שרשרת התוצאות

אנשים נדהמים כשהם רואים דברים טובים שקורים בחיים של אנשים אחרים: כמה כסף הם מרוויחים, כמה פעמים בשנה הם נוסעים לחו"ל, איך זה שהילדים שלהם כמעט ולא מחסירים ימי לימודים בגלל מחלות, איזה קידום מדהים השכן קיבל בעבודה...

הם נדהמים לא פחות כשהם שומעים על דברים לא טובים שפוקדים ושוב אנשים אחרים: יאללה- שוב הוא פוטר מהעבודה, כל חודש הילד של השכנה לא מגיע שלושה ימים לגן כי הוא חולה, דפקו אותו במס הכנסה...

אתם יודעים איך קוראים לכל הדברים האלה? 

קוראים להם- 'תוצאות'.

 כמה דוגמאות:

מינוס בבנק הוא תוצאה.             

גירושין הם תוצאה.

                                              קידום בעבודה הוא תוצאה.

פיטורים הם תוצאה.

הצלחה בבחינה היא תוצאה.     

כשלון בבחינה הוא תוצאה.

מחלה היא תוצאה.                               

בין אם התוצאה שלילית ובין אם היא חיובית, היא תוצאה.

תוצאה של מה?

של הפעולות שאנחנו נוקטים. או הפעולות שאנחנו לא נוקטים.

למשל, יש לי מכונית חדשה. זו תוצאה.

לתוצאה הזו הובילה סדרה של פעולות: הלכתי לבנק ובדקתי את אפשרויות המימון שעומדות לרשותי. השוויתי בין כמה אפשרויות. ישבתי עם קטלוג ובחנתי את המפרט של הרכב, בחרתי צבע. נפגשתי עם המוכר, חתמתי על חוזה.

מה הדבר שדחף אותי לקבל את ההחלטה איזו מכונית לקנות, באיזה צבע לבחור, לקחת הלוואה או לחסוך כסף?

מה שדחף אותי זו ה הרגשה.

ההרגשה שהייתה לי בהקשר לרכישת המכונית החדשה, או ההרגשה שהייתה לי בקשר למכונית הישנה שלי, או ההרגשה שדמיינתי שתהיה לי ברגע שאשב על המושב של המכונית האדומה החדשה והנוצצת שלי, עם הריח הזה של הניילונים מהריפוד.

ומה הדבר שהשפיע על ההרגשה הזו שלי?

לדבר הזה קוראים גישה.

איך אני בכלל תופסת את העולם הזה של המכוניות? מה הגישה שלי ביחס לנהיגה במכונית חדשה לעומת מכונית ישנה? האם זה חשוב לי? אולי זה לא חשוב לי בכלל ורק חשוב לי שתתקיים עבורי הפונקציונליות של מכונית...

את הגישה שלי לנושא יוצרות המחשבות שלי.

חשבתי על מכוניות, חשבתי על אנשים שיש להם מכונית חדשה, חשבתי על אנשים שיש להם מכונית משומשת, חשבתי על איך אלה נתפסים בעיניי לעומת איך אלה נתפסים בעיניי, חשבתי על מה בעצם אני צריכה מהמכונית הזו, חשבתי על כמה כסף היא תעלה לי ואיך אני מגייסת אותו, ועל עוד המון דברים בהקשר הזה.

ועל כל מה שחשבתי על כל אחת מהנקודות האלה השפיעו ה אמונות שלי.

האמונות שלי ביחס לאנשים שקונים מכוניות חדשות. האמונות שלי על אנשים שנוסעים במכוניות משומשות. האמונות שלי ביחס ליכולת שלי לגייס את הכסף, או אי היכולת שלי לגייס את הכסף.

ואיך נוצרו האמנות שלי?

אלה הן פועל יוצא של החינוך שקיבלתי, המידע שאני חשופה אליו, הסביבה שבה גדלתי ושבה אני חיה היום, אירועים שהתרחשו בחיי, התרבות שאליה אני שייכת.

וכל האמונות שלי, עבורי הן האמת, ואני צודקת בה ב 100%! בעיניי, לפחות...

גם האמונות שלך הן האמת. שלך.

אי אפשר להתווכח עם בן אדם על האמונות שלו. גם אם אתה חושב אחרת ממנו.

אם אתה חי באמונה שאתה לא חברתי, או שאתה לא יכול, או שאצלך זה אחרת, או שזה תורשתי, או שאין לזה פתרון ואין מה לעשות, אז זה לא יעזור לי גם 100 שנה לכתוב על זה, לנסות להסביר את זה, או לנסות לשנות את זה.

אז כל מה שאני מבקשת שתיקחו מהפוסט הזה, זה שאין דבר כזה "ככה זה" או "אמת". (אמת יש רק אחת, אגב, ועל פי הקבלה היא קשורה לעולמות יותר גבוהים מזה שלנו פה. אבל לא נכנס לזה כרגע).

אם התוצאות שאתם פוגשים לא מוצאות חן בעיניכם- אין לכם מספיק כסף, אין לכם מספיק שמחה, אין לכם מספיק בריאות,

אני רק מבקשת שתפתחו מודעות לזה שאלה הן תו-צ-אות! אלה אינן סיבות!

ותפתחו את הדלת לאפשרות, שאולי רק אולי, ישנה אמת נוספת.

