לעבור את הקיר, ושזה יהיה כמו שאני אוהבת!

מזה 4 שבועות שאני עובדת על פרוייקט כלשהו.

אני רוצה לתת לקהל שלי תכנים איכותיים, מסקרנים, חדשניים, מעוררים. זה דורש הרבה מאד יצירתיות, הרבה מחשבה, להיות קצת רעיונאי, קצת קופירייטר, קצת איש טכני, קצת צלם, קצת עורך, קצת סופר, ועוד קצת מזה וקצת מההוא וקצת משניהם גם יחד. אפשר לשים על המילה 'קצת' מרכאות, כי זה לא באמת כל כך קצת.

בין לבין, אני צריכה גם להיות אמא, לדאוג לבית ולילדות. שהאוכל יהיה מוכן בזמן, ושיהיה מזין- כמו שאני אוהבת וטעים- כמו שהן אוהבות. בשביל שזה יקרה, צריך לערוך קניות בזמן- לנסוע לסופר, לנסוע לחנות האורגנית. גם צריך שיהיה להן מה ללבוש. כשעשיתי "חורף/קיץ" בארונות, הסתבר שלגדולה אין מספיק בגדים, ואחותה, שתהיה בריאה, גדלה מאד והכול כבר קטן. אז צריך לנסוע לקנות להן בגדים. אחר כך, גם צריך לחזור לחנות, כדי להחליף את כל מה שלא התאים. ואז הודיעו מבית ספר, שיש יום מים. הגומי של הבגד ים משנה שעברה שכח שהוא מגומי, אז נסעתי לקנות בגד ים חדש.

3 חברות הזמינו ל-4 ימי הולדת, אז צריך לקפוץ לחנות לקנות מתנות. כל פעם לילדה אחת, כי ההזמנות לא הגיעו באותו יום.

הסל כביסה כבר עולה על גדותיו, ואין להם תחתונים נקיים, אז צריך להספיק גם לכבס.

העוזרת החדשה הבריזה בבוקר, וצריכים להגיע הנה מטופלים, כי הקליניקה בבית, ואני אוהבת שהבית "מתוקתק", אז אני צריכה גם להספיק לנקות את השירותים ולשטוף את הרצפה.

בין לבין, תוציאי את הכלבה, קחי את האוטו לרחיצה, תכיני הדרכה ומצגת לשבוע הבא, תחליטי על קייטנות ותסעי לרשום, וגם תארגני יומולדת בגן. אחר כך גם בבית.

ולמה שלא נארגן פגישת מחזור?  בכל זאת, עברו יותר מ-20 שנה...יאללה, כן! יהיה גדול!!!!

גם יום חופש אחד לקחנו, כי בכל זאת, צריך להתאוורר. יום טיול.

והטיול הגדול לכבוד יום ההולדת הולך ומתקרב. צריך כבר להזמין. תחליטי איפה למה וכמה.

ומה עם ה"טיול" שהבטחתי לקוראים שלי? וכל הטכנולוגיה הזו!  להחליט על תוכן איכותי שאני רוצה לתת, לתרגם אותו למצגת, לצלם ולהקליט את המצגת, להקשיב לזה ולראות שיצא לי ממש משעמם, אז להקליט את הכול שוב. לצלם פתיח. לא יצא טוב. לצלם פתיח. לא יצא טוב. לצלם פתיח. עכשיו צריך "להדביק" את הפתיח למצגת, אבל התוכנה שיש לי לא יודעת לעשות את זה. אז לכי תמצאי תוכנה שיודעת. יאללה. 3 ימים חיפושים באינטרנט. גם את זה פיצחתי. יצא סירטון ממש מוצלח. עכשיו תעלי אותו לרשת. הוא כבד. תורידי תוכנה שעוזרת לעשות את זה. הצליח לי.

אני רוצה לדעת מה באמת מעניין את הקהל שלי, אז אני רוצה להוציא סקר. אין בעיה. אפשר לעשות את זה דרך "גוגל דוקס". מה זה? "גוגל דוקס". יומיים להבין. יש סקר. עכשיו- איך מחברים בין הסקר לסרטון? אני רוצה לתת את הסרטון במתנה למי שייענה על הסקר. יומיים להבין. התחבר.

עכשיו תעלי את הכול לאתר שלך. זו פלטפורמה מאד פשוטה. שעה עבודה, ויש לך הכול. רק לפני כן, תעשי קורס של שנה ב html. יודעים מה זה? גם אני לא.

טוב, הכל על הרשת. עכשיו רק תזמיני את הקוראים שלך לראות. איך? דרך מערכת דיוור. אבל עכשיו מוצאי שבת, הם לא עובדים שם במוצאי שבת. לא נורא. תחכי למחר. ייפתחו את התמיכה, דברי איתם.

בינתיים אני שמה לב, שכבר שבועיים לא שלחתי שום דבר חדש. 

וככה נולד הפוסט הזה.

