שמשהו לא בסדר. זו דרך גאונית כזו, של יצרן הרכב, לגרום לנו להבין שיש איזו בעיה עם האוטו. כולם יודעים, שאם מתעלמים מהנורית, או שרק מנתקים את חוטי החשמל המאפשרים לה לדלוק, לא רק שהבעיה לא נפתרת, אלא אף מחמירה. ואז, האוטו המשוכלל לא יסתפק רק בנורית, אלא גם ישמיע קולות וצפצופים הולכים וגוברים. אנחנו נוכל כמובן להתעלם ולנתק גם את אלה, אבל אז עולה הסבירות שהמכונית האהובה שלנו תשבוק חיים.    

יודע כל בעל רכב מסור, שהאורות והצפצופים אינם הבעיה של המכונית, אלא רק איתות, רמז, לכך שהתעוררה בעיה במערכת ההפעלה של המכונית.

כמו המכונית, גם הגוף שלנו הוא סוג של מכונה. לא סתם מכונה, אלא אחת כזו, שבכדי להגן על עצמה ולשרוד יש לה יכולת להגיע למצבים קיצוניים, בהם אף מכונה אחרת לא הייתה שורדת.

וכמו המכונית, גם המכונה הזו יודעת לאותת לנו כשיש איזו שהיא תקלה. רובינו טועים לחשוב, שהאיתותים, הסימפטומים, הם המחלה. אבל כמו במכונית, הסימפטומים הם רק הנוריות הנדלקות והצפצופים, והם רק תגובה למחוללי המחלות.

למשל:

החום הוא מאמץ של הגוף לרפא את עצמו מזיהום.

שיעול משמש כמנגנון הגנה לניקוי דרכי הנשימה,

שלשול הוא פעולה חיובית המסלקת גורמים מחליאים במהירות מהמעיים.

ההומיאופתיה מבינה את זה, ולכן ההומיאופת מתבונן מעבר לתלונה שאיתה הגיע המטופל, ולא עושה הפרדה בין הנוריות, המערכות השונות והמנוע.

חשוב להבין, שבדיוק כמו במכונית, כך גם אצלנו, ניתוק הנוריות (=סילוק הסימפטומים) אינו פותר את הבעיה. היא ממשיכה להיות שם, הולכת ומתקדמת, ושמה בסכנה את המכונה כולה. הדבר היחידי שהשתנה הוא, שניתוק הנוריות גרם לזה שלא נשמע יותר את הציפצופים ולא נראה אותן מהבהבות. אבל הסיבה שבגללה הן נדלקו מלכתחילה לגמרי שם, והיא הולכת ומתפתחת.

הגיע אליי לטיפול ילד שסבל מדלקות אוזניים. אלה היו נוריות האזהרה שנדלקו אצלו. מתוך ההבנה הזו, ניסיתי לזהות מהי הבעיה שעליה באות הנוריות שלו להתריע. כדי לעשות זאת, אני "מעלה אותו על הליפט", ומתחילה לחפש ולברר איפה הבעיה האמיתית. כלומר, מלבד ההתייחסות לאוזן, לקחתי בחשבון את  התמונה השלמה- שכללה את סיפור ההיריון, את קווי האופי של הילד, התנהגויות אופייניות לו, מה הוא אוהב לאכול, איך הוא ישן, איך הוא בחברת ילדים אחרים, וכל דבר אחר המייחד אותו. זה ממש כמו להסתכל עם הפנס במוסך על כל הרכיבים השונים ולחפש את הבעיה.

כלומר, מטרתה של התרופה ההומיאופתית היא לתת מענה לבעיה שהתעוררה במנוע, במערכת ההפעלה, זו שגרמה לנוריות להידלק. וכמו במכונית, גם במכונה האנושית, כאשר מטפלים בבעיה, הנוריות אחר כך לא נדלקות.

אז בפעם הבאה שנדלקת אצלכם איזו נורית אזהרה, רגע לפני שאתם מנתקים את הצפצוף המעצבן הזה עם תרופה, כדאי לזכור, שבעצם הנורית מרמזת על תקלה כלשהי במערכת ההפעלה. כדאי לברר מהי, לא?