לכו עם השרשרת אחורה:

תוצאה ← פעולה ← הרגשה ← גישה ← מחשבה ← אמונה

ואז תתחילו לחשוב במונחים כמו- מאיפה זה בא? מה ההיסטוריה של זה? למה אני מרגיש ככה?

אחר כך אפשר יהיה להתחיל לחשוב- "אוקיי, איך אני משנה את זה?"

תיבת התגובות שלמטה היא המקום שלכם. תשתמשו בה!

טוסיק של פיל

מכירים את אותה אגדה , שמספרת על שישה עיוורים מכפר הודי נידח, שיצאו יום אחד למסע שבמהלכו נתקלו בפיל?  עבור העיוורים זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלו בדבר הזה, ולא היה להם מושג איך נראה פיל, או מה זה בכלל.

יחד הם ניגשו אל הדבר הזה, שפגשו לראשונה, כדי לתהות על קנקנו ולהבין במה מדובר. כל אחד מהם מישש את חלק הפיל שהיה הקרוב אליו ביותר, כדי להתרשם ולקבל מושג על הדבר.

זה שמישש את הזנב אמר: "הפיל הוא חיה הדומה לחבל דק".

השני, אשר מישש שנהב אמר: "הפיל הוא חיה חלקה, קשה ומעוגלת, קצת מזכירה כידון".

השלישי, מישש את גופו של הפיל, ואמר: "הפיל הוא מחוספס מאוד וגדול מאוד. הייתי אומר שהוא כמו קיר גדול".

הרביעי טען שהפיל הוא כמו נחש חנק ענק, וזאת משום שהוא מישש את החדק של הפיל.

החמישי קבע בוודאות: " הפיל הוא כמו גזע עץ!" כיוון שמישש את רגלו של הפיל.

והשישי, אשר נגע באוזני הפיל בכלל חשב שהחיה דומה למניפה.

כל אחד מהם עמד על דעתו והיה בטוח שהוא הצודק, ואין סיכוי שחושיו מטעים אותו. הרי הוא יודע מה חש!

אני מספרת את הסיפור הזה, מכיוון שכולנו "חוטאים" באותו העניין בדיוק. כולנו לוקים בסוג מסויים של עיוורון.

כשאנחנו נתקלים בסיטואציה מסויימת, אנחנו בטוחים, שמה שראינו, שמענו או חשנו הוא הדבר האמיתי. הוא האמת הצרופה.

אף אחד מאיתנו לא מודע ברגע האמת לעובדה, שמה שהבנו בסיטואציה, מה שחווינו, הוא החוויה הסובייקטיבית שלנו, והיא רחוקה מאד מלהיות האמת הצרופה.

במקרה הטוב היא תהיה חלק מהתמונה השלמה.

בפועל, היא תהיה הפרשנות שלנו למצב, ולא יהיה כל קשר בינה ובין האמת.

אנשים שואלים אותי, איך יכול להיות, שבשיחה של שעה וחצי בקליניקה, אני יכולה להבין את תפישת העולם של האדם שיושב מולי. לכאורה, זה אכן יכול להיות מורכב מאד.

אלא שמה שקורה בפועל הוא, שלא משנה איזה סיפור אותו אדם יבחר לספר לי. זה יכול להיות משהו שקרה בעבודה, או עם האישה. זו יכולה להיות סיטואציה בסופר, או מפגש של שתי דקות עם השומר בכניסה לחניון בקניון.

זה יכול להיות סיפור על משהו שמישהו אמר עליי או על הילד שלי, וזה יכול להיות משהו שקרה לי כשיצאתי לרכוב על אופניים.

הסיפור עצמו לעולם אינו העניין. העניין טמון באיך האדם חווה את הסיטואציה הזו, גם אם לכאורה היא הייתה מאד מינורית.

לעולם, בכל סיטואציה שלא ייתקל בה, הפרשנות שהוא ייתן למצב היא אך ורק ה state of mind שלו.

היא תמיד, אבל תמיד, תהיה החוויה הסובייקטיבית שלו, תפישת המציאות שלו, האופן שבו הוא מסתכל על העולם.

במפגש חברתי אחד המוזמנים פותח את הדלת ונכנס בקול גדול.  ששש-לללווו-םםם!!! הוא קורא. מדבר בקול רם, צוחק בקולי קולות, שר. אחד הנוכחים יתעצבן עליו, אחד יחשוב שזה ממש פאתטי, מישהו אחר מייד יצטרף לשירה והריקודים, ואחר בכלל ימשיך להיות עסוק בשיחה שלו, ולא יבחין בכניסתו.

ככה זה. בכל סיטואציה, גם הקטנה ביותר, אנחנו מגיבים לפי מה שיושב לנו בתת המודע. מופעלים לפי מה שאני קוראת לו ה basic delusion שלנו.

אז תזכרו תמיד, שלפיל יש חלקים רבים, ומה שבעיניכם הוא האמת הצרופה, אינו אלא החלק שיש לכם אפשרות לראות. ישנם עוד חלקים רבים, שהם אמיתיים לא פחות משלכם, ואת החלקים האלה רואים האנשים האחרים בחייכם- בן הזוג, הילדים, החנווני.

מה דעתכם על זה? כיתבו לי בתיבת התגובות.