מכירים את אותה אגדה , שמספרת על שישה
עיוורים מכפר הודי נידח, שיצאו יום אחד למסע שבמהלכו נתקלו בפיל? עבור העיוורים זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלו
בדבר הזה, ולא היה להם מושג איך נראה פיל, או מה זה בכלל.
יחד הם ניגשו אל הדבר הזה, שפגשו לראשונה,
כדי לתהות על קנקנו ולהבין במה מדובר. כל אחד מהם מישש את חלק הפיל שהיה הקרוב
אליו ביותר, כדי להתרשם ולקבל מושג על הדבר.
זה שמישש את הזנב אמר: "הפיל הוא חיה
הדומה לחבל דק".
השני, אשר מישש שנהב אמר: "הפיל הוא
חיה חלקה, קשה ומעוגלת, קצת מזכירה כידון".
השלישי, מישש את גופו של הפיל, ואמר:
"הפיל הוא מחוספס מאוד וגדול מאוד. הייתי אומר שהוא כמו קיר גדול".
הרביעי טען שהפיל הוא כמו נחש חנק ענק, וזאת
משום שהוא מישש את החדק של הפיל.
החמישי קבע בוודאות: " הפיל הוא כמו
גזע עץ!" כיוון שמישש את רגלו של הפיל.
והשישי, אשר נגע באוזני הפיל בכלל חשב
שהחיה דומה למניפה.
כל אחד מהם עמד על דעתו והיה בטוח שהוא
הצודק, ואין סיכוי שחושיו מטעים אותו. הרי הוא יודע מה חש!
אני מספרת את הסיפור הזה, מכיוון שכולנו
"חוטאים" באותו העניין בדיוק. כולנו לוקים בסוג מסויים של עיוורון.
כשאנחנו נתקלים בסיטואציה מסויימת, אנחנו
בטוחים, שמה שראינו, שמענו או חשנו הוא הדבר האמיתי. הוא האמת הצרופה.
אף אחד מאיתנו לא מודע ברגע האמת לעובדה,
שמה שהבנו בסיטואציה, מה שחווינו, הוא החוויה הסובייקטיבית שלנו, והיא רחוקה מאד
מלהיות האמת הצרופה.
במקרה הטוב היא תהיה חלק מהתמונה השלמה.
בפועל, היא תהיה הפרשנות
שלנו למצב, ולא יהיה כל קשר בינה ובין האמת.
אנשים שואלים אותי, איך יכול להיות,
שבשיחה של שעה וחצי בקליניקה, אני יכולה להבין את תפישת העולם של האדם שיושב מולי.
לכאורה, זה אכן יכול להיות מורכב מאד.
אלא שמה שקורה בפועל הוא, שלא משנה איזה
סיפור אותו אדם יבחר לספר לי. זה יכול להיות משהו שקרה בעבודה, או עם האישה. זו
יכולה להיות סיטואציה בסופר, או מפגש של שתי דקות עם השומר בכניסה לחניון בקניון.
זה יכול להיות סיפור על משהו שמישהו אמר
עליי או על הילד שלי, וזה יכול להיות משהו שקרה לי כשיצאתי לרכוב על אופניים.
הסיפור עצמו לעולם אינו העניין. העניין
טמון באיך האדם חווה את הסיטואציה הזו, גם אם לכאורה היא הייתה מאד מינורית.
לעולם, בכל סיטואציה שלא ייתקל בה,
הפרשנות שהוא ייתן למצב היא אך ורק ה state of mind שלו.
היא תמיד, אבל תמיד,
תהיה החוויה הסובייקטיבית שלו, תפישת המציאות שלו, האופן שבו הוא מסתכל על העולם.
במפגש חברתי אחד המוזמנים פותח את הדלת
ונכנס בקול גדול. ששש-לללווו-םםם!!! הוא
קורא. מדבר בקול רם, צוחק בקולי קולות, שר. אחד הנוכחים יתעצבן עליו, אחד יחשוב שזה
ממש פאתטי, מישהו אחר מייד יצטרף לשירה והריקודים, ואחר בכלל ימשיך להיות עסוק
בשיחה שלו, ולא יבחין בכניסתו.
ככה זה. בכל סיטואציה, גם הקטנה ביותר,
אנחנו מגיבים לפי מה שיושב לנו בתת המודע. מופעלים לפי מה שאני קוראת לו ה basic
delusion שלנו.
אז תזכרו תמיד, שלפיל יש חלקים רבים, ומה
שבעיניכם הוא האמת הצרופה, אינו אלא החלק שיש לכם אפשרות לראות. ישנם עוד חלקים
רבים, שהם אמיתיים לא פחות משלכם, ואת החלקים האלה רואים האנשים האחרים בחייכם- בן
הזוג, הילדים, החנווני.
מה דעתכם על זה? כיתבו לי בתיבת התגובות.