שמעתי פעם שקירות של לבנים הוקמו רק כדי לבדוק עד כמה אתה נחוש לעבור אותם.

בריאות על גג האוורסט

תארו לעצמכם את פסגת האוורסט. הפסגה הכי גבוהה בעולם. עכשיו תארו לעצמכם אפשרות להגיע אליה, לגעת בה. לשבת על גג העולם.

לפני כמה ימים הזדמן לי לשמוע את הרצאתו של דורון אראל, מטפס הרים, הישראלי הראשון שהצליח לכבוש את הפסגה. הטיפוס לפסגת האוורסט הוא מן האתגרים הקשים ביותר שהאדם הציב בפני עצמו.

ישבנו שם, אולם מלא, פעורי פה אל מול סיפורו המעצים והמאלף (גם ב-ע'). סיפור כיבוש הפיסגה הוא סיפור על נחישות, כח רצון והתמדה. מאמץ עילאי, הכרוך בסבל וסיכון גבוהים ביותר, הדורש יכולות פיזיות ונפשיות ומיומנות הנרכשת בשנים של ניסיון. רק 6% מבין המנסים לטפס על ההר מצליחים, ועל כל חמישה שמגיעים לפסגה, אחד לא יורד למטה. זוהי סטטיסטיקה קרה וקשה המבטאת היטב את מהות האתגר.

מכל הסיפורים והתיאורים שדורון חלק איתנו, הפרט שהכי נחרט לי בזיכרון, זה שהיה הכי משמעותי עבורי, הוא הנחישות, שבאה לידי ביטוי בקצב ההתקדמות כשכבר מתקרבים לפיסגה. 60 מטר לפני הפיסגה, אתה לא רואה אותה. אבל אתה יודע שהיא שם. מתקדמים לאט מאד. צעד אחד בכל 15 שניות. עושים צעד אחד, ונחים 15 שניות. האויר כל כך צפוף. החמצן כל כך דליל, שלוקח לגוף 15 שניות מנוחה כדי לאסוף ולגייס כוח לצעד הבא. צעד אחד. 15 שניות. ככה, לאט לאט, צעד אחרי צעד. עד למעלה. עד לפיסגה.

דורון אראל אינו היחידי שכבש יעדים לכאורה בלתי מושגים. גם יוני בן שלום עשה זאת. הוא יצא במאי 2009 רכוב על האופנוע שלו, לבד (!) למסע מהקוטב הצפוני ועד לזה הדרומי. מהנקודה הצפונית ביותר בעולם אליה ניתן להגיע עם רכב: במפרץ-פרודו בצפון אלסקה - ועד לנקודה הדרומית בעולם שניתן להגיע אליה בנסיעה רצופה: אושואייה, בדרום ארגנטינה. 7 חודשים ארך המסע.

למסע נדרשו שנים של הכנה בצורת שיפור מיומנויות: החל בלימוד רכיבת שטח על אופנועים כבדים וכלה ב-18 מרתונים לחישול גופני ונפשי. קורסים במכונאות, עזרה ראשונה וספרדית. 
במסעו הייחודי חווה יוני אירועים קיצוניים, שרד מחלות, תאונות, מעשי שוד, תקלות ומזג אויר קשה ובלתי צפוי. כל זאת במסגרת קשוחה של תקציב ולוחות זמנים.

האדם יכול לעמוד כמעט בכל משימה שיבחר, ולכל אחד מאיתנו האוורסט שלו. זה מתחיל בשאלה "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול?" (אפשר, אגב, לשאול את השאלה הזו גם בגיל 40), ועד לשאיפה להגשמה עצמית, וכל מה שביניהם. האוורסט שלך יכולה להיות כל פיסגה שהיא, כל פיסגה, שכאשר תגיע אליה, תוכל להגיד לעצמך "עשיתי את זה". כל מה שנדרש כדי לכבוש אותה הוא לקיחת אחריות, נחישות, התמדה ומחוייבות פנימית.

כולנו רוצים להיות בריאים, אבל כשמדברים על בריאות, רובנו לא חושבים עליה במובנים של מטרה או יעד. במקרים רבים אנחנו מתייחסים לכאב, להפרעה, או לחולי כאל גזרה משמים, כמשהו שחייבים ללמוד לחיות איתו. אבל האמת היא, שבריאות היא בהחלט מטרה ברת השגה, כמו כל מטרה או פיסגה אחרת. בריאות אמיתית מאפשרת לרצות, להבין וליצור. היא המאפשרת את כל השאר. וגם במקרה הזה, כל שנדרש כדי להגיע לשם הוא לקיחת אחריות, נחישות, התמדה ומחוייבות פנימית.

כשאתה 60 מטר מפסגת האוורסט, אתה לא רואה אותה. ההתקדמות עשויה להיות איטית, ואתה לוקח רק צעד אחד בכל 15 שניות. צעד. 15 שניות. צעד. 15 שניות. ואז זה קורה- אתה שם. כמו שדורון אראל קורא לזה- על גג העולם.

<>