‏הצגת רשומות עם תוויות אמונות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אמונות. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 11 באוגוסט 2012

שרשרת התוצאות


אנשים נדהמים כשהם רואים דברים טובים שקורים בחיים של אנשים אחרים: כמה כסף הם מרוויחים, כמה פעמים בשנה הם נוסעים לחו"ל, איך זה שהילדים שלהם כמעט ולא מחסירים ימי לימודים בגלל מחלות, איזה קידום מדהים השכן קיבל בעבודה...

הם נדהמים לא פחות כשהם שומעים על דברים לא טובים שפוקדים ושוב אנשים אחרים: יאללה- שוב הוא פוטר מהעבודה, כל חודש הילד של השכנה לא מגיע שלושה ימים לגן כי הוא חולה, דפקו אותו במס הכנסה...

אתם יודעים איך קוראים לכל הדברים האלה? 

קוראים להם- 'תוצאות'.

 כמה דוגמאות:



מינוס בבנק הוא תוצאה.             

גירושין הם תוצאה.

                                              קידום בעבודה הוא תוצאה.

פיטורים הם תוצאה.


הצלחה בבחינה היא תוצאה.     

כשלון בבחינה הוא תוצאה.





מחלה היא תוצאה.                               




בין אם התוצאה שלילית ובין אם היא חיובית, היא תוצאה.

תוצאה של מה?

של הפעולות שאנחנו נוקטים. או הפעולות שאנחנו לא נוקטים.



למשל, יש לי מכונית חדשה. זו תוצאה.

לתוצאה הזו הובילה סדרה של פעולות: הלכתי לבנק ובדקתי את אפשרויות המימון שעומדות לרשותי. השוויתי בין כמה אפשרויות. ישבתי עם קטלוג ובחנתי את המפרט של הרכב, בחרתי צבע. נפגשתי עם המוכר, חתמתי על חוזה.

מה הדבר שדחף אותי לקבל את ההחלטה איזו מכונית לקנות, באיזה צבע לבחור, לקחת הלוואה או לחסוך כסף?



מה שדחף אותי זו ה הרגשה.



ההרגשה שהייתה לי בהקשר לרכישת המכונית החדשה, או ההרגשה שהייתה לי בקשר למכונית הישנה שלי, או ההרגשה שדמיינתי שתהיה לי ברגע שאשב על המושב של המכונית האדומה החדשה והנוצצת שלי, עם הריח הזה של הניילונים מהריפוד.



ומה הדבר שהשפיע על ההרגשה הזו שלי?



לדבר הזה קוראים גישה.

איך אני בכלל תופסת את העולם הזה של המכוניות? מה הגישה שלי ביחס לנהיגה במכונית חדשה לעומת מכונית ישנה? האם זה חשוב לי? אולי זה לא חשוב לי בכלל ורק חשוב לי שתתקיים עבורי הפונקציונליות של מכונית...



את הגישה שלי לנושא יוצרות המחשבות שלי.

חשבתי על מכוניות, חשבתי על אנשים שיש להם מכונית חדשה, חשבתי על אנשים שיש להם מכונית משומשת, חשבתי על איך אלה נתפסים בעיניי לעומת איך אלה נתפסים בעיניי, חשבתי על מה בעצם אני צריכה מהמכונית הזו, חשבתי על כמה כסף היא תעלה לי ואיך אני מגייסת אותו, ועל עוד המון דברים בהקשר הזה.



ועל כל מה שחשבתי על כל אחת מהנקודות האלה השפיעו ה אמונות שלי.

האמונות שלי ביחס לאנשים שקונים מכוניות חדשות. האמונות שלי על אנשים שנוסעים במכוניות משומשות. האמונות שלי ביחס ליכולת שלי לגייס את הכסף, או אי היכולת שלי לגייס את הכסף.



ואיך נוצרו האמנות שלי?

אלה הן פועל יוצא של החינוך שקיבלתי, המידע שאני חשופה אליו, הסביבה שבה גדלתי ושבה אני חיה היום, אירועים שהתרחשו בחיי, התרבות שאליה אני שייכת.




וכל האמונות שלי, עבורי הן האמת, ואני צודקת בה ב 100%! בעיניי, לפחות...

גם האמונות שלך הן האמת. שלך.

אי אפשר להתווכח עם בן אדם על האמונות שלו. גם אם אתה חושב אחרת ממנו.



אם אתה חי באמונה שאתה לא חברתי, או שאתה לא יכול, או שאצלך זה אחרת, או שזה תורשתי, או שאין לזה פתרון ואין מה לעשות, אז זה לא יעזור לי גם 100 שנה לכתוב על זה, לנסות להסביר את זה, או לנסות לשנות את זה.



אז כל מה שאני מבקשת שתיקחו מהפוסט הזה, זה שאין דבר כזה "ככה זה" או "אמת". (אמת יש רק אחת, אגב, ועל פי הקבלה היא קשורה לעולמות יותר גבוהים מזה שלנו פה. אבל לא נכנס לזה כרגע).

אם התוצאות שאתם פוגשים לא מוצאות חן בעיניכם- אין לכם מספיק כסף, אין לכם מספיק שמחה, אין לכם מספיק בריאות,

אני רק מבקשת שתפתחו מודעות לזה שאלה הן תו-צ-אות! אלה אינן סיבות!
ותפתחו את הדלת לאפשרות, שאולי רק אולי, ישנה אמת נוספת.
לכו עם השרשרת אחורה:

תוצאה פעולה הרגשה גישה מחשבה אמונה



ואז תתחילו לחשוב במונחים כמו- מאיפה זה בא? מה ההיסטוריה של זה? למה אני מרגיש ככה?



אחר כך אפשר יהיה להתחיל לחשוב- "אוקיי, איך אני משנה את זה?"



תיבת התגובות שלמטה היא המקום שלכם. תשתמשו בה!



יום שלישי, 17 במאי 2011

מסתבר שהאמונות שלי משפיעות על הבריאות שלי

עמיחי הוא איש מקצוע מוכשר. מנהל פרויקטים בהצלחה רבה כבר למעלה מ-12 שנים. בחברה זקוקים לו כאיש מקצוע, הוא שותף לתהליכי קבלת החלטות, אך כבר שנה שהוא מסתובב כועס על כך שאיננו מתוגמל כראוי.
הכישרון, הייחודיות והניסיון שלו בולטים מאד, והוא מכיר בהם ויודע, שבמאמץ קטן הוא היה יכול ליצור לעצמו עיסוקים או תפקידים אחרים.
אבל משהו עמוק עוצר אותו.

באחת משיחות יום השישי אצל הוריו, עמיחי סיפר להם על הזדמנות יזמית גדולה מאד שנקרתה בדרכו, שהייתה יכולה להקפיץ אותו קדימה בצורה יוצאת דופן, אך היה בה גם סיכון לא קטן.  התגובה הראשונית של אמא שלו הייתה זו שהוציאה לו את הרוח מהמפרשים. "אתה לא חושב שאתה קופץ מעל הפופיק . . . . ?!"

כשהוא חושב על האירוע הזה, המילה הראשונה שעולה בראשו היא "תזהר !" מלווה באצבע מתנופפת בתנועת איום ועולה בו תחושה כללית של חשש וחרדה. הרגשה, שלעולם לא יוכל ממש לשגשג.

הוא נזכר כיצד כילד, היה נעלם. מתכנס אל תוך עצמו. נותן לדברים שלה לחלוף ולא מגיב.
כילד, היה שעות ארוכות מבלה עם עצמו. מסתגר במשחקי דמיון . . .
את הפסימיות של אמא שלו, הוא לא יכול לפוגג.

מאז חלפו שנים רבות. אפשר לומר, שעמיחי כבר למד "לקפוץ מעל לפופיק". אבל עדיין קיימת אצלו האמונה, שלא משנה מה מונח על הכף, קודם כל עליו להיזהר, כיוון שצרה בוודאי תופיע. להיזהר, כי הנפילה תכאב.

אמונה היא ידיעה פנימית. משהו שאנחנו בטוחים בו מעבר לכל ספק ולא זקוקים להוכחות כדי לדעת שהוא קיים. כשאנחנו מאמינים במשהו, הוא הופך להיות עבורנו מציאותי והמציאות שאנחנו רואים סביבנו נמצאת תמיד בהתאמה מלאה לאותה מציאות בה אנחנו מאמינים. המציאות שלנו לעולם תיישר קו עם מערכת האמונות שלנו.
אנחנו נתקלים בפילטר האמונות שלנו כשאנחנו פוגשים  מידע חדש. המידע נקלט תחילה דרך החושים ונכנס לפילטר האמונות. פילטר האמונות עושה דבר מאד פשוט. הוא בודק- האם המידע תואם את האמונות שלנו או לא תואם את האמונות שלנו? אם הוא תואם- אנחנו נתחיל לבצע פעולות שתומכות באמונה, תומכות במידע. אם המידע אינו תואם את האמונות שלנו, אנחנו נבצע פעולות מונעות. בסוף התהליך תתקבל תוצאה. אנחנו נתבונן בתוצאה, שהיא, שוב, מידע חדש, ושוב נעביר אותה דרך פילטר האמונות, אבל הפעם, היא תהיה כבר תואמת את מערכת האמונות שלנו. עכשיו הכל בסדר. קיבלנו בדיוק את הדבר שאנחנו מאמינים בו.
המנגנון הזה הוא ברומטר רגיש, שנוצר במהלך חיינו. הוא נולד איתנו ונבנה ממה ששמענו בבית, מהסביבה שלנו. זה משהו אוטומטי, שאנחנו לא שולטים בו ותפקידו לייצר תאימות בין התוצאה למה שקורה בפנים. הוא לא יאפשר לנו להיות במצב שהתוצאות שלנו לא תואמות את האמונות.

כלומר, החיים האלה שלי ואיך שהם נראים, קשורים לאמונות שלי, ולהבנה שלי שכך העולם עובד.

אם אני במקום עבודה שלא עושה לי טוב, אם הזוגיות שלי לא עובדת טוב, אם הבריאות שלי לא כמו שאני רוצה שתהיה, אני יכולה למצוא את כל הסיבות בדברים חיצוניים לי ולהסיר אחריות. אך כאן יש סכנה, שלעולם לא אהיה מרוצה ממצבי. אבל, אם אני מבינה שכל מה שיש לי הוא תוצאה של האמונות שלי, של מעשיי,  וכל מה שאני רואה בחיים שלי, בעולם שלי, זו תוצאה של פעולות שאני עשיתי, אני יכולה לגשת לשינוי ויש לי אפשרות לתקן.
בהצלחה!